ש.
היי, אשמח לדעת אם יש במשיבים מישהי שהתגייסה ויכולה קצת לספר על איך היה, ממליצה או שפחות וכו'..
ת.
היי, כן, אני התגייסתי:)
אספר את החוויה האישית והסובייקטיבית שלי, כל אחת חווה את זה אחרת. לא אתייחס לטיעונים ההלכתיים נגד גיוס בנות, אך חשוב לדעת שגם הרבנים שמתירים- לא מתירים את זה לכל אחת. מי ששוקלת להתגייס צריכה להתייעץ עם רב שמכיר אותה באופן אישי, ולהתכונן מבחינה רוחנית בשנת מדרשה.
📆 התפקיד וסדר היום
התגייסתי כמנהלת רשת בחיל התקשוב (שזה בעצם טיפול בתקלות שקשורות למחשבים ולתקשורת), ואחרי הטירונות והקורס שירתתי בבסיס בירושלים- הייתי אחראית על התקינות השותפת של כל המצלמות ואתרי הקשר ביהודה ושומרון. כל פעם שהייתה תקלה- אני הייתי אחראית להפעיל את הצוות שיטפל בה ולוודא שהכל קורה. שגרת היום שלי הייתה לקום, לרדת ב 8 למסדר בוקר (כמו מיפקד של בנ״ע פשוט בלי צרחות ומורלים חח) ועולה לחמ״ל, עוברת חפיפה של מי שעשה משמרת לילה ומתחילה להתעסק בתקלות ובלקדם את הטיפול בהן- להתקשר למי שצריך לוודא שעושים את העבודה שלהם, או להבדיל לעדכן על משימות חדשות שצצו, לעבור בין המערכות לבדוק אם יש דברים שעלו, וכו׳.
פעם בשבוע גם הייתה משמרת לילה, שלי אישית עברה בסבבה ממש. בשבתות היינו אחראיים על כך שתמיד יהיה מישהו מהצוות בחמ״ל- אני או חבר צוות אחר- ובלילה אחד מאיתנו היה ישן על מזרון בחמ״ל בכוננות. לא פעם הייתי צריכה לקום באמצע השינה כדי לטפל בתקלות🙈.
בשבת עצמה הייתי עושה בדיקות של הרשתות 3 פעמים ביום, מה שדרש חילול שבת אבל היה חשוב מבצעית, ומתעסקת בתקלות קריטיות אם צצו כאלו. (אספר על האווירה בשבתות בהמשיך)
סך הכל היה תפקיד מעניין ועם מלא אחראיות! והיו שם אחלה חבר׳ה.
🍞 קשה יש רק בלחם...
היה לי מאד קשה שם מכמה סיבות:
-רציתי לשרת בבסיס פתוח (תקן בית) ושיבצו אותי בבסיס סגור (תקן חוץ).
-לא מתחברת לתחום של המחשבים-המשמרות היו מאד קשות ואינטנסיביות
-הייתי בקשר עם המון גורמים, שבעקבות המשימתיות והחשיבות המבצעית- לעיתים דיברו בצורה מאד ישירה ובכלל לא נעימה.-לא כל כך התחברתי (בלשון המעטה) לשיטת הניהול של המפקדת שלי
-סגרתי הרבה שבתות
-אווירת משימתיות שהקשתה עליי נפשית.
הייתי שם לתקופה של חמישה חודשים, והצלחתי לעבור למיטב לתפקיד שיותר קשור לטיפול באנשים, שיותר מתאים לי, איפה שאני עד היום. חשוב לי להדגיש כי הקושי שלי לא היה קושי דתי, ולכן הייתי צריכה לפעול לא מעט על מנת להצליח לעבור, כיוון שהמערכת הצבאית היא מאד נוקשה. עוד קצת על זה בהמשך💕
עד אז- זאת הייתה תקופה לא קלה עם המון עליות וירידות, ובמבט לאחור זה מאד הצמיח אותי, ופיתח בי יכולות שלא הייתי מפתחת אחרת, וחוסן נפשי אדיר!! אני מאד מאמינה שככל שבן אדם יוצא מאיזור הנוחות שלו- ככה הוא יותר צומח. בעיקר כי זה מכריח אותך להעריך את מה שיש לך בחיים. האם כדי להעריך את מה שיש בן אדם חייב לקחת את עצמו למצבי קיצון? בהחלט לא. אבל הרגשתי שזה מה שנכון לי.
🚶🏻🚶🏻🚶🏻 🚶🏼♀️ אחת בין רבים
מבחינת היותי דתייה אחת בין הרבה חילונים- הייתי הבת הדתייה היחידה בגדוד שלי (גדוד תקשוב ולא גדוד קרבי), אבל היו די הרבה בנות שזה נורא תורם לאווירה, וגם היו הרבה בנים דתיים, מה שהקל על חילול השבת לצרכים המבצעיים ומאד תרם לאווירת השבת עצמה. היינו עושים ארוחות שישי עם הפלוגה ואח״כ יושבים כולם לשחק משחקי קופסא, והחילונים ממש ממש כיבדו את הדתיים. חוץ מזה הייתה גם מישהי דתייה בגדוד המודיעין באותו הבסיס, והיינו לומדות חברותות ביחד ביומיום ובשבתות, וזה מאד חיזק לי את הזהות הדתית וחידד עבורי את הרעיון של מי אני שואפת להיות, בעקבות העובדה שדווקא כנגד כל הסיכויים- ישבנו ולמדנו.
🥾 תאכל, תגדל, תהייה חייל
חשוב לי לומר- להיות חייל זה לא פשוט. את לא עושה בחירות בשביל עצמך- אלא את כפופה למערכת גדולה עם שיקולים שלעיתים קרובות יהיו חיצוניים לך. ויש משמעת קשוחה מאד בעקבות ההתנהגות הכללית של חייל החובה הממוצע וחסר המוטיבציה- ככה שגם מי שמגיע כדי לעבוד ולתרום נפגע מקביעת נהלים קשוחים, שבעצם נועדו לאלו שלא שומרים על הכללים. אני חוויתי את זה מאד מאד בגדוד וחווה את זה גם במיטב, וזאת תחושה לא פשוטה. לא פעם אחת שאלתי את עצמי מה אני עושה כאן ולמה לא הלכתי לשירות לאומי. למדתי לקבל את זה בגדול, וכיום אני לא מתחרטת.
👗 התחשבות דתית
אלף כל- חוץ מבתפקידי לוחמה, הצבא מחויב לספק לך חצאיות. ביום הגיוס כשמקבלים מדים אחריותך לבקש, ולאחר מכן בטירונות וכו׳ כשכבר כולם מקבלים מדי ב׳- כל עוד לא יספקו לך חצאית ב׳ הצבא חייב לתת לך ללבוש את מדי הא׳ עם החצאית, בפקודה. שנית- אם מקום מסוים לא יתאים לך מבחינה דתית הצבא יעזור לך. נורא חשוב לצבא שיהיה לך טוב מהבחינה הדתית ותוכלי להיעזר ברבנות למציאת מקום שיותר יתאים. אם זה מקום עם יותר בנות, או מכל סיבה מוצדקת אחרת. לרוב הקושי של אנשים שאומרים שהצבא לא מעביר תפקידים בשום פנים ואופן- הוא לאו דווקא נובע מקושי דתי או קושי של אווירה, אלא מחוסר חיבור לתפקיד, מה שלא תמיד מוצדק להעברת תפקיד בדיוק כמו שזה לא מוצדק לכל חייל אחר, כי לצבא יש צרכים. הבקשה למעבר שלי, שבאמת לא היה קל, לא נבעה מקושי דתי, ולכן הייתה כל כך קשה. חשוב לציין שגם כשיהיה קושי דתי תמיד תצטרכי להוכיח מה הקושי ולמה הוא מוצדק, כי רוב החיילים ״עוקצים״ ורוכבים על הטרמפ, אז מלכתחילה הצבא מתייחס לכל אחד כעוקץ עד שלא הוכח אחרת. ומעבר לכך, לצבא יש אינטרס להשאיר אותך איפה ששובצת ולכן המפקדים ינסו לעזור לך להסתדר מבחינה דתית. כשבשירות לאומי- אם לא טוב לך את יכולה לקום וללכת, ובצבא את חייבת להתמודד גם עם סיטואציות שלא יהיו לך נעימות ותמיד תמיד תצטרכי להוכיח את עצמך. יש בכך יתרונות וגם חסרונות.
אבל בגדול חשוב לדעת- שבכל נושא זאת מערכת מלאת בירוקרטיה, והחייל הפשוט הוא בהגדרה לא בתיעדוך גבוהה בסדר העדיפויות.
🚫 אין הרבה מקום לרגשות
עוד נקודה חשובה היא שהצבא היא מערכת מחוספסת. תפקיד הצבא הוא להגן על המדינה, ואין זמן לרגשות. כמו שאמרתי מקודם- האווירה היא אווירה של משימתיות. בזמן משימה, את הרכות- שמים בצד, לזמן אחר.
האם זה פוגע בתכונות הנשיות שלי? לא, כי אני למדתי איך לשמור עליהן ואיך לקחת את החספוס למקום של חוסן נפשי וצמיחה.
האם כל אחת מסוגלת לזה? חד משמעית לא. גם בנות לא דתיות.
💪🏼 חוסן נפשי
אני אישית, בעקבות היכרות עם עצמי, הרגשתי שחוויה כזאת תהייה טובה לי. אם לוקחים את ההתמודדות למקום של צמיחה- ההסתכלות על החיים פתאום היא אחרת. מתחילים להעריך דברים פשוטים שבעבר לקחת אותם כמובן מאליו.. אם זה זמן עם המשפחה, אם זו המיטה החמה, אם זה הבחירה של מה לעשות עם הזמן שלי.. החיים מקבלים טעם אחר. האם אדם שלא עשה צבא הוא לא בוגר ולא מעריך את החיים כמו מישהו שכן? חד משמעית לא. לרוב זה אפילו להיפך, בנות שירות שעוברות חוויות קצה מתבגרות הרבה יותר מחייל שבזבז את השירות שלו ו״השחיר״ כמו שאומרים.
📚 הכנה
חשוב נורא להשקיע בהכנה הרוחנית לקראת השירות, ומומלץ ללמוד בשנת מדרשה. ידעתי שמצבי הקיצון בצבא הם עוד יותר קיצוניים מאשר בשירות לאומי כיוון שנשללת הבחירה החופשית לקום וללכת, ולכן היה לי חשוב נורא לקחת את השנה הזאת. חשוב להתכונן לשירות הן מבחינה נפשית והן מבחינה רוחנית, ושנת המדרשה היא על גדר החובה לכל מתגייסת דתייה. יש לך שם מקום ללמוד ולהעמיק בערכי היהדות ולמצוא את עצמך בתוכם, לצד יצירת קשרים חברתיים משמעותיים עם בנות שבאותו השלב שלך, כשהחבורה שנוצרת נותנת תחושה שאת לא לבד- ואין חזק מזה.
היום, אחרי הרבה מלחמות, אני משרתת ביחידת מיטב בתפקיד שהוא יותר מול אנשים ובטיפול באדם- ואני נהנית בטירוף! (בעיקר כי אני מעריכה את התפקיד ואת העובדה שאני בכלל שם, כי התחלתי במקום אחר). יש משמעת מאד גבוהה, ולא אשקר אם אומר שכבר איימו לשלוח אותי לכלא על טעויות ועל התנהלות לא נכונה. ושוב- זה חלק מהחספוס שעליו דיברנו. אני למדתי איך לשמור על עצמי בתוך המשימתיות, החדות, והמכוונות מטרה שיכולה לדרוס אותך אם את לא בקצב הנכון, ולקחתי את כל זה לכיוון של צמיחה.
בקיצור- השירות הצבאי זה מהחוויות שלא הייתי מוותרת עליהם, אבל גם אינטנסיביים נורא ולא הייתי עוברת אותם שוב. צמחתי המון, למדתי ועוד לומדת הרבה, וקיבלתי לא כאפה אחת ולא שתיים. וכמו שנאמר: השירות הוא כמו בננה- כל בננה צהובה סופה להשחיר, וגם כששחור הכל דבש. אבל לא כל אחת אוהבת דבש🤷🏻♀️
מקווה שעזרתי לפתוח לך קצת את האופקים.
תמשיכו לשאול:)
ויוי💕