ש.
בעל הפיתקא.
פתק שנמצא על ידי הרב ישראל אודסר שטוען שנכתב על ידי רבי נחמן זצ"ל בשבילו (כמעט 200 שנה אחרי שרבי נחמן נפטר הפתק נמצא).
מה העמדה? מותר לייחס לזה חשיבות?
מצד אחד יש המון מפקפקים בזה, מצד שני, רב צדיק טען את זה- למה שימציא? ואיפה הגבול באמונה שלנו ברבנים?
ת.
שלום וברכה לכבוד השואל היקר!
שאלת שאלה מצוינת. מאחר ויקל עלי קודם לענות לחלק האחרון של השאלה, הגבול באמונה ברבנים- מתי מאמינים לרב רק 'כי הרב אמר', ומתוך כך אגזור את היחס לפיתקא המדוברת, אתחיל בס"ד דווקא מהסוף, בניסיון לעשות סדר בתחומי הסמכויות ביהדות.
📜 הברית
בראשית הכל, כדי לברר למה יש סמכות ואיפה, יש לברר מהי נקודת המוצא שקובעת את חלוקת הסמכות. התורה מספרת לנו שעל הלוחות שמשה מוריד מהר סיני, כתובים דברי הברית (שמות לד, כח), כמו כל ברית, הברית הזו מחייבת גם את הדורות הבאים- "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת" (דברים כ"ט י"ג). בתנ"ך ספר התורה נקרא הרבה פעמים "ספר הברית" וגם בגמרא מספרים לנו שעל המצוות בתורה נכרתו בריתות (למשל סוטה לז:). ברית היא למעשה התחייבות של שני צדדים לא להפר חוזה מסוים שכולל בתוכו הנהגות מעשיות לשני הצדדים. החיוב של ישראל לתורה נובע מהחתימה שלהם על דברי הברית, 'נעשה ונשמע', מה שגם מסביר את ריבוי המדרשים על הדרישה להסכמה לתורה לפני נתינתה (למשל המדרש הידוע שהקב"ה שאל את האומות האם הן רוצות לקבל את התורה ועוד רבים), ההסכמה של כל ישראל היא מה שהופכת את התורה לספר ברית, בדגש חזק על המצוות המעשיות שבה, ה'חוזה'.
למה אני מספר את כל זה? זה למעשה הבסיס להכל. כאשר נבחן את הסמכויות בכל תחום, נשים לב שהכל תלוי בהסכמה של ישראל על הדבר ובקשר שלו לחוזה עליו חתמנו.
📖 ההלכה
ההלכה היא עיקר העיקרים. לא בכדי התלמוד (עירובין כב.) אומר שהדבר שיוצא ישירות מכתם הפז, הרצון העליון, הוא ההלכות. לענייננו, ההלכות הן הן החוזה. בהתאם לכך, הסמכויות בהלכה הולכות למי שעליו כולם מסכימים, כלומר- על החוזה הזה חתמנו- דברי התנאים והאמוראים בש"ס בבלי וירושלמי ותוספתא (בצידם המעשי). את הצד המעשי שבדברי התנאים והאמוראים אנו עושים 'כי הרב אמר' ללא רשות להרהר אחריהם. הרמב"ם מסביר בהקדמה שלו למשנה תורה שעד חתימת התלמוד נעשה בירור מה הייתה התורה למשה מסיני, במושגים שלנו- מה נכלל בחוזה, אחר כך זה משתנה (ההקדמה של הרמב"ם שם היא חיבור תמציתי ויסודי בנושא הזה שיותר ממומלץ ללמוד).
מה קורה אחרי חתימת התלמוד? אחר חתימת התלמוד ההלכה שלנו מורכבת מפרשנות התלמוד וכאן, מאחר וכל ישראל לא הסכימו על דבר אחד, אין חוזה חדש ולכן הולכים אחר מי שנראים דבריו כהולמים את דברי התלמוד. אין מחויבות למי שפסיקותיו (שהן פירושו לתלמוד) לא מסתדרות עם דברי התלמודים ובוודאי לא אחרי פוסק שסותר את דברי התלמוד (לא מדובר על פוסק שמעמיד את דברי התלמוד בנסיבות מסוימות). אחרי התלמוד לא עושים דברים 'כי הרב אמר'. שמעתי מהרב חננאל אתרוג שלדברי אחרונים רבים גם לדברי השולחן ערוך (והרמ"א) צריך להתייחס באותה צורה אלא אם מסתמכים על פוסק בעל שיעור קומה שאומר אחרת, גם המחויבות הזו נובעת כנראה מאותה סיבה- כמעט כל ישראל הסכימו עליו ולכן יש 'חוזה' שמחייב אותנו. לפי זה באופן חריג אנחנו עושים את מה שכתב השולחן ערוך והרמ"א 'כי הרב אמר' כל עוד אין חולק בעל שיעור קומה, לפחות לדעות הללו. לרבנים שלנו אנו מאמינים לא 'כי הרב אמר' אלא כי הם מעבירי המסורת ההלכתית ויודעים לומר לנו מה הגמרא היתה אומרת, או מה השולחן ערוך היה אומר במקרה כזה ולכן אנו מאמינים להם אלא אם מגלים שדבריהם סותרים את הגמרא או את השולחן ערוך (מה שיכול לקרות כי כולנו בני אדם) ואז שואלים ומבררים ולא הולכים בניגוד לגמרא ולשולחן ערוך.
💭 מחשבת ישראל
כאן, מאחר ואנחנו לא עוסקים בדברים מעשיים, אנחנו כבר לא מדברים על החוזה שדברנו עליו קודם (חוץ ממעט מצוות אמונה שנכנסו לתרי"ג מצוות) ולכן היחס משתנה. בחלוקה גסה מחשבת ישראל מתחלקת לשני תחומים: עובדות ופרשנויות למציאות.
👈🏼 עובדות- חלק שעוסק בעובדות (הקב"ה, עולמות, מהויות וכו') ושם כמו בכל דבר שעוסק בעובדות, מקשיבים לבעלי המקצוע: בפיסיקה- לפיסיקאים, ברפואה- לרופאים ובהכרת הקב"ה למי שמכיר את הקב"ה יותר מאיתנו. ישנם דברים שהם תלויים בהשגה שכלית, שם שומעים את כולם ומבררים בשכל מי צודק, לא מאמינים לרב מסוים גדול ככל שיהיה 'כי הרב אמר', אלא חיוב להאמין למי שצודק מפני שהוא צודק, לא משנה מי הוא. בדברים שקשורים ברוח הקודש, כלומר שאין לנו דרך לבדוק האם הם נכונים או לא בלי רוח הקודש (מהויות, למשל)- אפשר לשמוע רק למי שיש רוח הקודש, אך גם זה לא מחייב מפני שזו התגלות אישית של הרב שניתן להבין אותה בדרכים רבות ללא אפשרות אמיתית לבדוק האם הבנו נכון (זו הסיבה למה לא לומדים קבלה עד שלב מסוים), ויותר מזה- גם שם ההתגלויות לא ברורות (ניתן לראות את זה כבר אצל הנביאים האחרונים) וישנן מחלוקות על המציאות ללא דרך ברורה להכריע. בוודאי שלרב שאין לו רוח הקודש לא נאמין בנושאים כאלה 'כי הרב אמר'.
👈🏼 פרשנויות למציאות- זה חלק שעוסק בפרשנות המציאות שכולנו רואים (תחיית האומה וכו') שם, כמו כל פרשנות, בוחרים את האפשרות הסבירה ביותר ללא תלות באומרה. לא מאמינים לרב 'כי הרב אמר' אלא מקשיבים למי שדבריו מסתברים יותר.
בכל מקרה, 'צדיקות' אינה קריטריון להקשבה לרב לא בהלכה ולא במחשבת ישראל (צדיקות ורוח הקודש אלו שני דברים שונים). הגמרא (מועד קטן יז.) אומרת שמבקשים תורה רק מרב שדומה בעיניך למלאך, אך אם הוא אומר דברים שאינם מסתברים הוא אינו דומה למלאך והגמרא אומרת במקום אחר (חולין ו.) שתלמיד שרבו לא נותן לו דברים של טעם צריך לפרוש ממנו, וכן אם הוא ממציא הלכות וטוען שהן מחייבות את כולם (לא מדובר כאן על חומרות לפי הקבלה וכדומה), גם לנביא אין רשות להמציא מצוות (שבת קד.) ובוודאי שלא נשמע לרב.
עכשיו כשבררנו את הנושא ויש לנו כלים לבחון את המקרה הספציפי של הפתקא, נראה מה המצב כאן.
קודם כל, ניתן לזהות שזה לא גמרא, לא שולחן ערוך ולא פירוש להם, כך שלא מאמינים לרב 'כי הרב אמר'. אולי נאמין לרב אם אכן מסתבר לומר שהוא צודק, אך כאן יש להיות ביקורתיים. האם העובדות נכונות? יתכן שכן וזו אכן פתקא מר' נחמן, אך לא בהכרח. ישנם פקפוקים רבים על החלק העובדתי של הסיפור ויתכן מאוד שנתעלמו מהרב כמה עובדות ולכן הוא אמר מה שאמר. אין כאן תלות בצדיקות וכדומה, מי שלא יודע את כל העובדות, צדיק ככל שיהיה, לא יודע את העובדות.
מעבר לזה, גם אם זו פתקא מר' נחמן ואפילו מיהושע בן נון בעצמו, צריך לשאול 'האם זה סביר?' גם אם הרב לא מתכוון חלילה לשום דבר רע, יתכן ומה שהוא אומר לא סביר, ומאחר וזה לא בקטגוריה בה אנחנו מאמינים 'כי הרב אמר' אנחנו לא נאמין.
האם יש משמעות מיוחדת שרלוונטית לנו במה שכתוב בפתק? לא שידוע לי, אם תרצה אמור שיש שם פרגון למי שעובד קשה בעבודת ה', אך בשביל זה לא צריך פתקא מיוחדת.
האם מה שכתוב בפתק אכן פועל ישועות (יש לציין שזה לא מופיע במפורש בפתקא)? בוא נראה. קודם כל, לא סביר שאמירת משפט כלשהו שאינו תורה מקרב את הגאולה. את הגאולה מקרבים בדרכי התורה, המצוות והמוסר, לא על ידי סגולות. איך אמירת משפט סתמי מקרבת את הגאולה? דבר שני, אם זה אכן היה נכון, האם זה לא היה מופיע בהלכה? הקב"ה ח"ו מחביא מאיתנו איך לקרב את הגאולה? לא סביר. לכן אנחנו לא נאמין.
כהערת אגב, אוסיף שהרב אבינר פוסק על פי גמרא שאמירת הדבר כדי לפעול ישועות אסורה משום דרכי האמורי.
ברכה והצלחה,
אביאל