ש
קודם כל תודה רבה על הפרויקט הזה !! זה כ"כ עוזר! אז לשאלה שלי: אני מדריך בסניף לשבט של גדולים כיתה ח', ומה אני לא יעשה הם פשוט לא יודעים להעריך כלום! לדוגמא אני בא אליהם לבית להביא להם צ'ופר- שום תודה שום כלום. אני מרגיש שאני פשוט סתם משקיע, סתם נותן מעצמי הם פשוט כפויי טובה! מה לעשות זה באמת מתסכל, אני רוצה שתקופת ההדרכה שלי באמת תהיה משמעותית בשבילי ושגם אני יקבל ולא רק אתן. תודה רבה.
בן 16
ת
אח יקר ואהוב!
איזה כיף לחניכים שלך שזכו לכזה מדריך משקיען כמוך! להגיע עד הבית, לחלק צ'ופרים ולדעת שעיקר ההדרכה זה לתת- זו תודעת שליחות מופלאה ועצומה. אשריך!
מטבע האדם, אנו שמחים לקבל הערכה על המעשים שאנו עושים, ואפילו רק במילה טובה או פרגון. זה באמת מתסכל לתת ולתת, ולהרגיש שהמקבל בכלל לא יודע להעריך את כמות הזמן והמחשבה שהושקעה כדי שיהיה לו טוב- ומתנהג פעמים רבות בצורה כפוית טובה ומרגיזה.. 😔
אתה מתאר זאת בתור רצון לקבל פרגון עבור עצמך- אך יש כאן פעולה חינוכית חשובה ללמד את השבט להגיד תודה, שזה ערך גדול וחשוב בפני עצמו.🎯
התופעה שאתה מתאר היא תופעה קיימת ומציאותית מאוד- ונוגעת לכל החיים כולם בדגש על תחום החינוך, ולא רק להדרכה. בכל אופן, אנסה לשתף אותך בכמה טיפים פרקטיים מהניסיון שלי (כמדריך של הגיל הזה פחות או יותר). כמובן, שאתה יודע הרבה יותר טוב מה מתאים ליישום במציאות ובמקום שלך, ולכן אלו הם רק כיווני מחשבה.
📌שותף ולא לקוח 🤝
להמחשת הרעיון, אתן דוגמא- לא לבעלי לב חלש..
דמיין לעצמך, שאתה קונה בסופר שימורי חמוצים. ואז, כשאתה פותח את הקופסה בבית, אתה מגלה למרבה הפלא וההפתעה.. אצבע. 😳
מה אתה עושה במקרה כזה? אדם ממוצע היה זורק את הקופסה בגועל ומתקשר לחברה להתלונן על התקלה. לעומת זאת, אם האדם הזה הוא במקרה מנכ"ל החברה- הוא מיד יתקשר לברר מה עלה בגורלו של העובד המסכן או איך יכול להיות שהתרחשה תקלה בטיחותית שכזו במפעל..
זה ההבדל בין שותף לבין לקוח.
כאשר אדם נמצא בעמדת 'מקבל' כל הזמן, הוא בטוח שהכל מגיע לו ולכן הוא מתלונן בקלות ולא מעריך את הטוב שנותנים לו. לעומת זאת, כאשר אדם 'שותף', הוא מבין הרבה יותר את הקושי וההתמודדות, מתעניין בנעשה, מעריך ומפרגן הרבה יותר.
ולענייננו- אפשר לתת לחניכים להרגיש שותפים בפעולות ובעשייה. איך? לחלק אחריות, כמה שיותר- לתת להם לארגן ולהוביל בליווי שלך. זה יכול להיות בדברים גדולים- כמו למשל על האש או הכנת ארוחה משותפת של השבט 🥩, פעולות אמצע שבוע או שבת, טיולים מדי פעם. וזה יכול להיות גם בדברים קטנים- כמו להביא בקבוק שתיה לפעולה, להתקשר לאחד החבר'ה להודיע לו משו או לדבר עם הקומונרית על בקשות מצד השבט.
בסופו של דבר, יש לך חניכים גדולים, ומן הסתם ככה הם ירגישו את עצמם הרבה יותר 'חשובים', ושהיכולות שלהם יכולות לבוא לידי ביטוי.
בצורה כזאת, הם ירגישו חלק הרבה יותר בקלות, יזדהו עם המקום שלך- וגם ידעו להעריך פי כמה את הקושי שאתה עובר וממילא להודות ולפרגן..
📌כמים הפנים לפנים 🔮
לחפש עם הרבה עין טובה איפה אפשר לפרגן להם כשבט וכבודדים- על כל דבר 🔍. מישו הגיע בזמן לפעולה? היתה הקשבה? אחד החניכים דאג להביא מהבית שלו משו לטובת החבר'ה? ועוד ועוד.. זה אמנם לא קל בכלל, אבל זה יכול לעזור לייצר אווירה של פרגון הדדי בשבט.
📌מערך פעולות 📈
לפעמים, אם מציפים את הנושא בצורה עקיפה דרך מערך פעולות בנושא הכרת הטוב/ פרגון וכדו', זה יכול לחזק את העניין. עדיף לדבר על הנושא באופן כללי ולא ביחס אליך (הכרת הטוב לחבר, כיבוד הורים וכדו') כדי שזה לא יראה שאתה 'מחפש' לקבל מהם הכרת הטוב מהשפה ולחוץ. [אם נראה לך רעיון מתאים ותצטרך עזרה, מוזמן לשוב אלינו וננסה לעזור לפתח אותו לפן פרקטי יותר..]
📌אחד על אחד👥
קודם כל, כדאי לשים לב ולדעת להכיל שזה הגיל והאווירה. פעמים רבות אפשר להרגיש שלהגיד בחבר'ה משהו קליל ומצחיק זה הרבה יותר 'מגניב' מאשר להגיד דברים אמיתיים מהלב, כמו פרגון והכרת הטוב👍.
שיחות אישיות יכולות לעזור לפתוח את הלב לנושאים שפחות קל לדבר עליהם כשכולם יחד, ואולי גם לשמוע מכל חניך מה טוב לו, מה קשה לו ומה נראה לו שאפשר לעשות כדי להשתפר. שיחה כזאת יכולה להוביל למקומות עמוקים ומשמעותיים בנפש, ולגלות (אפילו בלי שהוא ישים לב שהוא אומר את זה במפורש..) כמה טוב לו וכיף לו שאתה המדריך שלו.
📌דרך הורים 👫🏻
מדי פעם, אפשר להרים טלפון או אפילו במפגש סתמי ברחוב או בסופר עם הורים של החניכים- ולהתעניין איך הילד שלהם מרגיש בקבוצה, אם טוב לו וכדו'. ברובד הראשוני זה יכול ללמד אותך כל מיני דברים שלא תמיד ידעת שהם קיימים, ובפן עמוק יותר זה יכול לגלות על איך ההורים יודעים לראות את הטוב וההשקעה שלך דרך הסיפורים של ילדיהם בבית.
📌סבלנות.. זה חינוך!🌱
ואחרי כל הרעיונות השונים- חשוב להדגיש. בחינוך אין פתרונות קסם, אלא תהליכים ארוכי טווח.. יכול להיות שבכל דרך שתנסה לא תצליח לראות 'הצלחה' מידית. אולי יהיה חוסר שיתוף פעולה מצד החניכים ואולי גם מצד ההורים, ועוד מלא בעיות שיכולות להיות. אבל שזה לא ישבור אותך! דברים אמיתיים נקנים בעוד השקעה ובהרבה הרבה סבלנות והכלה. וגם אם נראה לך שאתה משקיע ולא מקבל כלום- אין לך מושג כמה בעתיד תוכל לגלות שדברים כאלו השפיעו.
בנימה אישית 💭- מס' שנים לאחר שסיימתי, כשחניכים שלי נכנסו להדרכה, פתאום אחד מהם מגיע אליי ואומר לי- רק עכשיו אני מצליח להבין כמה קשה זה להיות מדריך, ולהעריך כמה השקעת ועשית טוב בשבילנו..
אסיים במשפט מפורסם של אחד מגדולי המחנכים:
"הדואג לימים יזרע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים" (יאנוש קוצ'אק)
בהערכה גדולה!
אחיה