ש.
אני מאמינה שהקב"ה לא חייב לנו כלום. אנחנו מתפללים ומקווים לחסדי שמים..
אבל לא פעם אמרו לי שאם אתפלל על משהו מסויים, הקב"ה ייתן לנו סימן מסויים מה לעשות בעיניין או ישלח עצה/הכוונה.
אני מרגישה כל כך לבד בעיניין הזה.
אני לאחרונה מתפללת רבות על עיניין מסוים, ומאז מרגישה ניתוק. כאילו מה שאני אומרת לה' עובר איזה סינון לא ברור. ביקשתי מהקב"ה שאם מה שאני מתפללת עברו לא נכון לי אז שיעזור לי להעביר את המחשבה/הרצון או שיראה לי כיוון בעיניין הזה כי זה כל כך מתסכל. (קרוב לשנה של תפילות) כל כך מרגישה עזובה. מאז אני מרגישה שאין לי ברכה בהרבה דברים. פשוט שהוא בוחן אותי אבל זמן ארוך מידי. אני רוצה עזרה, כיוון, משהו!! אבל אין תגובה וזה רק נותן בי יותר ספקות. לפעמים אני מרגישה שזה ככה בגלל הקושי שלי בכיבוד הורים. אם הקב"ה רואה שקשה לי, למה לבחון אותי ככה חזק?;?!
בת18
ת.
שאלתך נוגעת בנימי הנפש העדינים ביותר של האדם המתפלל. באופן פשוט, התפילה משמעה בקשת צרכים. מכאן יוצא שאם תפילותינו אינן מתקבלות הרי שהתפילה התרוקנה, לכאורה, מכל משמעות. אבקש להציע בפנייך מבט מעט שונה על תפקידה של התפילה.
בקרב חז"ל מצאנו הגדרה משמעותית של "עיון תפילה" - כלומר אדם המתפלל ומחכה בכל רגע לראות מתי תתממש ותתקיים תפילתו. תפילה מעין זו, על פי חכמים, היא אחד הדברים שמשיבים את התפילה ריקם. מאידך, אמרו חז"ל: "אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁהִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה יַחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל" – הרי לנו שאין להתייאש מכוחה של התפילה, אף על פי שהיא איננה מתממשת במציאות, לפחות לעיננו המוגבלות.
היכן מצוי קו התפר? נראה שהשאלה תלויה בעמדה הנפשית של האדם המתפלל ומה הפעולה שהוא מצפה מהתפילה לפעול במציאות.
התפילה נקראת בפי רבותינו "עבודה שבלב". אם מטרת התפילה הייתה "לשכנע" את ה' לקבל את תפילותינו היא לא הייתה מקבלת את התואר המכובד הזה. עבודה כשמה כן מהותה, היא דורשת התמדה והפנמה יומיומית. אולי בכך ניתן לשנות את ייעודה של התפילה כפי שנתפס בעיני רבים, ממקום של "שכנוע" של ה', למקום של צמיחה והתחברות לבקשות אותן אנו כה חפצים להשיג.
לשם המחשה, אדם בעל כישרון ציור שרוצה מאוד להיות צייר גדול והוא מתפלל על כך יומם ולילה, כאשר התפילה נובעת ממקום שלם ונכון היא מפתחת בקרבו עוד יותר את אותה שאיפה, היא מביאה אותו לקרוא וללמוד על אומנות הציור, לטעות ולתקן את ציוריו, ובמילים אחרות - היא מעצבת את אישיותו ושאיפותיו כצייר גדול יותר.
הציפייה למצוא סימנים חיצוניים שיעידו על נכונות דרכנו, מפספסת מעט את עניינה של התפילה. הסימנים אינם נמצאים בעולם בחוץ, אלא בפנים, בתוכנו, בזהות האישית שלנו שמקבלת צורה חדשה. על מצב כזה אמרו חז"ל שאם רואה אדם שתפילתו לא התקבלה - יחזור ויתפלל. למה? כי המטרה היא השינוי הפנימי שמעורר הקושי, ולאו דווקא הפתרון המהיר שייווצר מהתפילות.
על כן, אתן לך כמה עצות למעשה שבעיניי יוכלו להועיל לך:
א. חשבי עם עצמך בצורה מיושבת האם הבקשה עליה את מתפללת אכן מתאימה לך, טובה לדרכך, מסוגלת לבנות בך קומה נפשית יציבה, ובנוסף תואמת להלכה.
ב. אם את מתקשה להכריע בשאלות הללו, רצוי לפנות לאדם בוגר (הורה, אח/ות, מחנכת וכדו') שמכיר אותך היטב והוא יוכל לתת מבט חיצוני ולבדוק את היחס בין הבקשה לבין האופי שלך.
ג. במידה ואת רואה לנכון להמשיך להתפלל על אותה בקשה, אל לך להתייאש ועלייך להמשיך ולהתפלל עליה! שנאמר: "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'". עם זאת, זכרי שהעיקר הוא התהליך שנבנה בתוכך, האופן בו את מתקדמת וגדלה יחד עם הציפייה לאותו מבוקש.
ד. לזכור שהקב"ה מוליך אותנו בדרך הטובה לנו, הקשיים אינם חיסרון אלא חוויית צמיחה והתעלות. לכן גם אם תפילתך לא התממשה באופן המעשי, הפנמת התהליך עצמו והשינוי שהתחולל בנו יש בו מתנה גדולה.
ה. לא הייתי מקשר בין קושי בקיבול תפילות לקושי בכיבוד הורים. אנו מוכרחים להתחזק בכל התחומים, אך אין ביכולתנו להכריע שדבר מסוים קורה בעקבות קושי אחר.
אני מצרף קישור לסדר מצוינת של הרב ראובן פיירמן שנוגע ממש בסימנים עליהן דיברת. https://www.youtube.com/playlist?list=PLMWXhEO9MAFzWDf33UO7FxWl4u-n8LGSG
בברכת הצלחה רבה, ושכל תפילותייך יתקבלו לטובה!
גיא-שלום אמיר
*ניתן לפנות אליי בשמחה דרך הטלפון של מנהל הקבוצה, טל לביא – 054-6198782