1 דקות קריאה
04 Apr

ש.
היי, תודה ענקית לכם!! תבורכו!!
אני מתחרפנת לפעמים מעצמי. נגיד אם יש כזה אווירה של צחוקים וזה אני ממש יכולה לתקוע איזה משפט לא במקום שאני אחרי זה אומרת לעצמי- מה חשבתי שאמרתי את זה? זה היה ממש לא מתאים וכו' (בקטע שזה מעליב..) קיצר איך אני יכולה להיות יותר במודעות למה שיוצא לי מהפה? כי זה ממש שתי שניות של חוסר תשומת לב ואני אחרי זה ממש מצטערת על זה.. ואינלי מושג מה אני יכולה לעשות עם זה (לנסות להיות יותר במודעות לא עוזר, כי אם אני במודעות לזה, זה לא קורה:)


ת.
שלום לך!
השליטה בפה הייתה ועודנה אחד האתגרים הרציניים ביותר שלנו כחברה וכבני אדם, עד שחז"ל כתבו ש"רוב (האנשים עוברים באיסור) גזל, ומיעוט בעריות, והכל בלשון הרע*" - אין אחד שלא נכשל בלשונו אף פעם. אשרייך שאת ערה להתמודדות הזו ונחושה לחולל שינוי. שנזכה כולנו 💪

(*בפשטות, לשון הרע=דיבור בגנות האחר או דיבור שעלול להסב נזק לאחר.)

💡נתייחס פה בעיקר ל'טיפול' בדיבור בעייתי מול דיבור נקי והולם. להרחבה על פליטות פה שלא התכוונת לחשוף - ראי שו"ת 2658.

התשובה מבוססת על עקרונות שהביא ר' ישראל מאיר הכהן מראדין בספרים "חפץ חיים" ו"שמירת הלשון"


❓נפתח בשאלה: מאיפה בכלל זה בא לנו? למה אנחנו מתפתים בכזו קלות לומר דברים שנצטער עליהם? אנחנו הרי נשמרים באופן טבעי ממאכלים רעילים, מתאונות דרכים, ממקומות גבוהים ומאנשים מפוקפקים. למה מדיבורים רעילים אנחנו לא מתרחקים ככה?

❗האמת, יש הרבה סיבות.
לפעמים אנחנו לא מודעים להשלכות מראש; לפעמים זה מן לחץ חברתי שמניע אותנו לפלוט מילים בלי לחשוב; לפעמים ממש דחוף לנו 'לצוד' את הבדיחה והתהילה בזמן; לפעמים אנחנו בכלל מחליטים באותה שנייה שמה שרצינו להגיד הוא בסדר גמור (אולי אפילו נצרך וחשוב!) ורק לאחר מעשה מתחרטים.

אם ננסה לתת שם כולל לבעיה - יש לנו קלות ראש בכל הקשור בדיבור. היד מאוד קלה על ההדק. אנחנו לא תמיד שמים לב לחומרת המילים, לא מכירים מספיק את גבולות ההלכה בלשון הרע ורכילות, הכול מעורפל, הכול בערך, הכול עובר 'ליד'. מודעים ולא מודעים.
כמו שאמרת בעצמך, ברגעים שבהם את מודעת לנושא, זה פשוט לא קורה!

🧐 באופן מתבקש, הפתרון המרכזי הוא להעלות את המודעות - אבל לעשות את זה בהתמדה, באופן יסודי והדרגתי. זו עבודה מתמשכת לפני מעשה. את צודקת שאם לא באים מוכנים לרגע האמת, הרבה יותר קשה לבחור נכון. זה לא מתחיל ונגמר בהחלטה של שנייה, זה מפעל חיים של בניית אופי.
המודעות מתבטאת בכיוונים רבים ומגוונים. דוגמות על קצת המזלג:

👈 להבין כמה כוח יש למילים שלנו. לחשוב כמה כוח יהיה להן בעיני הסביבה אם נשמור את המילים שלנו לדברים חשובים וראויים, אם נישאר אנשי אמת שומרי אמונים.
ומהצד השני, כמה נזק המילים יכולות ליצור כשאמירה-לא-במקום שלנו מתגלגלת לעולם הרחב. "חיים ומוות ביד הלשון".

👈 לחשוב שעם אותו הפה אנחנו ניגשים אח"כ לתפילה. עם אותו פה נבקש מאחרים לשמור עבורנו סודות כואבים או נעימים. נבין כמה חשוב לנו לשמור על הכלי הזה נקי וטהור כמו שהוא.

👈 להבין שהדברנות היא כדור שלג מתגלגל. זה מתחיל בפליטה חסרת טאקט, ובקלות עלול להגיע לרכילויות מיותרות, שקרים לבנים, כחולים, שחורים... (רובנו ב"ה לא שם, אני משוכנע שגם את לא. אבל אלה תופעות קיימות ואין לנו ביטוח, כדאי להיזהר🙃)

👈 להיות מודעים למה מותר ושייך לומר ומה לא. החל מהגדרים ההלכתיים ה'יבשים' (כן, גם לזה יש הלכות...), דרך הבנה יותר עמוקה של רוח ההלכה - מה ראוי להיאמר ומה לא (גם אם מותר), וכלה בקריאת סיטואציות נכונה בזמן אמת, כל מקרה לגופו (=טאקט). כשהדברים ברורים ומסודרים בראש, יותר פשוט להימנע מטעויות.

🗒️ כמה עצות מעשיות:

🤓 ה- עצה שבשבילה שווה כל מה שדיברנו: לגשת ישר למקורות. ללמוד על שמירת הלשון.
זכינו ובדורותנו חי החפץ חיים זצ"ל ששם לו כשליחות להעמיק, לברר ולהקיף את נושא שמירת הלשון, הן בפן ההלכתי והן בפן המוסרי-אמוני.
היום ניתן להשיג בקלות בחנויות ספרוני לימוד יומי שכוללים גם חפץ חיים (החיבור המסכם את הלכות לשון הרע, שם רע, רכילות) וגם שמירת הלשון (ספר מוסר שעוסק במעלת שמירת הלשון ובחומרת הפגיעה בה).
אני ממליץ מאוד מאוד לקבוע לך לימוד קבוע בנושא החשוב הזה (הלימוד היומי הוא ממש חמש דקות ליום!). זה יכול להיות לבד, בחברותא עם חברה או אפילו בקבוצה קבועה שלומדת יחד. זה מעשיר ונותן המון!
(כמו שציינתי, כל מה שכתבתי פה לקוח מדבריו!)

🤐 "...ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה"
כמו שאמרנו, הדיבור שלנו הוא על אוטומט. לכן כל כך קשה לנו לפקח עליו. אפשר באופן מודע להפוך את המשוואה. במקום לומר הכול חוץ ממה שאסור, להתרגל לשתוק כל עוד אין משהו טוב לומר. נשמע קשוח אבל בעצם ככה אנחנו שואפים להיות! (אומרים שהחפץ חיים עצמו לא היה אדם שקט. הוא דיבר הרבה, אבל כ"כ שלט בעצמו שבאופן טבעי מעולם לא אמר מילה מעבר לגבולות).
אפשר בתור התחלה להגדיר זמנים מסוימים כאלה. שעה בשבוע, בוקר בשבוע, יום בשבוע וכן הלאה. כמו "תענית דיבור" כזו, שחושבים פעמיים לפני כל מילה ורק מה שנחוץ מאשרים.

🤝 לקבוצה יש כוח. כשיש מודעות לאופי הדיבור בתוך קבוצה, הרבה יותר קל להישמר מדיבורים לא רצויים. תשאפי תמיד להיות בחברת הבנות הנכונות. מעגלים שרגילים לרכל בהם מלאים בלכלוך וביקורת, וזה מאוד מושך ומדבק.
זה לא אומר שאת צריכה לנתק קשר עם כל חברה שהתבלבלה פעם או פעמיים. אבל תציבי לך כמטרה לשמור על הסביבה. להפחית את "זיהום האוויר" המשסע והמפריד וליצור אווירה נקייה של דיבור חיובי, מכבד ומחבר.

🤣 הומור בריא
לכולנו יש מקום לחשבון נפש, למה כ"כ מצחיק ומעניין אותנו מה שעלול לפגוע באחרים? מה שעומד בבסיס ההומור הזה הוא מבוכה. אנחנו נבוכים לשמוע דברים רעים על אחרים או לראות אותם מחליקים על בננה, וכדי להשתחרר מהמבוכה אנחנו צוחקים מהמצב. אם נבין את זה ונאמץ חוש הומור יותר איכותי ואינטליגנטי שמכבד את הרמה שלנו, ממילא לא נצרוך כאלה דיבורים על אחרים.
זה מתחיל מהתכנים שאנחנו צורכים. באילו קומיקאים אנחנו צופים? לטובת אילו סדרות, סרטים או ספרים אנחנו מקדישים מזמננו ודעתנו?


אלה היו רק כמה כיווני מחשבה, לגרות את התאבון. אני ממליץ שוב לא להסתפק בהודעת וואטסאפ קטנה ולהעמיק עוד בסוגיה החשובה הזו.
מקווה ששיווקתי אותה כראוי😉

בהצלחה רבה!
יובל :-)

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.