ואיי אין עליכם בעולם שבעז"ה תמשיכו ותצליחו להגיע לעוד מקומות י'תותחים!! פעם זה לא היה ככה אבל בזמן האחרון המשפחה שלי מתפרקת, אם זה באח שלי הגדול שפעם חובש כיפה פעם לא ומשפיע על אחי מתחתיי.. ואם זה באח שחוטף קריזות על כל דבר שזז..
ההורים שלי באמת אין עליהם אבל הם רבים הרבה ודווקא בלי לדבר- מין מלחמה קרה כזאת..אפשר להרגיש את המתיחות באוויר.לא יודע זה מרגיש שאני הולך בין הטיפות, מפחד לדרוך על הזנב של הנמר..
המצב הזה נהיה מעיק וגם מדכדך..אני השנה שיעור א' כך שברוך ה' אני פחות נחשף לזה אבל כשאני מגיע הבייתה אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני לא מרגיש קשור למשפחה, כשאני מדבר עם אמא שלי האור בעיניים שהיה לה פעם נכבה ואבא שלי קורס גם בעבודה וגם בלנסות לחזור להיות משפחה...
לא יודע, מרגיש מין דחף פנימי שאומר לי דיי, מספיק! כל פעם כשאני ישר מגיע הבייתה אני מוצא את עצמי ממציא תירוצים, אם זה לצאת לסיבוב לשעות ארוכות או ללכת לחבר.. מרגיש צורך לחזור לישיבה לחזור לחיות בשמחה לחממה...
מה אני יכול לעשות כדי לאחד את המשפחה אבל בלי שזה יצא בכוח ושהם יפרשנו את זה מצד גאווה? (האחים שלי גם ככה מזלזלים בי שאני לומד בישיבת הסדר ולא עושה צבא..) מה בעצם הקב"ה מזמן לי עכשיו? אני אבוד עצות, איך אנמ יכול לא להכנס לדיכדוך כל פעם כשאני חוזר הבייתה?תודה :)שיעור א'
צדיק! קודם. כל סליחה על העיכוב בתשובה, משתדלים להשתפר! ולענייננו - אתה מתאר מצב מורכב. יישר כוח על עצמות הנפש להתמודד. אם הגיע נסיון זה לידך, אתה מסוגל לעמוד בו.🙂כתבת בעיה שמורכבת ממספר בעיות קטנות יותר: אשתדל לתת תשובה אחת מנחה, וטיפים קטנים לכל עניין בפני עצמו.
👨👩👧👦 משפחה זה המקום בו נמדדת עבודת המידות שלנו. "הכי קשה לתת למישהו קרוב." בתוך המשפחה אנחנו הכי אנחנו, ולכן הכל יותר מאתגר, בתוך הבית יש פחות נימוסים וגינונים חיצוניים, אלא רק מי שאנחנו באמת. בלי מסכים ובלי מסכות.😷 אני מקדים את זה כהכנה לעיקרון המרכזי של התשובה:העבודה העיקרית שלנו בבית, היא מול עצמינו.(הייתי לוקח את העיקרון הזה גם לשאר המעגלים בחיים אבל זה לא ענייננו.) - לטוב ולרע, אנחנו לא יכולים לחנך אף אחד בבית, זה תפקיד של ההורים ולא שלנו, ולכן תמיד מול סיטואציה מאתגרת נלמד קודם כל להשתפר בעצמנו.😌-מלבד זה שאין לנו סמכות, כשאנחנו מחנכים את עצמינו, ואנחנו יותר טובים מבפנים, אנחנו מקרינים את הטוב הזה גם החוצה, וזו הדרך הכי טובה ויעילה להעביר מסר ולהשפיע על מישהו.🤗 (מוזמן לקרוא את הספר של הרב אבינר 'חינוך באהבה' בפרק על 'הקרנה').
לכן אם הבית בתקופה פחות זוהרת שלו, כדאי להתאמץ כמה שיותר ואפשרי, להיות נקודת האור בבית. להיות נחמד ומאיר פנים, לייצר אווירה טובה, להשתדל לשמוח באמת ולהיות קליל ורגוע. זה אמנם עבודה בתוכך, היא תדרוש ממך מאמץ. אך היא תוסיף טוב למי שמסביבך ולך. בעז"ה בדרך זו משבר כזה יהפוך בשבילך למקום לצמוח ממנו ולגדול. עד כאן העיקרון המנחה.
אופטימיות: 🤗חשוב לומר: המשפחה שלך כפי שאתה מתאר - לא במצב של פירוק, גם אם זה נראה כך. הקורונה והסגרים השפיעו על חיינו ובין היתר זה יצר לפעמים מתחים בתוך הבית..🏠בתוך מצב כזה, שלושה תפקידים עיקריים שאתה יכול למלא:
1. לנסות לשדר הכלה והבנה בזמנים של מתח. להיות האח הבוגר שלא נסחף למריבות.😔
2. אם תוכל, שיחה אישית עם כל אחד מבני הבית או כמה מהם, תועיל מאוד. אם לא, אפשר לכתוב מכתב מפורט ומרגש לכל בני הבית ביחד.📝
3. גיבוש משפחתי! טיול, יום הולדת, משחק משפחתי אתגרים משפחתיים כמו חדרי בריחה וחידות!🤠 אם תוכל להוביל את המשפחה לאחד מהדברים האלה או כמה מהם, יכול מאוד להוסיף. אולי קטאן (או משהו דומה) בשבת..🌅
👫זוגיות זה עבודה שיש בה עליות וירידות. בהמשך לעיקרון לעיל, אין לנו תפקיד בתוך הקשר של ההורים שלנו. אתה אמרת שאין עליהם, ואני בטוח שאתה צודק. לכן נסמוך עליהם בנושא הזה. הם בוגרים מספיק כדי לטפל בבעיות שלהם בינם לבין עצמם. אני מבין את הקושי בלראות את זה בלי יכולת לשנות. תפקידך פה להשתדל להשרות אווירה שמחה בבית! זה גם מקום לסמוך על הקב"ה. אפשר להתפלל אליו כמובן, לא מזיק אף פעם;).
👈העיקרון דומה מאוד גם בנוגע לאחיך שכתבת ש'חוטף קריזות'.😠 הרב קוק כתב: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים (=אינם פועלים מול...) הרשעה, אלא מוסיפים צדק." בדומה לזה, במקרה שלך יהיה אפשר לומר: "אינם קובלים על הקריזה, אלא מרבים בנחת, בשלווה ובדיבור נעים".🙃האחים שלך בתקופת התבגרות וגיבוש זהות. יש בתקופה הזאת שינויים גופניים הורמונליים, ומתחים פנימיים. יש להם התמודדויות משל עצמם ופיתויים שונים. תוכל להוסיף להם מעולמך הישיבתי.
👼על אחיך הקטן, שאתה חושש שהוא מושפע מאחיך אתה יכול להשפיע בשני דרכים עקיפות: 💪🏼 דוגמא אישית: אם אחיך יראה את האח שבישיבה שמח, מתפלל, לומד, נוהג בדרך ארץ ובעל שמחה - יתכן שהוא ירצה ללכת דווקא בכיוון של תורה ומצוות, כשהוא יראה שזו תורה וזו שכרה.💪🏼 לדבר איתו, להתקרב אליו, להציע לו חברותא וכדו', לחנך אי אפשר, אבל לדבר בגובה העיניים רצוי ואף מבורך.
👸 אני מניח שקשה להרגיש שהאור בעיניים של אמא נכבה. אמא היא באמת אור אחד גדול אצל רובנו, ולא פשוט אם מרגישים שאמא קצת בזמנים לא פשוטים ומכבידים. מעודד אותך להשקיע במה שאתה יכול כדי לשמח את אמא! לקנות לה משהו, להצחיק אותה, לדבר איתה, ולעזור לה בבית כמה שיותר. כנ"ל לגבי אבא, אם זה קשה יותר - להתחיל בקשר עם אמא ומשם להתקדם(טיפ של הרב אוהד תירוש).
🏃🏻♂️אם זה עוזר לך ומשחרר תצא לפעמים, לטיול, לריצה, לחבר וכדו'. לא צריך להתפוצץ ממועקה. תאזן כל הזמן את הלחץ. תעבוד לאט ובטוח.
https://www.bneidavid.org/Web/He/VirtualTorah/Lessons/Default.aspx?subject=&rabi=&name=&rfs=&serie=262
מצרף קישור לסדרה של הרב אוהד על יחס הורים ילדים, ממליץ עליה מאוד מאוד, לכולם!😁מקווה שעזרתי, אפשר אם יש צורך להתייעץ עם מישהו: ר"מ, מישהו בוגר מהישיבה, מדריך, אפילו חבר. מאחל למשפחתך הרבה טוב ואור!! וחג שמח!
איתן.