ש.
מדריכה של שבט הראה. ובזמן האחרון אני מרגישה שיש מדריכות שמשקיעות ממש בחניכים אבל בקטע שהן מרימות אירועים ומסיבות, אוכל מושקע וכזה.. ואני פחות טובה הדברים של להרים הפקות וכו.. בעייני מה שיותר חשוב בהדרכה זה כן ההשפעה על החניכים והקשר אישי והדוגמא אישית שזה דברים שאני כן משקיעה בהם המון וממש משתדלת ב"ה! אבל תמיד כשמדריכות אחרות עושות דברים כאלו זה גורם לי להרגיש מדריכה פחות טובה.. גם אם מה שהן עשו זה לא ככ לפי הכללים(קורונה) או סתם פחות חינוכי או אפילו פשוט בלי תוכן.. זה גורם לי להרגיש שאני גם צריכה לעשות הפקות כאלו ודברים "שווים", גם אם אני משקיעה הרבה יותר זמן בקשר אישי עם החניכים או בפעולות ולהעביר מסרים ולא רק "חגיגות".. אשמח לעצות.. או לשמוע את הדעה.. וממש אשמח שתענה מישהי שהייתה מדריכה🙃 תודה גדולה!!
ת.
שלום שלום 👋🏼
השאלה שלך פשוט שימחה אותי! אשרי עם ישראל שיש אנשים ומדריכים כמותך בתוכו. ואשרייך על הדרישה לאמת והמבט הפנימי על החיים ועל תפקיד החינוך 😊
פנים וחוץ🔍
נתחיל בנושא יותר כללי וממנו נגיע גם אל השאלה שלך. אנחנו חיים היום בעולם שיש בו פנים וחוץ. הגוף שלנו בנוי ככה – יש לנו נשמה אלוקית שמכוסה בגוף חומרי, וכל העולם בנוי ומסודר ככה. אם ה' סידר ככה את העולם זה כמובן הכי טוב והכי מדויק וכנראה ששניהם נחוצים לנו. ובשביל להתייחס לדבר הזה בצורה נכונה, ננסה לראות איך ה' 'מתייחס' לעניין הזה – לפנים ולחוץ של העולם וליחס ולאיזון ביניהם. אנחנו יודעים שהנשמה היא העיקר, העיקר זה מי הוא האדם, מה הם המידות שלו, מה הוא עושה וכו' והגוף, כמובן שהוא גם חשוב וצריך לטפח ולשמור עליו, אבל זה נובע רק מכוחה וחשיבותה של הנשמה. [יש עוד הרבה מה להאריך בנושא הזה, נעצור פה 😉]
אני מרגישה שאנחנו חיים היום בתרבות מעוות בנקודה הזאת – של לזכור מה עיקר ומה טפל, לעסוק בעיקר בפנים ולזכור שהחיצוני נועד כדי לשרת ולעזור לפנימי להתממש ולהופיע. הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו מכירים אדם כי ראינו אותו אבל האדם הוא לא הבגדים שלו ולא איך שהוא נראה, אדם זה עולם פנימי שלם, מלא מחשבות, רצונות, רגשות, שאיפות וכו'.
ועכשיו לשאלה שלך, אני בעיקר באה לחזק את המחוזקים! אני חושבת שאת פועלת נכון לגמרי. הרבה יותר נכון ואמיתי זה להשקיע בדברים הפנימיים, בשיחות האישיות, בפעולות שיהיו ברמה גבוה ומדויקת לחניכות. זה באמת אמור להיות לב ההדרכה, עיקר ההדרכה בכמות ובאיכות.
מהפכה שקטה🌀
בנוסף אני חושבת שחינוך עושים במהפכה שקטה. בסוף תהליכים מתרחשים בשקט, בצניעות, בהתמדה, בעקביות. החינוך קורה על ידי עוד שיחה אישית, עוד פעולה, עוד חשיבה חינוכית והתייעצות עם הקומונרית וכו'. ניקח דוגמא את חודש אלול, מה יותר ישפיע על החניכות : סיור סליחות מטורף בצפת עם שירים וריקודים או פעולות על אלול, חשבון נפש אישי – קבוצתי, פעילויות שקשורות. אולי ברמת הרגש הסיור סליחות יותר יצליח, הבנות יחזרו באורות, אבל כמה זמן זה יחזיק? כמה זה ישפיע על האישיות שלהם? כמה זה יעורר אותם לתשובה עמוקה? נראה לי שכולם מסכימים שדרך הדברים ה'קטנים' וה'פשוטים' שנעשה, נצליח לחולל תהליך הרבה יותר משמעותי בלב של החניכות, נקדם אותם, נגדיל את הרצון שלהם.
מה המטרה שלי בהדרכה🎯
דבר שיכול לעזור לנו בזמנים יותר מורכבים וקשים, כמו שכתבת שאלה, שאת רואה מדריכות אחרות עושים דברים מטורפים ומפוצצים אבל בלי הרבה תוכן, זה להזכיר לעצמנו ולשאול את עצמנו שוב למה נכנסתי להדרכה? מה המטרה שלי עם חניכות שלי כקבוצה ועם כל חניכה בנפרד? מומלץ ממש ברגעים של ודאות או ברגעים של סיפוק חינוכי גדול לכתוב לעצמך את הדברים במחברת או משהו כזה, ואז ברגעים יותר מורכבים תוכלי לקרוא ולהיזכר.
[לגבי חוסר עמידה בכללים של הקורונה או דברים בלי תוכן בכלל או דברים לא חינוכיים – לפי דעתי ממש אין מקום לזה. זה נוגד את המטרה שבשבילה מדריכים. זה כיף וקל ומגניב לחניכים, אבל שוב, זאת לא המטרה שלנו...]
תלוי סוג חניכים🤹🏼♀️
עכשיו לגבי עצם הדברים החיצונים, הדברים השווים והחגיגות. בהמשך למה שאמרנו בהתחלה, הדברים החיצונים הם מעטפת שבא לשרת את הבפנים, את התוך. לפעמים יש חניכים שיבואו לפעולה או יקשיבו וישתפו פעולה רק כשיהיו דברים מפוצצים. יכול להיות שיהיה נכון להשתמש בדבר הזה אבל באופן זמני בלבד, עם מטרה ברורה, לבנות אמון וקשר אישי עם החניכים וככה לאט לאט להוביל לשגרה רגילה, חשובה ומשמעותית.
תלוי מטרה🏆
בנוסף, כן יש מקום אמיתי לשיאים ודברים גדולים שפועלים יותר על הרגש. בתורה יש לנו חגים, יש ליל הסדר, יש תפילות של ימים נוראים וכו'. אבל אני חושבת שצריך שזה יענה על המטרה של התוכן. דברים מפוצצים וגדולים בדרך כלל אמורים להיות פועלים על הרגש. אז למשל אם סיימת מערך תפילה, אחרי שחניכות שלך למדו על משמעות התפילה וכו' אולי יהיה מצוין לנסוע איתם לכותל המערבי, וליום כזה מרומם בירושלים. זה יכול לעזור להוריד את כל מה שנלמד לרגש ולחיים עצמם.
עוד נקודה, במיוחד שאת מדריכה של בנות גדולות, אפשר לקחת את הדברים הגדולים האלה בשביל פרויקט שהחניכות עושות, אם זה התנדבות, יום שיא לסניף וכו'. זה מאוד מעצים את החניכות, כל אחת לוקחת אחריות על דבר מסוים וזה באמת יכול לתרום לאנשים אחרים, והחניכות גדלות ומתפתחות מזה.
ואני חושבת שגם לפעמים למטרת גיבוש אפשר להשתמש בחגיגות ובשיאים, בסוף זה יוצר אווירה שמשחררת ופותחת ולפעמים זה עושה טוב. אבל חייב להיות עם זה תוכן משמעותי שנועד לגבש. הכלי שזה החוויה או האירוע הגדול אמור לשרת תוכן שאני רוצה להעביר, משהו עמוק ופנימי.
בסוף מטרת החינוך היא שנעשה את החניכות טובות יותר ולא נעשה רק מה שטוב להם. לפעמים יש מדריכות שנופלות בזה, רוצות שיהיה לחניכות כיף ולעשות מה שייתן להם הכי הרבה הנאה. וזה פשוט לא נכון, החניכות לא הגיעו לסניף בשביל כיף (כמובן שזה חשוב מאוד שיהיה גם כיף ואווירה טובה אבל זאת לא המטרה), אלא בשביל להתקדם ולהיות אנשים יותר טובים וגדולים.
המסלול שלך👣
נקודה שהיא יותר כללית ומתאימה להרבה תחומים בחיים. אנחנו צריכים להשוות את עצמנו לעצמנו ולא לאחרים. אנחנו חיים היום בתרבות שמאוד שמה דגש על אישורים חיצוניים ועל השוואה לאחרים. אבל ה' דורש מאיתנו שנהיה אנחנו ולא מישהו אחר. ובמיוחד שאת פועלת בצורה הנכונה והאידיאלית ביותר.
הרבה פעמים הטוב האמיתי יוצא בצורה פחות מושכת ופחות שווה וזה בשביל שנתרכז בעיקר, במה שחשוב באמת. לא צריך להיבהל מזה. לזכור שהחיים באמת זה מה שקורה בפנים, מה שמתרחש מתחת לכל מה שרואים.
לפעול מכוח הסמכות האלוקית🪄
נקודה אחרונה לחיזוק, ה' שם אותך מדריכה לחניכות האלה וזה הכי מדויק לך ולהן. לא כתבת את זה בשאלה שלך, אבל גם אם החניכות קצת מתבאסות או מתלוננות שאת לא עושה להם מספיק דברים שווים, תהיי בטוחה בעצמך שאת עושה את הדברים בצורה הכי נכונה שטובה להן.
מקווה שקצת עזרתי, שיהיה הרבה בהצלחה במלאכת הקודש שאת עושה! תתחזקי ותראי את הדברים כהזדמנות לחזק ולבנות בתוכך קומה יותר פנימית ואמיתית כלפי המציאות והחיים. ברכה והצלחה! נועה