ש.
תודה רבה על כל מה שאתם עושים! זה באמת מדהיםםם
אני הרבה פעמים נחשפת לסיטואציות שבנים רוקדים/שרים/עושים שטויות והבנות צריכות לשבת בצד. למה נשים צריכות להיות מאחורה בתפילה? למה אני צריכה להיות בשקט בצד?
הכי בא לי לקום ולרקוד ולשיר אבל לא נעים לי, ואסור לי ופשוט מרגיש שתוקעים אותי בקופסה. למה לבנים מותר לרקוד באמצע הרחוב ואני צריכה לחייך מהצד?
ברור שאני מבינה שגבר ואישה זה לא אותו הדבר וכו' אבל כל הזמן יוצא לי שאני פשוט צריכה להקטין את עצמי כי "זה לא צנוע" ו"לא מתאים" וזה פשוט נראלי לא הגיוני.
ת.
שלום וברכה לשואלת היקרה, שאלת שאלה נוקבת ומצוינת. אני מניח שההרגשה שמתקבלת מזה שפעם אחר פעם את מוצאת את עצמך הצד אינה הרגשה נעימה בכלל. איך יכול להיות שזה המצב? איך זה הגיוני?
✨ הצעה- לפני שאענה לגופו של עניין, אני מציע שבכל פעם שאת נמצאת בצד תשלחי שאלה לרב שלך (וגם תלמדי את ההלכה בעצמך) האם את באמת צריכה להיות בצד ואין שום פתרון הלכתי. לפעמים ההלכה מציעה פתרונות שיכולים להוציא אותך מהעמדה הזו של להיות בצד ולהפחית בצורה משמעותית את ההרגשות הרעות שמלוות אותה. עד כאן ההצעה, עכשיו לגופו של עניין.
📖 מה ה' א-להָיִך שואל מעִמֵך?
נקודת המוצא היא שהקב"ה רוצה דברים שונים מאנשים שונים. (איני יודע אם זה קשור בהבדל מהותי בין נשים לגברים), הציוויים שגברים מצווים והציוויים שנשים מצוות שונים. כמו שיש הבדל בין כהנים, לוויים וישראלים, מלך ונזיר וכו' וכו', גם בין גברים לנשים ישנם הבדלים בציוויים.
התוצאה היא מערכת שונה של זכויות וחובות לכל אחד. כמו בכל מערכת כזו, לכל אחד יש קשיים ונקודות בהן הוא מרגיש שהמערכת 'נגדו'. גם גברים מרגישים כך כשהם לא יכולים לישון עד אחרי זמן קריאת שמע. ההרגשה הזו היא מובנת לגמרי ואפילו די מתבקשת.
🌟 ובחרת בחיים
כאן אני רוצה להציע זווית ראיה חדשה על הדברים שתוכל לעזור לך, ולעוד אחרים ואחרות שמרגישים כמוך, לקבל את הדברים בצורה טובה יותר ולהפחית את תחושת הפגיעה. אכן כמו שאנו יודעים וחווים, רצון ה' מאיתנו, התורה והמצוות, הוא לא תמיד הדבר הכיף ביותר או הנוח ביותר, אבל הוא הדבר הנכון ביותר. הקב"ה יצר את כל המערכת הזו רק כדי שנוכל לזכות על ידה לחיים משמעותיים יותר בעולם הזה ולחיי נצח בעולם הבא. הקרבן הפיסי והרגשי המשמעותי שאדם מקריב בעולם הזה כדי לקיים את רצון ה' הוא קרבן גדול, הדרישות גבוהות והמערכת מחייבת, אך בהתאם לצער- הסיפוק והשכר. אכן, איני יודע מדוע הקב"ה רצה שתהיי בצד ואני משוכנע שהוא אינו רצה שתרגישי רע בגלל זה. כמו כן, איני יודע אם מישהו עלה השמימה לבדוק מדוע זה כך. אבל המצב הנתון הוא שמה שעולה מבירור הלכתי הוא רצון ה', קשה ודורש ככל שיהיה. המסקנה העולה מכאן היא- בכל פעם שאת מוצאת את עצמך בצד, את בעצם עושה את רצון ה', הדבר המשמעותי והנכון ביותר. דווקא הרגעים הללו, שאני מתאר לעצמי שהם אינם קלים, הם הם רגעי השיא והמשמעות. ברגעים האלו של עשיית רצון ה', במיוחד כאשר זה קשה, את יכולה להיות בטוחה שאת עושה את הדבר המשמעותי והנכון ביותר, ללא נגיעות אישיות, ללא אינטרסים. אמת צרופה. אם לא תעשי את זה- תפספסי. ההנאה היא רגעית, המשמעות- נצחית.
אני מאמין שאם תזכירי לעצמך את הדבר הזה כשתמצאי את עצמך בצד- ההרגשה הרעה תיחלש (לכל הפחות) ותחושות טובות של סיפוק, משמעות ואמת לאט לאט יחליפו אותה. כולי תקווה שההרגשה הרעה תעלם לגמרי.
💫 הצעה נוספת- אם ישנם מקומות בהם את יודעת מראש שתצטרכי להיות בצד, אני מציע ליזום משהו שיגרום לזה לא להיות 'עמידה בצד' ליד אחרים, אלא עשיה נוספת בפני עצמה, זה יכול להיות פעילות חברתית, לימוד אישי ומה שתעלי ברוחך.
מצרף כאן תשובה שמפרטת יותר על נושא ההבדל בציוויים בין גברים ונשים: https://boti.bot/SN6D6_4oazB
אחרי הכל, חשוב לזכור שלא תמיד המסקנה ההלכתית היא שבנות צריכות להיות בצד, בנות הן שותפות מלאות בחיים בכלל ובחיים הדתיים בפרט. במקרים מסוימים אכן ישנה דרישה מאחד מהצדדים (נשים/גברים, לפעמים זה מהגברים, כמו שתוכלי לראות בתשובה המצורפת) להיות קצת יותר בצד, אבל זה רק במקרים מסוימים. מקווה שהתשובה תשפיע ותעזור 😃
ברכה והצלחה,
אביאל