קודם כל תודה עצומה אתם פשוט לא מבינים כמה זה עוזרר!אז השאלה שלי היא שאני לא הבנתי את המהות של העולם כל כך..כאילו אני לא הבנתי בשביל מה נבראנו..נגיד למדנו שיעקב שמח מאוד להתחתן עם רחל כי הוא ידע שזה יעשה נחת רוח לה' ואני שואלת את עצמי למה אי אפשר שהוא ישמח מאוד כי הוא מתחתן עם האישה שהוא אוהב(כמובן גם לתת לה' נחת רוח אבל זה פשוט נותן תחושה שנבראתי כדי לספק את ה' וזהו..ובאמת שאני מעריכה ברמות את הטוב והאמת של התורה אלינו) אז אני שואלת למה ה' ברא אותנו פשוט כדי שיהיה מי שיקיים את התורה והמצוות או כדי שגם יקיימו את התורה והמצוות ובו זמנית יהנו מהחיים?(לא בטוחה שהסברתי את עצמי נכון מקווה שתבינו:)
שלום לך!
השאלה שלך העסיקה גם אותי הרבה מאוד. כי המחשבה שצריך לעשות הכל בשביל איזה מישהו שיצר הכל מדכאת מאוד: אנחנו אוהבים את החיים ואנחנו חיים כי אנחנו אוהבים לחיות.ופתאום למדתי כל מיני דברים כמו הדוגמא שלך שלכאורה סותרים את זה לגמרי, ובייחוד סעיף בהלכה (שולחן ערוך רלא) שכותב "בכל מה שיהנה בעולם הזה לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא לעבודת ה' יתברך".תמיד לימדו אותנו שהקב"ה ברא את העולם ואוהב אותו, מזרים את החיים, מצמיח את הכל, ופתאום הוא נוקט גישה כל כך "דיקטטורית" ורוצה למנוע מאיתנו כל הנאה?מה הולך כאן?!
✨ הרצון שלי
אז בואי נצא רגע למסע מחשבתי.אנחנו לא רוצים לשרת את הרצון של מישהו אחר, נכון? ודאי שלא, זה דיקטטורי ופטרנליסטי (=מישהו שלוקח עלינו אחריות כאילו הוא ההורים שלנו, במובן הרע). איזו מין חירות יכולה להיות כאן?אז אם כן אנחנו רוצים לשרת את הרצון של עצמינו.אבל..מי זה עצמינו?ניקח דוגמא: לכל אדם יש דברים טיפשיים שהוא עושה והוא יודע שהם רק מזיקים לו. הוא יודע שהוא לא צריך לעשות אותם, והקול בתוכו קורא לו לאזור אומץ ולהוציא את הפוטנציאל העמוק יותר שלו לאור.אז האם החלק בתוכו שרוצה לעשות דברים טיפשיים שיזיקו לו - זה ה"עצמי" שהוא רוצה להקשיב לו?
✨ טעימה מהדוגמא שלך
ניקח טעימה שקשורה לדוגמא שנתת, כי היא כל כך טובה לרעיון הזה: נניח שאדם כלשהו אוהב מישהי, אבל בינתיים כיף לו "לא להתבגר" ולעשות שטויות ולא להתחתן. הוא יודע שזה לא מה שהוא רוצה, ובכל זאת הרצון לעשות את השטויות האלו קיים בתוכו - אבל זה לא מה שהוא רוצה להקשיב לו.לא, הוא רוצה להיות מחובר לקול הפנימי יותר בתוכו, לאהוב, ולהתחתן.ואם נלך עמוק יותר, נוכל לשים לב לתחושה פנימית מאוד שמזינה את "הקול הפנימי" הזה.ואז, עוד יותר עמוק ממנה, יש עומק שבלתי אפשרי להסביר במילים, אבל מהעומק האדיר הזה הוא מזין את כל הרצון העמוק ביותר של האדם.העומק הזה הוא לא בדיוק השכל, כי לפעמים השכל נותן תירוצים (הגיוניים!) לכל מיני דברים למרות שאנחנו יודעים שזה לא מה שאנחנו צריכים לעשות באמת.אבל זה גם לא בדיוק הרגש, כי הרגש מכיל המון רגשות נלווים שלא בדיוק מתארים נכון את הרצון שלנו.אם נחזור לאדם שלנו, הוא אוהב את אותה האישה אבל זה למרות שאולי יש לה משפחה טובה ותומכת (תירוץ שכלי🤔) ויש שיחות טובות ביניהם (עניין רגשי🔥) - אלו אינן הסיבות העמוקות באמת.
✨ הסיבות העמוקות באמת
את הסיבות העמוקות באמת אנחנו לא יכולים אפילו להרגיש לפעמים. בדוגמא שלנו, הן קשורות באופן עמוק ביותר אל האיש ואל האישה גם יחד, על אף שהם עצמם אולי לא יודעים עליהן ואולי גם לא מרגישים בהן בצורה מוחשית, אבל הן קיימות מתחת לפני השטח.הן גם גדולות יותר מהאיש ומהאישה האלו באופן ספיציפי - הן מרחיבות את הזוגיות שלהן אל כל העולם. אל כל מה שצומח, חי, פורח, קופץ, מבעבע, נושם, פועם, זורח, ומזרים דם בהוויה כולה.במידה מסוימת, כל היקום רוצה שזה יקרה.אבל הן עמוקות עוד יותר מזה. הן עמוקות ברמה שעוד מאחורי ההוויה (=כלל המציאות) כולה יש רבדים על פני רבדים של חיים שזורמים מתחת לפני השטח.רבדים על גבי רבדים של עומק שמגיעים בסופו של דבר לדברים שנמצאים מעבר להשגה כלשהי, וברמה ההיא הם כבר "אָיִן" מבחינתנו.ולכל הרבדים הללו יש לנו חיבור עמוק מאוד.בואי ניתן לזה שם. בואי נקרא לחיבור הזה שלנו עם העומק הזה - "נשמה".איזשהו חוט מקשר שאמנם מחיה אותנו מבפנים, אבל עמוק יותר מכל רצון שלנו.כשאנחנו רוצים לעשות את הדבר הנכון, את מה שטוב, את מה שבריא, את מה שחכם ולא דבר טיפשי שרק יזיק לנו - בסוף, זה משם.נובע מעומקים שאין לנו בכלל דרך לבטא, כי לו יכולנו לבטא היינו נקראים "נביאים", אבל בכל אופן - יש לנו קשר כלשהו לשם.
🔥🍃 חיבור לעצמנו
אז לפי כל זה, פתאום מה שאומר השולחן ערוך כשהוא אומר לעשות הכל לעבודת ה' יתברך לא מרגיש לי רע כל כך. לא רע בכלל. למעשה, בעקבות הדוגמא המצוינת שלך, זה אפילו מרגיש הרבה יותר טהור ועוצמתי לשמוע שיעקב אבינו אהב את רחל כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך ולא בגלל אהבה זולה של היופי, הכסף, המשפחה או כל דבר אחר.זה קשור לכל זה, כמו שזה קשור לכל ההוויה, אבל זה עמוק עוד הרבה יותר מזה. זה קשור ליעקב באופן העמוק ביותר שלו, ולרחל בעומק הכי גדול שלה, ולחיבור ביניהם שמגיע היישר מ"הנשמה" של כל המציאות כולה.יעקב אכן אהב את רחל והתחתן איתה בגלל זה, אבל ה"אהבה" שמדובר עליה כאן מכילה עומק אדיר, יפהפה מסתורי וקסום הרבה יותר מכל אהבה זולה שאפשר לבטא במילים.חיבור שכולל את כל הרגשות כולם - אהבה מתפרצת ושוטפת, אבל גם פחד, ושמחה, ואושר נוצץ, וכעס מרתיח, וגם עצב תהומי - והיא גדולה יותר מכולם יחד ומהחיים עצמם.
אז לא יודע מה עם אחרים, אבל לעומת הקושי שהיה לי בהתחלה להבין את השולחן ערוך שראינו, כרגע אני מקווה והלוואי שהייתי יכול לחיות את כל החיים שלי ברמה כזו של חיים.הלוואי.
מקווה שהצלחתי לעזור:) אסף