*ש*
איפה הגבול בין לקחת חלק אקטיבי בחיים שלי ולהשפיע על המציאות שלי לבין להאמין שה' יסדר את הכל והוא אחראי על המציאות ויקבע את המשפחה שלי, המקום שבו אני יגור וכו'
(בת 15)
*ת*
מה שאת שואלת מתאר קיצוניות בחיים שלנו שצריכים איזון. מצד אחד-אנחנו מאמינים בה' שיעשה בשבילנו את ההכי טוב, ואם נתאמץ יותר מידי אולי זה כפירה. מצד שני, אם לא נשתדל, איך זה יתרחש בפועל?
איש אחד החליט שהוא רוצה לחזור בתשובה ולהיות מאמין גדול. הוא רצה להוכיח לחברים שלו שאם ה' רוצה הוא יכול לעזור לו בכל מקרה. הוא הפליג עם חברים שלו בספינה ולפתע הספינה החלה לטבוע. אנשים שהיו שם באיזור שלחו ספינות הצלה, אך האיש שלנו לא הסכים לעלות עליהם. "אל תדאגו לי, ה' יציל אותי". אנשים חשבו שהוא משוגע ושלחו מסוק-אך גם כשבקושי נשם ענה את אותה התשובה " אני מאמין בה' שיציל אותי". לבסוף האדם מת, עולה לשמים ומה ה' אומר לו? שלחתי לך כ"כ הרבה אופני הצלה, אתה פשוט לא הסכמת להשתמש בהם ולעזור לעצמך..
עניין ביטחון והשתדלות כמו כל מידה זה תלוי לפי דרגת האדם. יוסף הצדיק שביקש משר המשקים שיזכיר אותו לפני פרעה, נענש בעוד שנתיים מאסר בגלל שהיה עליו לבטוח בה' ולא בפרעה. מצד שני, זה ממש לא בדרגה שלנו ובכל הדורות מצינו אנשים שהולכים לרופאים להתרפא וכו' ולא רק סומכים על תפילה (חוץ מזמנים שהיה נביא שיכל לנבא ממה נובעת המחלה או איזה חטא עליו לתקן)
מצרפת פה הגדרה מ"חברים מקשיבים":
כל מה שנראה כהשתדלות טבעית הגיונית שאנשים רגילים נוקטים אותה, יכלל בגדר ההשתדלות הנצרכת מאדם לעשות. (אך האדם צריך להפנים כי גם כשהוא עושה משהו בכדי לעזור לעצמו, זה אינו פועל מעצמו, אלא רק בגלל שהקב"ה עזר לו וסייע.)
הרב קוק אפילו מרחיב קצת את תחום ההגדרה וכותב שהשתדלות זה "אפילו במה שהוא מעבר לגבולי" .
איך זה בפועל?הרי מה שאני יכול הרי אני עושה?!- והאמת אם כך כמעט כל דבר נכנס להגדרה הזאת של יכול. אנשים צריכים להיות כנים עם עצמם שהם יכולים יותר משהם חושבים ולא להכנע לעצלות..
מה שצריך לקרות, יקרה. אבל אנחנו לא יודעים מה צריך לקרות ויש בידינו לשנות את מה שנקבע ולשנות את הגזירה, כמו שמתפללים ביום כיפור. עלינו לעשות את ההשתדלות שלנו עד כמה שאפשר, ורק כשאין לנו יותר לאן לפנות, אפשר להרים ידיים (לשמים, להתפלל) ולהגיד שמכאן זה בידיים של ה'.
ה"אגרות משה" (או"ח ב' סי' קי"א) נשאל האם יש בעשיית ביטוח דירה, רכב וחיים, משום חוסר ביטחון, שכן במהלך החיים הפשוט אין צורך בביטוח, ורק אם תיקרה תקלה, נזדקק לביטוח.
היא השיב שכיוון שזו פעולה פשוטה, שרבים מהאנשים עושים אותה אין בכך חוסר בטחון, והיא כמו כל התאמצות בפרנסה, שאנו אומרים שהאדם צריך ללכת לעבוד ולא לבטוח שירד לו מָן מִן השמים.
ככל שהפעולה נראית פחות הגיונית וטבעית, ופחות אנשים נוקטים אותה כחלק משגרת החיים הקבועה השאלה הופכת למורכבת יותר.
יש עוד כיוונים ויש מקרים שכל נושא לגופו וזה משתנה מאדם לאדם.
לעיון והעמקה בשאלה זו יש מקורות רבים כמו הספר "אמונה ובטחון" של ה"חזון איש". עוד חוברת - "המאמין והמשתדל".
בהצלחה! מוריה 0556639025