ש. אף פעם לא ביקשתי להיוולד. בחיים לא ביקשתי שיבראו אותי. אז למה שאהיה חייב להתפלל ולקיים את המצוות? הרי החיים הם מתנה מאלוקים. אז אם זו מתנה מדוע יש צפייה לתשלום? זה כמו להיות מחוייב על שירות שמעולם לא ביקשת איך אני חייב למישהו משהו?
ת. בבוקר בברכת 'אלוקי נשמה' אנחנו אומרים "כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך" והשאלה שלך מתחדדת עוד יותר: בכל בוקר מחדש אנחנו לא בוחרים לחזור אבל חוזרים לחיות במערכת שאנחנו "חייבים" לעשות כל מיני דברים אחרת נקבל עונש, ואנחנו אף מודים על זה?
אנחנו מודים על זה מכיוון שה' יתברך נותן לנו הזדמנות לעשות דברים טובים היום.
זוכר את קין, הבן של אדם הראשון? בפרשת בראשית מסופר לנו שהוא והבל הקריבו מנחה לה' ובין הרגע שבו הם הקריבו אותה וה' שעה למנחת הבל ולא לקין לרגע שבו קין הורג את הבל ה' מתגלה לקין. ויש שם שני פסוקים מאוד מעניינים, כתוב:" ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך? הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו..."
כלומר (לפי חלק גדול מהמפרשים), ה' שואל את קין למה אתה עצוב? זה לא כזה נורא זה שלא הקשבתי למנחה שלך. אם תחזור ותעשה עכשיו יותר טוב אז אני יעזור לך במהלך שאר החיים ואם לא אז פשוט אתה לא תשים לב אבל לאט לאט אתה תימשך יותר ויותר לעשות דברים רעים עד כדי שתרצה לעשות דברים רעים.
זה לא עונש זה פשוט מה שקורה כשלא מנסים להשתפר ולהתחבר לאלוקים, אוטומטית חוזרים אחורה ומתרחקים ומגיעים למקומות רעים והרצון מתהפך לאט לאט מטוב לרע.
אביא משל שהוא לא ממש מדוייק אבל יכול להעביר נקודה חשובה: זה כמו שמישהו יקבל מתנה מגהץ. הוא בוחר האם בכלל לחבר אותו לשקע או לדפוק איתו מסמרים בקיר. וגם אם הוא חיבר לשקע הוא יכול לגהץ בגדים או חלילה לכוות את עצמו. הנמשל הוא שה' יתברך נתן לנו חיים במתנה. מה עושים עם החיים האלה? יש כאלה שיעשו שימוש שלא אמורים לעשות (סתם ליהנות מהם) יש כאלה שיעשו שימוש שהורס אותם בעצמם או את שאר העולם (עברות) ויש כאלה שיעשו שימוש נכון (מצוות והימנעות מעברות).
אלוקים לא מחפש שתשלם לו הרי לא חסר לו שום דבר, הוא מחפש שתשלם לעצמך. כמו אבא שרק רוצה שיהיה לבן שלו רק טוב, גם האבא הזה יגביל הרבה פעמים את הילד ויגיד לו על דברים מה מותר ומה אסור כדי שידע איך להתנהל בעולם.
ה' יתברך ברא את העולם הזה (וגם את העולם הבא) והוא יודע מה יעשה לנו טוב, יותר טוב ממה שאנחנו חושבים.
אשמח להרחיב אם תרצה,
ינון בר-לב