ש.
טוב זאת לא בדיוק שאלה.. יותר משהו שמציק לי ואני לא מצליחה להבין, חשבתי אולי תוכלו להאיר את עיניי:)
אני לא מבינה איך זה ברגע שלבן אדם יש דעה מסוימת או מחשבה מסוימת, רגע אחד היא סתמית וטפשית, אבל אם במקרה איזה גאון אמר את זה לפני 200 שנה אז פתאום יש לזה חשיבות ואותו בן אדם נחשב חכם.. מה הדעה שלו לא הייתה מספיק טובה בלי שהיא תהיה זהה לאחת של מישהו אחר? אם אני מציעה בשיעור תורה תשובה לקושי מסוים, אז יש התעלמות. אבל אם במקרה אני אקלע לדעה של הרמב"ן פתאום המורה תגיד וואו מרשים.. מה דברים שאני אומרת הם עם חשיבות רק אם מישהו אחר אמר אותם? אל הדבר הבא שאני אגיד יתייחסו לא בהתרשמות כמו למי שבדיוק קלע לדעה של אותו איש חשוב.. ובכלל, מה הופך בן אדם לחשוב כל כך? הלמדנות שלו? עובדה שבכלל לא מסתמכים על זה כי נניח יש בן אדם שנחשב מאוד גדול בתורה והוא מאוד מבוסס במעמד שלו, עדיין ישתמשו בדברים שהוא אמר גם לפני שהוא היה ככה מלומד.. בקיצור אני קצת לא מבינה את הקטע למה מה שאני אומרת פחות חשוב אם הוא לא כמו שמישהו אחר אמר..
ת.
שלום ותודה על השאלה החשובה!
אם כבר הזכרת את הרמב"ן, הייתי שמח להתמקד בגישתו הייחודית בנושא.
בין רבותינו הראשונים, הרמב"ן בולט ללא ספק בכך שהוא מאוד מאוד מחבב את ההגנה על חכמים קדומים מביקורת. לנושא הזה הוא הקדיש כמה ספרים חשובים מאוד, ביניהם ספר ענק בשם מלחמות ה', שנכתב כתשובות לביקורת על הרי"ף (רבי יצחק אלפסי, מחשובי פוסקי ההלכה שחי כמה דורות לפניו), ועוד.
למרות זאת, הוא מתבטא בסוף הקדמתו לספר ההשגות שלו על ספר המצוות של הרמב"ם:
"והנני, עם חפצי וחשקי להיות לראשונים תלמיד / לקיים דבריהם ולהעמיד / לעשות אותם לצוארי רביד, ועל ידי צמיד - / לא אהיה להם חמור, נושא ספרים תמיד; / אבאר דרכם / ואדע ערכם, / אך כאשר לא יכילו רעיוני / אדון לפניהם בקרקע, אשפוט למראה עיני / ובהלכה ברורה / לא אשא פנים לתורה / כי ה' יתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים / לא ימנע טוב להולכים בתמים."
בספר המצוות של הרמב"ם נמתחת הרבה ביקורת על שיטתו של רבי שמעון קיירא, בספרו הלכות גדולות, שחי כ-500 שנה לפני הרמב"ם, וחלק ניכר מההשגות של הרמב"ן באות להסביר את שיטתו של רבי שמעון.
והנה, למרות התבטאות מפורשת זו בדבר עצמאותו המחשבתית, דווקא הוא זה שמשתדל להצדיק את הראשונים, וגם במקומות בהם הוא סבור שלא כמוהם הוא משתדל למרות זאת להסביר את העמדה שלהם, כדי שיובן שהיא לא מופרכת לחלוטין.
הסיבה לכך היא מכיוון שמדובר באנשים שבאמת היו אנשים גדולים מאוד, וגאוני עולם. האם הסיבה לכך היא בזמן שחלף מאז? לא. אבל, כמות הרבנים שאני יודע את שמם מכל תקופת הראשונים, המתפרשת על מעל 500 שנה, זהה לכמות הרבנים שאני יודע את שמם בדורנו בלבד. אותם חכמים הזכורים לנו עד היום, לא היו סתם רבנים. הם בהחלט היו הרבנים הכי חשובים בדורם.
לכן, אם את מציעה סברה ואת מוצאת שאמר אותה אדם גדול כמו הרמב"ן - זה צריך להחמיא לך. מדובר באדם גאון, צדיק וחסיד, שהשקיע את מיטב כוחותיו האינטלקטואלים בפרשנות התנ"ך והתלמוד. אם הגעת לבדך לאותן המסקנות אליהן הוא הגיע, את יכולה להיות משוכנעת שאת צודקת. תראי למי קלעת!
כמובן, כל זה לא בא לומר שאם את חושבת משהו ולא מצאת לו מקור מדובר בשטויות חלילה. אדרבה, ידוע כי ישרא"ל ראשי תיבות יש ששים ריבוא אותיות לתורה - כמספר נשמותיהם של בני ישראל. לכל אדם יש את אותו החלק שרק הוא ולא אף אחד אחר יוכל לתרום לתורה.
כפי שמסביר הרב הנזיר, בראש דבר לספרו "קול הנבואה", ביהדות העובדה שהתורה מבוססת על מסורת איננה סותרת כלל את חרות המחשבה.
הרבה פעמים קורה שדווקא האחרונים בזמן עמדו על מה שלא עמדו עליו הראשונים. למרות שלא כל אחד יכול להניח דבר שמנוגד ברוחו לדעות הראשונים, כי אין סיבה לחשוב שכולם טועים... אבל אם באת להוסיף רעיון, לחדד נקודה, לחדש הבנה - למה לא, אדרבה ואדרבה יישר כוחך (כמובן, בתנאי שיש לך מספיק היכרות עם התוכן).
לגבי דברים שאנשים גדולים אמרו לפני שהם נעשו גדולים - לא ברור לי למה את מתכוונת. מההיכרות המעטה שלי יש דווקא ביקורת רצינית על מה שנכנס למיינסטרים. אפילו על חיבור מופתי כמו פירוש המשנה של הרמב"ם, ניתן למצוא למשל שהרמ"ע (ר' מנחם עזריה מפאנו, חי לפני כ-400 שנה באיטליה, מחשובי הפוסקים והמקובלים) מתבטא כי אין לסמוך על הדברים הכתובים בו בצורה מוחלטת, מכיוון שהרמב"ם כתב את הפירוש המדובר בצעירותו [חשוב לציין, כי לגופו של עניין זה לא נכון בימינו מכיוון שכיום מונחת לפנינו המהדורה המתוקנת של הפירוש, לאחר שהרמב"ם גיבש את דעותיו ההלכתיות בצורתן המוכרת לנו. אך העיקרון נשאר זהה].
בסופו של דבר, אין כאן חלילה האללה של אישיויות מסויימות, אלא הכרה בגדולתן.
בברכה,
יהונתן