ש.
אהלן, יישר כוח על הפרויקט העצום. שבע״ה רק ילך ויגדל ויעצים עוד ועוד.
ועכשיו לשאלה- אני מדריכת כיתה ח׳ בסניף עזרא ושרופה על החניכות שלי ברמות!! נכנסתי עם מדשית שבהתחלה לא כל כך הכרתי, אבל עם הזמן התחברנו וב״ה אנחנו אחלה צוות בתור מדריכות.
הבעיה שלי היא שכשאנחנו אחד על אחד (רק אני והמדשית) אני מרגישה שאנחנו בתחרות מי נותנת את הטון. מרגיש לי כאילו היא מתגרה בי בכוונה, בכל הזדמנות היא מפרסמת לכולן שחניכה הביאה לה משהו במתנה, או שהיא הצליחה להגיע לשיחת נפש עמוקה עם מישהי. הרבה פעמים היא גם מציינת מי החניכות האהובות עליה וזה נותן לי תחושה שהיא לוקחת עליהן בעלות, ואם אגיד שאני אוהבת אותן גם אז היא תגיד שאני מעתיקה או משהו. מה שעוד מציק לי זה שאני מרגישה שהיא עושה לפעמים דברים מאחורי הגב שלי מבלי לעדכן, ורק אחרי כמה זמן אני יודעת מהם.
אני יודעת שהדרך הטובה ביותר היא לדבר איתה, אבל באמת לא באלי לעשות את זה. מרגיש לי שאם אגיד את הדברים אצא קטנונית, ובנוסף אני גם מפחדת שלא אגיד את המילים הנכונות ובסוף אתפס כאחת שמחפשת אותה על קטנות.
ת.
שלום לשואלת !😃
נפלא לראות את הצורה שבה את מנתחת את הסיטואציה, ואת הרגישות שלך לעניין.
נראה שלמדריכה שאיתך יש צורך להרגיש 'בעלת הבית'. היא מבטאת את זה בתחרות על קביעת הטון, בפרסום ה'תותחיות' שלה, ובלקיחת 'בעלות' על חניכות אהובות.
האם גם את לפעמים מרגישה צורך כזה (במקומות אחרים)?
על עצמי אני יכול לזכור כמה פעמים כאלה. פעם אחת בתיכון הייתי חלק ממקהלה, ולדעתי הייתי קצת שתלטן: שהדברים שאני מציע דווקא יתקבלו, בלי הקשבה אמיתית לרעיונות של אחרים. רק ההרמוניות שאני עשיתי מצאו חן בעיני, ובקלות דחיתי קולות של אנשים אחרים. נראה לי שרציתי להוכיח דרך זה שאני שווה משהו.
זה מנגנון חשוב של הנפש- הוכחת הערך העצמי.
ושוב אני שואל- האם גם לך לפעמים יש צורך להוכיח משהו, לקבוע את הטון כדי להרגיש שיש לך ערך?
תחשבי על זה כמה דקות.
אני מקווה שאת קצת יותר מזדהה עם המד"שית שלך עכשיו, או לפחות עם הצורך הזה.
אבל, געוואלד, עדיין לא פתרנו שום דבר, כי את צריכה עכשיו להתמודד עם ההתנהגות שלה.🐻
ההצעה שלי היא שתיתני לה את מה שהיא רוצה. תני לה להרגיש חשובה, להרגיש שהיא לא פחות ממך, שהיא מדריכה שווווהה (רצצצח!😉). תעשי את זה בטפטופים, לאורך זמן.
נראה לי שככל שתיתני לה תחושת ערך, כך הצורך שלה להוכיח את זה כל הזמן, ירד.
פשוט תוציאי את עצמך מהתחרות איתה. במקום להתחרות, תפרגני לה.
אחרי 2-3 שבועות כדאי לדבר איתה פנים אל פנים, ולהסביר לה שאת פשוט לא חלק מהתחרות הזאת. היופי בתחרות הוא שצריך שני צדדים. תסבירי לה שאת לא חלק מזה, שלא מעניין אותך מי יותר ומי פחות. (הדיבור הזה חשוב, כי לא טוב לשמור בבטן, זה רעל)
לגבי מה שכתבת, שהיא עושה דברים מאחורי הגב שלך. אם זה דברים שקשורים לשבט, שחשוב שתדעי מהם, אני מציע שבכל זאת תבקשי ממנה לידע אותך. לדעתי זה לגיטימי לבקש את זה, את לא נתפסת לקטנות... גם אם המד"שית שלך תחשוב ככה...
תני בראש😉
יאיר