ש.
היי מה נשמע?
תודה רבה על הפרויקט המדהים הזה אתם אלופיםםם👑
טוב אז ככה אני מרגישה שלפעמים אני לא אני ליד כל מיני אנשים. נגיד ליד הקומונרית שלי או ליד החניכות וכו וכו כי אני מפחדת שהם ישפטו אותי ונגיד לגבי הקומונרית היא גם ככה לא סובלת אותייי אז אני מפחדת שאם היא תראה את הצד הפחות "יפה" שלי היא תעיף אותי מההדרכה או משהו חס וחלילה או אם זה עם החניכות אז אני לפעמים צוחקת מבדיחות שהם אומרות אפילו שזה לא תמיד מצחיק אותי כי פשוט לא נעים לי להגיד לילדה בכיתה ג שהיא לא מצחיקה ולהוריד לה את האוויר מהמפרשים מה שנקרא... וזה סתם מבאס אותי לפעמים לא להיות אני האמיתית בגלל שאני מפחדת מהשיפוטיות של האנשים סביבי שלא בהכרח אוהבים אותי(הקומו,החניכות,לפעמים גם הצוות...)
סליחה אם יצא קצת ארוך ומקווה שהבנתן!
שיהיה רק בשורות טובות בעזרת ה😊
ת.
שלום לך! 👋🏻
שאלת שאלה מהממת! שאלה שמראה על מודעות עצמית, רצון לשיפור ורגישות. אשרייך! 🙌🏼
מתנצלת על העיכוב בתשובה. באמת משתדלים להשתפר...
בשאלתך אני קוראת על הקושי שאת נמצאת בו, אבל אני רוצה להפריד בין שני מצבים:
💁🏻♀️את לא מתנהגת כמו עצמך כי את מפחדת משיפוטיות.
💁🏻♀️את לא מתנהגת כמו עצמך כדי לא לפגוע באחרים.
🙈 פחד משיפוטיות
וואלה נגעת כאן בנקודה רגישה ועמוקה. אני לא חושבת שיש מישהו שלא התמודד עם הפחד הזה.
לפני הכל בואי נבין מאיפה הוא נובע?
ישנה תיאוריה בפסיכולוגיה שפיתח אברהם מאסלו (פסיכולוג יהודי אמריקאי למקרה שתהית😉 )
שנקראת "תיאוריית הצרכים". לפי התיאוריה הזו לאדם יש צרכים בסיסיים שעליו לקבל על מנת להגיע למימוש עצמי (ובשפה הדוסית- להוסיף טוב בעולמינו הקט😇).
הצרכים מתחילים ברמה הפיזית- קיום פיזי בסיסי (אוכל, נשימה וכו'), לאחר מכן ביטחון בקיום הפיזי, שייכות ואהבה ודרגה אחת לפני המימוש העצמי- ישנו צורך להערכה.
מה כל זה אומר לנו?
קודם כל קולולולולו🥳🥳🥳 יש לך (לפחות באופן חלקי) את כל השלבים הראשונים! עכשיו מסיבת הודיה💃🏻
אחרי שתשמחי בכל הטוב שכבר יש, אפשר להבין מה חסר.
הפחד משיפוטיות נובע הרבה פעמים (אל תקחי אותי כתורה מסיני. תחשבי עם עצמך האם זה באמת נוגע בך!) משילוב של רצון בהערכה, וחוסר שלמות עם עצמי;
מצד אחד אנחנו רוצים להרגיש ששמים לב למה שאנחנו עושים, ולכשרונות שלנו. מצד שני יש לנו המון חלקים בעצמינו שלא נראים לנו ראויים להערכה. מתוסבך קצת... איך מתגברים?
מסתירים את החלקים שלא ראויים בעיננו להערכה כדי שהסביבה תמלא לנו את החוסר בהערכה.
אממה? שני תאקלים...
🥴כמו שאת רואה בעצמך- אי אפשר ככה. החוסר לא יתמלא עד שלא נקבל הערכה על מכלול האופי שלנו. כי רק ככה נרגיש שמעריכים אותנו באמת!
🥴ויותר מזה- לא משנה כמה יעריכו אותנו מבחוץ, עד שלא נעריך את עצמינו החוסר לא יתמלא...
אז מה עושים?🤔
המשימה הראשונה היא לקבל את עצמינו. כמו שאנחנו. עם הכל.
יש צורך בשינוי מחשבתי ומעשים פרקטיים. שו"תים2647, 2041 מדברים ממש על זה ומעלים נקודות מעולות. מוזמנת לקרוא(:
רק חשוב לזכור שזה ת ה ל י ך זה לא בא ביום ולא ביומיים. יהיו עליות וירידות, אבל סך הכל אם הראש מופנה קדימה את תראי שיפור!
אם את רוצה חידודים נוספים, או שמשהו בתהליך לא ברור לך- מוזמנת לשאול שוב (רק אל תשכחי לציין שזה בהקשר לשאלה זו).
🤗 רגישות
תיארת מצב עם חניכות שלך, שאת צוחקת למרות שזה לא מצחיק אותך. את אולי קוראת לזה לא להיות את, אבל כמו שאני רואה את זה את פשוט מתנהגת בטאקט ורגישות. אשרייך!🤩
יהיו כמה וכמה מצבים בהמשך החיים, שעדיף לשמח את האדם שמולך מאשר להגיד את האמת ולפגוע בו (לדוג' אם ילד בן 3 מכין לך ציור מכוער פחד, אין טעם להגיד לו- "חמודי, איזה ציור מזעזע!" עדיף לעודד אותו ולהתמקד ברצון המתוק שלו לשמח אותך.)
אם את מרגישה שזה עדיין מפריע לך נסי ללכת בין הטיפות- את לא חייבת לצחוק אבל גם לא לפגוע. אם הבדיחה לא מצחיקה אותך- נסי להגיד משהו אחר שכן מצחיק אותך ולצחוק ממנו, או להעביר נושא באלגנטיות.😎
מקווה שעזרתי, ובהצלחה ענקית בהמשך!🤗
אוריה