ש.
שלום,אני מאוד מודה לכם על מה שאתם עושים, זה כל כך מקל ועוזר לשאול דברים ולקבל עליהם תשובה אז תודה!אני אספר קצת על עצמי ואז תבוא השאלה.ביסודי הייתי בן אדם מאוד לא נחמד (בלשון המעטה).עשיתי חרם על אנשים ועשו עליי חרם ועוד כל מיני דברים נוראים שאני לא אספר פה כי זה קשה לשמוע.בכל אופן במהלך השנים התבגרתי והשתנתי מאוד וקיום אני נמצאת במקום אחר ברוך ה'.אבל הזכרונות מהעבר מיסרים אותי ואני מרגישה שהרסתי חיים של אנשים.חלק מאלה שהכירו אותי ועשיתי להם את זה נמצאות איתי באותו כיתה..חלקם חברות טובות שלי וחלקן פחות.. הם אמרו שסלחו לי אבל זה לא כך.מידי פעם הנושא עולה: "כן את ממש השתנית אבל אני לא שוכחת איך עשית עליי חרם.." ודברים בסגנון.וכל פעם שאומרים את זה אני מרגישה שתוקעים לי סכין בלב.אני מתיסרת ברגשות אשם ומבינה שלסליחה שלי אין כמעט משמעות כי אי אפשר למחוק את הזכרונות.מצד אחד אני מאוד מנסה להיות שמחה ואני רוצה באמת להתנתק מהעבר ולהתחיל דף חדש בחיים מצד שלי אני נמצאת עם אותם אנשים שמזכירים לי את זה הרבה (לא בכוונה כמובן). ותאמת אני מבינה אותם כי גם לי יש צלקות מהיסודי ולא פעם רציתי להגיד לאותן בנות שהשפילו אותי גם את עשית לי על וכל אבל התאפקתי ולא אמרתי כי אני יודעת כמה פוגע ולא נעים זה שמזכירים את זה.בקיצור זה מאוד קשה, מצד אחד לרצות לפתוח דף חדש מצד שני זה עדיין בזכרון..יש פתרון?לא פעם חשבתי על הרעיון לעבור לאולפנה ולמקום שלא מכירים אותי אבל מרגיש לי שזה סתם לברוח מהמציאות..
ת.
שלום לשואלת היקרה!🙂
וואו, איזו מציאות לא נעימה... אני אתחיל מכמה נקודות אור✨ שאני רואה בסיפור שלך: דבר ראשון – השתנית! נכון שעברו כמה שנים, אבל עדיין - זה לא מובן מאליו, ולא כולם עוברים תהליך כזה. איזה כיף שאת נמצאת היום במקום הרבה יותר טוב, עדין רגיש ומתחשב!😇 ומזה נגיע לדבר השני – למרות שחברות מזכירות לך מה שהיה ואומרות דברים שפוגעים בך, את מתאפקת ולא מחזירה להם מה שגם לך יש לומר, איזה כוח עצום יש לך!💪 כמה רגישות והתחשבות! אני יודע שזה ממש לא קל. חז''ל אמרו (יומא כג ע''א): "הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין... עליהן הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" – כמו השמש☀️, הם מקרינים חום ונעימות על הסביבה שלהם.
אני חושב שהפתרון הוא לא בכיוון של לנסות להתגבר או להתעלם מהאמירות האלה, מה שלא כ''כ ישים; זה דוקר את הלב💔 ואי אפשר להתעלם מזה (למרות כשכזה קורה כמובן כדאי לנסות כמה שפחות לקחת ללב). אחת הדוגמאות שמביאים חז''ל לאיסור 'אונאת דברים', כלומר לצער אדם על ידי דיבור, היא "אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים" (משנה בבא מציעא ד י); זה בדיוק המקרה שלך, ומובן שזה באמת מאוד מצער – ושוב, זה רק מראה כמה שהשתנית לטובה ושאת עכשיו במקום כ''כ רחוק מזה.🌱
לדעתי הכיוון הנכון הוא לנסות להגיע להבנה מול חברות שלך; ליצור איתן שיחה כנה ופתוחה, תנסי שהיא תהיה גם מצידן כנה ואמיתית, בלי ציניות והאשמות (עם כולן ביחד או כל אחת לחוד, איך שנוח לך), ופשוט לומר להן דוגרי מה שאת מרגישה. שימי הכל על השולחן; כולכן פגעתן זו בזו, כולכן רוצות למחול ולמחוק ולהתחיל דף חדש. שתפי אותן בתחושות שהאמירות שלהן מעוררות בך, הדגישי את החרטה שלך על מה שהיה ואת הרצון שלך לפתוח דף חדש וחלק, להיפטר מתדמית העבר שלך, ובקשי מהן שתקפדנה להימנע מזה - כמו שגם את מצליחה להתאפק כדי לא לצער אותן; ומתוך כנות וענווה תהיי פתוחה גם לשמוע מהן ביקורת על ההווה, אם יש. אני מקווה שהן תגלנה הבנה ובגרות ותשתפנה איתך פעולה. ומי יודע, אולי דווקא מתוך זה החברות ביניכן תתחזק ותהיה עמוקה ומבינה יותר.💞
בנוסף לכך, תנסי לשנות את המצב גם מצידך, ותגבירי את הצד הטוב והמאיר ביחסים שלך איתן, תשדרי כלפיהן יותר אהבה ואכפתיות, תנסי לראות איך לעזור להן כשהן צריכות או לפחות להציע עזרה, תתענייני בשלומן, וכן הלאה. כשתשדרי כלפיהן אהבה זה יעזור למחוק את משקעי העבר והזכרונות השליליים, ויבנה ביניכן מערכת יחסים חדשה ואוהבת, כך שגם הן מצד עצמן לא תרצינה להזכיר זכרונות ישנים ופוגעים ולהעכיר את היחסים הנפלאים שיהיו ביניכם.
אני ממש מקווה ומאחל שתצליחי, ואת מוזמנת תמיד לשאול עוד אם תרצי, או לספר לנו שזה הצליח!😊
ברכת ה' עלייך, שלמה