הי:) אז ככה.. בתקופה האחרונה, בגלל הקורונה, יוצא לי לעבור ליד מנייני רחוב ואני קולטת שאנשים שמתפללים מסתכלים עלי (לאו דווקא עלי, על כל אחד שעובר ואני מבינה שזה מסיח את דעתם אבל בכל זאת...) וזה פשוט לא נעים לי. אני חושבת פעמיים לפני שאני יוצאת מהבית לאן אני הולכת בדיוק ודרך איפה.זה מרגיש לי קצת פגיעה בפרטיות אפילו, המניינים נמצאים בכל מקום ובגלל זה אני צריכה להתפדח. חוץ מזה, הנוער ביישוב שלנו נפרד לגמרי ובחיים לא דיברתי עם בנים, וכל פעם אני צריכה לעבור ליד בנים מהגיל שלי וזה יוצר מצבים מביכים.. הקטע הוא שגם לא נראה שיש שם מישהו שמתבייש להסתכל עלי, (או על כל אחד אחר שיעבור שם) אבל אני צריכה להתפדח מזה שאנשים נועצים מבטים.. אני כן משתדלת פשוט לעבור פחות דרך מניינים, אבל האמת שגם כשסתם ככה בנים עוברים מולי ברחוב זה לא יהיה לי נעים ואני אוריד ראש.. מה אני יכולה לעשות?
שלום לשואלת היקרה! ראשית, אשרייך על מידת הצניעות שניכר שהיא טבועה בך עמוק.
אני מזדהה מאוד עם השאלה שלך,גם לי יוצא לעיתים קרובות להיתקל בסיטואציה ואני בהחלט מבינה את המבוכה.זה טבעי לגמרי:)הקורונה יצרה מצבים לא שגרתיים כ"כ, ואחד מהם הוא הצורך לקיים תפילות במניין בחוץ,במרחב פתוח.עם כל הקושי והמבוכה, כדאי להפנים שזה המצב וכך זה ישאר לתקופה הקרובה (ונקווה שהקצרה בעז"ה).בשלב הבא נברר איך להתמודד עם זה:)🙃לנסות להימנע מכך-אם את יכולה לנסות לתזמן את היציאות שלך/דרך ההליכה שלך כך שלא תמצאי את עצמך באמצע "עזרת גברים", זה יהיה מצוין:)כמובן אל תפספסי דברים חשובים בגלל זה,רק עם מסתדר.
🙃 להבין שבסוף טבע העולם הוא שיש גברים לנשים באותו מרחב. נכון שאת לא רגילה לכך, אבל בעתיד את תחשפי יותר ויותר לסיטואציות כאלו וזה זמן טוב להתמודד איתן ולהבין שזה טבעי.כמובן אין צורך להיכנס דוך לתוך מניין רחוב, אלא שאם יוצא לך לעבור שם, לתרגל עם עצמך את המחשבה הבאה:"אני עוברת פה, בצורה רגועה וזריזה, זה לא מביך ואף אחד לא מתעניין בי באופן אישי בזה הרגע". אל תחפשי את המבטים,שרק יגרמו לך מבוכה אלא נסי דווקא להתעלם.
מקווה שהצלחתי להועיל:)
בתקווה שבעז"ה נחזור לתפילות בבית הכנסת בקרוב,רוני