ש.
היי. שלחתי את השאלה הזאת כמה פעמים אבל עדיין לא קיבלתי תשובה אז אני שולחת עוד פעם:)
אז השאלה שלי זה איך במקום כל כך קדוש כמו בית מקדש הורגים חיות?! לוקחים חיים שזה דבר עם ערך מאוד מאוד גדול ביהדות. ולדעתי להקריב קורבנות זה יותר "רע" מאשר לאכול אותן כי באכילה יש רווח גשמי וצורך אמיתי לעומת ההקרבה שהיא משהו רוחני פנימי ולא חייבת להעשות על ידי הריגת בע"ח (עובדה שיש קורבנות מהצומח) אני חושבת שאם הייתי הולכת לביהמ"ק ורואה את כל הדם ששם, זה דווקא נורא מרחיק מהקדושה ובאיזשהו מקום מסגל לכהנים אכזריות- הריגת בע"ח לפחות שלוש פעמים ביום. שאלה שמטרידה אותי המון זמן ואני ממש אם אשמח אם תענו.
*עדיפות למשיב\ה צמחוני\ת או טבעוני\ת
תודה מראש זה ממש חשוב לי ואני מעריכה את כל הסבלנות!
ת.
שלום!
ראשית לכל חשוב לי לציין שזו שאלה מעולה. תמיד טוב לשאול 😉, אבל כאן במיוחד חשוב לי לומר את זה. כי אני יודע שיש שיאמרו שאסור לשאול שאלות כאלו, ושאם כך כתוב בתורה זה ודאי מוסרי, אז לא זה מה שאני רוצה לכתוב. כמובן; הכל חייב להיעשות מתוך ענווה, עם הדרכה מתאימה, ומתוך אמונה בקדושת המקורות. ואף על פי כן, אין זה אומר שצריך חלילה להדחיק שאלות. בעבר, בתקופה בה היה לנו קשר ישיר עם הקב"ה – אני מתכוון לנבואה – הנביאים הרשו לעצמם לשאול שאלות נוקבות את ה' על דרך הנהגת העולם. יש ביטוי חריף בירושלמי (מגילה דף כז ע"ב): "יודעין הן הנביאין שאלוהן אמיתי הוא, ואינן מחניפין לו". כמובן, אף אחד מאיתנו לא נביא, ודרושה הרבה מאוד ענווה, אך עם זאת – אסור לפחוד מלשאול, ועלינו להכיר בכך שה' הוא גדול ונשגב ואין לו חלילה צורך שנעטוף אותו ב"לימודי זכות". התורה נעלית מכך בהרבה.
רק הערה קטנה - ציינת ששלחת את השאלה הזאת כמה פעמים אך עדיין לא קיבלת תשובה, אנחנו יכולים להבין את זה בכמה מובנים:
💫 ענינו אך לא ראית את השו"ת.
זה קורה😉
אם לזה התכוונת, מציע לך לעשות חיפוש בקבוצה ולמצוא
💫 הפננו לשו"תים קודמים בנושא אך הם לא סיפקו אותך.
💫 ענינו אך התשובה לא הספיקה
אם התכוונת לכוכבית השנייה או השלישית, קחי אוויר כי השאלה כאמור חשובה ורצינית מאוד והתשובה משתדלת להיות בהתאם... (ולבקשתך גם נכתבה על ידי משיב צמחוני🐇🥬 אז בכלל)
הערת על נקודה חשובה: האמנם מן הראוי להקריב קרבנות? יכולתי לכתוב: זו זכות בשבילן, מדובר בהתעלות שאין לה ערוך - מה שבאמת נכון; זו באמת לכאורה הזכות הכי גדולה שבהמה יכולה לזכות לה, לעלות על מזבח ה'. אך זה ממש לא עונה על השאלה האם זו הדוגמא שאנחנו רוצים בבית המקדש.
אני לא אשווה חלילה בין חיי האדם - שנברא בצלם אלהים - לחיי בעל חיים; ובכל זאת, גם למות על קידוש ה' זו ללא ספק זכות נוראה ואדירה, שמעטים הזוכים לה, והיו מגדולי ישראל (כמו מרן רבי יוסף קארו) שהשתוקקו לזה, ולמרות זאת - כולנו יודעים שהתורה לא מעודדת להפוך את זה חלילה לשיטה, ושהאידיאל הוא לחיות על פי התורה ולא למות בגללה. ודאי שהיהדות איננה מעודדת חלילה קרבנות אדם, ובדברי הנביאים נגד עבודת האלילים יש לא רק ביקורת על תפיסת העולם השגויה אלא גם מלא תוכחות על דם נקי שנשפך לצורכי עבודת האלילים ועל חוסר מוסריות נורא ומשווע.
במיוחד בבית המקדש, שהוא מקום שאמור לסמל חיים. אבנים שהונפה עליהן חרב על מנת לחתוך אותן נפסלות מלשמש במזבח. הכתוב אומר במפורש: "לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (שמות, כ כב). הברזל מחלל את האבן. כך!
אז נכון, חשוב להבדיל בין בעלי חיים לבין בני אדם. משמעותו של הפרט האנושי נעלה לאין ערוך מהפרט החי. אבל האם זה מכובד וראוי לעשות כך במקום קדוש, שממנו יוצאים חיים לכל העולם? האם זאת המטרה? הרמב"ם (מורה נבוכים ג, לב) ועוד כתבו בפירוש שלא. ואגב - הרמב"ם דווקא לא נתן ערך גדול כל כך לצמחונות (ככל המסתבר מכיוון שכרופא הוא לא ראה אפשרות מעשית לכך), אך למרות זאת הפריע לו המגמה לעשות זאת בבית המקדש.
מדוע, אם כן, התורה כן ציוותה על בני ישראל להקריב קרבנות מן החי? הרמב"ם מסביר שם, שזה היה חלק מהתודעה האנושית. לנו, החיים בתרבות כל כך שונה, אין יותר מידי כושר שיפוט לתקופה העתיקה, אבל ברור שאי אפשר היה להסתפק בקרבנות מן הצומח מכיוון שהתודעה היהודית הייתה מושפעת מאוד מהסביבה, שקרבנות מן החי היו אצלה דבר שבשגרה. התורה, הנמנעת כליל מכל הקרבת אדם – היא זו שהייתה המוזרה במוסריותה בנוף האלילי; אבל שלילת קרבנות מן החי כנראה הייתה כבר יותר מידי. זה היה - כותב הרמב"ם - כמו אילו היה נביא בא בימינו ומורה שלא לעבוד את ה' בתפילה אלא רק בעיון מחשבתי ברזי תורה. זה פשוט בלתי אפשרי עבורנו!
למרות זאת, שאלתך נשארת בתוקפה כלפי העתיד. האם נקריב קרבנות? אמנם, במדרשי אגדה נאמרו דברים שונים בהקשר למעמד הקרבנות לעתיד לבוא, אבל האמירות במדרשים על "לעתיד לבוא" בדרך כלל מדברות על עידן חדש שאנחנו צופים לו, עידן שבו עולמנו יתחדש וישתנה כליל. לעומת זאת, כשנבנה את בית המקדש בקרוב בקרוב בעז"ה ההלכה עדיין תחייב אותנו ואנחנו אכן נקריב קרבנות, כאמור מפורשות בהלכות מלכים (יא א). זה, לכאורה, מאוד מרתיע. האמנם יש לזה טעם?
אני לגמרי מבין את הרתיעה, אבל אני חושב שהיא חולפת עם הכרת המקום הנכון של עבודת ה' בחיינו. עבודת ה', במצב הנכון שלה, צריכה להיות לא רק מחוברת מאוד לחיים אלא הביטוי הכי עליון של הרצון לחיים ושל אהבת החיים. היא אמורה לנבוע מאיתנו באופן טבעי, מתוך ההתפעלות מהקדושה שעלינו להכיר בכל הבריאה. לפעמים זה קשה ולפעמים זה קל, אך זהו המצב האידיאלי ואליו עלינו לשאוף, ואנחנו מתקרבים אליו במיוחד בארץ ישראל - והשיא הוא בבית המקדש.
בהתאם לכך, אי אפשר להבדיל בין הכלים בהם משתמשים לקודש ובין הכלים בהם משתמשים לחול, שכן הכל צריך להיות כלי לקודש הכללי, המתבטא בחיי עם ישראל על כל מורכבותם. עם אותם הדברים בהם אנחנו חוגגים באירועים משמחים בחיי היומיום שלנו עלינו לחגוג את החגים הקדושים שלנו, עם אותם הסמלים המסמלים טקסיות בחיי היומיום שלנו אנחנו צריכים לבטא את הטקסיות בקודש, וכן הלאה.
עכשיו, יכול להיות שיש כמה חבר'ה בעולם שבאמת מרגישים באכילת בשר חוסר מוסריות. אולם אם נבחן את היחס כרגע לשחיטת בעלי חיים בקרב הציבור נראה שהוא ממש לא מסתייג מכך. עובדה היא, שרוב האנשים היום לא נמנעים בכלל מלאכול בשר, לא רק בשל צורך קיומי אלא גם ובעיקר לשם ההנאה והתאווה. העובדה הזו מלמדת שהציבור ככללו טרם התעלה לרמת חשיבה בה הוא שואל את עצמו מה ראוי להיות היחס לבעלי חיים. במצב שכזה, אנחנו מוכרחים – לא רק מההיבט ההלכתי, אלא גם מההיבט האידיאולוגי – להקרבת קרבנות מן החי. אם נימנע מכך, הדבר לא ילמד על רגישות או עדינות, מכיוון שבתודעה הציבורית ברובה אין יחס של כבוד לחיי בעלי חיים, אלא על כך שעבודת ה' שלנו איננה תופסת מקום מרכזי בחיינו כמו האוכל. זה יהיה פשוט ביזיון אם דווקא בתחום עבודת ה' אנחנו נתחיל לפתח לנו "מנהגי חסידות" שונים...
(אגב, למרות זאת יש לציין שאכן התורה אסרה על הקרבת קרבנות ספונטנית. הקרבנות קרבים במקום אחד ויחיד בעולם - בבית המקדש, על ידי כהנים בלבד. הרמב"ם (שם) רואה בכך גישה הבאה למנוע חריגה, כי למרות שהאנושות נזקקת לקרבנות אך אין מן הראוי שזה ייעשה בכל מקום ובכל זמן אלא אך ורק במקומות המקודשים לכך; שם, אכן, זה קדוש, כי זה מה שצריך).
ומה יהיה כשהאדם יתקדם אט אט עד שיגיע לרמה שבה הוא כבר יחוש יחס של כבוד לחיי בעלי חיים באשר הם בעלי חיים? ובתקופה ההיא, על פי תורת הקבלה, גם בעלי החיים עצמם ילכו וישתנו ויתעדנו, עד כדי כך שבשלבים מסויימים הם יהיו כפי שהיה בעבר האדם! מסתבר, שלעתיד לבוא אכן תצומצם עד כדי שבשלב מסויים תופסק לחלוטין הקרבת הקרבנות מן החי. השלבים והדרך לכך הם כבר מסתרי תורה; אבל אני חושב שהעיקרון מובן.
אני יודע שזו תשובה כבדה... מתנצל. אם יש שאלות, הערות או ביקורת מוזמנת בשמחה לשאול שוב! 😉
אני מציין כי התשובה מתבססת בעיקר על מה שמסביר הרב קוק במאמרו אפיקים בנגב, ועל דברים של הרמב"ם ושל הרב הנזיר. אני יודע שביהדות יש שיטות נוספות בעניין, שגם הן בוודאי לגיטימיות, אבל זה כבר מעבר לרמה של תשובה בוואטסאפ וגם מעבר לרמה שלי, אז עניתי על פי הדעות הקרובות ללבי😀
שאי ברכה!
יהונתן