יש לי בעיונת..
קשה לי לחלוק עם אחרים הצלחות לי.
לדוגמא- סיכמתי למבחן, אני אעדיף לשמור את הסיכום לעצמי ולא לשלוח לחברות..
אהלן!
אני מבין ממך שההצלחות שקשה לך לחלוק עם אחרים זה לא לספר על עצמך – איך הצלחתי במבחן וכדומה, אלא קשה לך לחלוק הצלחות עם אחרים, לתת להם גם.
💡 התשובה שלי תתמקד בלחלוק דברים שלי עם אחרים, ולא בלשתף בסיפור על ההצלחה שלי. אם התכוונת גם לדבר כזה – סליחה! מוזמנת לשאול שוב ונענה בשמחה.
נתחיל מהסיפור שלך – יש לך סיכום טוב למבחן והוא יכול לעזור לחברות שלך.
❓ נסי לשאול את עצמך - אז מה חוסם אותך מלתת להן? האם את חוששת שיקרה משהו?
את הבירור הזה פנימה – רק את יכולה לעשות. אני יכול לתת לך כיוונים שעולים לי, ולפי זה גם אנסה לתת פתרון, בתקווה שזה יקלע לתחושות שלך:
🐚 חברות שלי יחשבו עליי דברים שאני לא אהיה שמחה בהם – שאני חנונית, או שאני ממש חכמה וזה יגרום לי להרגיש מבוכה.
🐚 זה יגרום להם תמיד לבקש ממני ולא לעבדו בעצמן ואין לי כח לזה.
🐚אני לא אצליח לשים גבולות בנתינה שלי וזה יפגע בי. בציונים שלי/בכללי
🐚 זה נותן לי תחושה כאילו הן מעתיקות ממני, או שזה לא בסדר שהן לא משקיעות למבחן וסומכות עליי.
ומה עושים עם המחשבות האלו?
הכי קל בעולם זה לא לעשות, לא לפעול. הרבה פעמים כשיש לנו פתאום מחשבה לעשות משהו שהוא יציאה מאזור הנוחות – קמים ועולים להם כל מיני קולות בתוכנו שאומרים לנו – חבל, זה קשה, אתה תפסיד, זה לא טוב.
המשימה היא לדעת להתגבר, להתעלם מהם ולעשות את מה שנכון.
הטענות האלו שעלו הן לאו דווקא שקר, ייתכן שיש בהן אמת. יכול להיות שזה יקרה. אבל האם שווה בשביל זה לא לפעול?, לא לתת מעצמי - זה כבר לא בטוח. ובמיוחד אם חושבים על זה לעומק – ייתכן שהן בכלל טעות.
👈 אז אחרי שזיהית אילו קולות בדיוק עולים – נסי לענות להן, להילחם בהם:
⚔️ למה שחברות שלך יחשבו שאת חנונית ויצחקו עלייך – הרי הן ישמחו לקבל את הסיכום?
⚔️ גם אם הן יבקשו עוד – אם את עושה את זה גם ככה וכל עוד זה זורם לך – למה לא? איפה זה פוגע בך?. ואם זה מתחיל להעיק – מה הבעיה לומר שזה מקשה עלייך? הרי זה טענה לגיטימית, למה שהן לא ישמעו? הרי מותר לך לומר לא.
⚔️ האם זה באמת נקרא להעתיק? האם זה נקרא שהן לא משקיעות? האם העובדה שהן לא משקיעות בלימודים – זה אחריות שלך או אשמתך?
לא לוותר לטענות האלו. להילחם בהן!. היסוד צריך להיות שאנחנו רוצים לעזור לסביבה. את בעצמך אומרת שזה בעיה, כלומר את חשובת שזה תכונה לא טובה. תסבירי לעצמך גם למה – כי באנו לעולם כדי להשפיע טוב. כי זה הדבר הכי גדול בעולם – לעשות טובה למשהו אחר(כדברי האדמו"ר מפיאסצנא). כי לתת זה כיף. כי לתת להם לא מזיק לי בכלל, הוא רק מגדיל אותי, הוא הופך אותי להיות אדם טוב יותר, אלוקי יותר.😇
אז סיכום עד כאן – לנסות להבין עם עצמך מה חוסם אותך, ולהלחם בעזרת השכל בטענות האלו.
עוד שתי טיפים אחרונים:
🐯 לפעמים צריך קצת להכריח את עצמנו – אני כשיש לי טלפון שלא בא לי לעשות, אני עומד ובוהה בטלפון בלי רצון להתקשר, ואז תופס שנייה אומץ ופשוט מתקשר ואז זהו, אין לי ברירה. אותו דבר – לאזור שנייה של אומץ ולשלוח את הסיכום לחברה ואז זהו, אין זמן אפילו להתחרט.
🐯 לפעמים קשה לנו לחלוק עם אחרים כי אנחנו מתביישים, לא נעים לנו להרגיש שאנחנו כל כך טובים, או שהנתינה נותנת תחושה של חשיפה גדולה מדי, ולא נעים לנו בעמדה הזאת. זה מעיד על ענווה, צניעות ועדינות שאלו תוכנות טובות, אבל חשוב לאזן את זה – ענווה אמיתית היא הערכה עצמית נכונה – לא למעלה מדי, אבל גם לא למטה מידי. חזקי את הבטחון העצמי שלך, תאמיני בעצמך שאת ראויה לטוב שבך, לגודל שקיים בך.
בהצלחה רבה!😊
יוחאי