*ש*
היי:) אני בת 17.
בתקופה האחרונה אני מרגישה שאני מתעסקת המון בחיצוניות שלי, מאוד חשוב לי להראות טוב ומסודר תמיד, אבל זה לא שאני משקיעה בצורה מוגזמת, אני מתלבשת יפה אבל פשוט, לא קונה יותר מידי בגדים וחוץ משבת לא מתאפרת כל כך. אבל אני שמה לב שאני מסתכלת המון במראה, סתם ככה, לא רק כשאני מתארגנת... אני לא חושבת שזה משפיע על ההתנהלות שלי או על ההסתכלות שלי על אחרים, אני ממש שמה לב לנפש וזה הרבה יותר חשוב לי. פשוט מפריע לי שאני עסוקה גם המון באיך שאני נראית, פוחדת שזה מכניס קצת גאווה, אני מרוצה מהמראה שלי אבל פוחדת להגזים ושיעלה לי לראש... איך מוצאים את האיזון בין להיות שלמה עם עצמי לאהבה עצמית מוגזמת והתעסקות יותר מידי עם החיצוניות?
*ת*
שלום לך שואלת יקרה. אני חושבת שכתבת דברים מאד נכונים המבטאים תחושות של כמעט כל בת שאני מכירה. מי מאיתנו לא רוצה להיראות טוב? לכל אדם יש צורך להרגיש טוב עם עצמו, לא רק בשביל לקבל מחמאות מהסביבה אלא קודם כל ובעיקר בשביל להרגיש טוב עם עצמינו. יחד עם זאת, יש לנו אתגר- למצוא את האיזון הנכון בין התעסקות בחיצוניות והתעסקות בפנימיות.
מהם שני הקצוות?
מצד אחד הזנחה מעידה על חוסר אכפתיות מעצמי ומהסביבה, יכול להעיד על דכאון וחוסר מוטיבציה. מצד שני עיסוק אובססיבי בחיצוניות הוא גם לא טוב שכן הוא יכול להעיד על חוסר ביטחון עצמי וחוסר קבלה עצמית.
קודם כל זה מעולה להסתכל במראה ולאהוב את עצמך! כשאנחנו מרגישים טוב עם עצמנו ונעים לנו אז הביטחון העצמי שלנו עולה, לאנשים יותר נעים להיות בסביבה שלנו, נח לנו יותר להתבטא, אנחנו שמחים יותר, כוחות החיים שלנו רעננים יותר ומתפרצים החוצה וכו'.
לכן לא בטוח שהתשובה הנכונה היא דווקא להפסיק להסתכל במראה ולטפח את עצמך.
רק את יודעת האם זה מוגזם ויש לעצור את זה או שזה לא מוגזם ואין לך ממה לפחד כי את באיזון נכון.
אם בכל זאת את מרגישה שזה מוגזם ומפריע לך ואת מנסה להשתחרר מההרגל החדש הזה, אז את מוזמנת להמשיך לקרוא..
אותי מחזק לקרוא סיפורים על נשים פשוטות שהתעסקו בדברים כל כך חשובים, התלבשו בפשטות. זה מחזק אצלי שזה אפשר, שיש לי דמות ללמוד ממנה. *את מי אנחנו מחקים? מי שאנחנו מעריכים.* אנחנו משוים את עצמנו לחברה, השאלה לאיזה חברה אנחנו רוצים להיות מושווים. האם אני רוצה להיות יפה ורזה כמו זאת בפרסומת? או כשאני מסתכלת במראה אני רוצה להראות כמו המורה/המדריכה/הרבנית הצדיקה מהבית כנסת?
סיפור אחד מעורר השראה הוא על חברה שלי מהשבט שבחגים כשהיינו נפגשות, היא בכוונה השתדלה לא ללבוש את הבגד החדש שלה שקנתה לכבוד החג בשביל לא לבייש את מי שאולי אין לה בגד חדש, אולי לא הספיקה לקנות ותרגיש לא בנח כשכולם עם בגד חדש..הרגישות הזאת הייתה לה יותר חשובה, ו"יפה". זה מה ששימח אותה.
לא משנה אם הייתה יפה.
זה מוביל אותי לחשוב על כך שאנחנו מחפשים אחרי דברים שמשמחים אותנו. אפילו אם את מסתכלת במראה ומחמיאה לעצמך שאת יפה, האם את רוצה לתלות את השמחה שלך רק ממשהו חיצוני?..
חשוב לדעת שלפעמים עיסוק במשהו מסויים הוא רק תירוץ ומכסה משהו עמוק יותר. לדוג' לפעמים אנשים שעובדים עד שעות מאוחרות זה כיסוי לבריחה מהקשיים בבית. וכך גם ביחס לעיסוק בסקאלה הזאת של פנים וחוץ. לפעמים זה מנסה לכסות משהו. ממה יכול לנבוע הרצון להראות טוב בעיני החברה? אולי מחוסר ביטחון עצמי, חוסר קבלה עצמית,אולי אין לך משהו אחר לעשות וזה מאפשר לך שוב ושוב להביט במראה, אולי את מנסה להסתיר משהו..אולי זה קשור לחוויית ילדות שראית מישהי מוזנחת ואת לא רוצה להיות כמוה?
*כשמגלים שיש לכל דבר שורש, במקום להתעסק בסימפטום ולא לפתור את הבעיה, חשוב להעמיק ולגעת במה שבאמת מפריע.*
חוץ מהעבודה הזאת עם עצמנו, אני שמתי לב שלפעמים *דווקא כשאני פחות מסתכלת במראה אני מרגישה יותר בנח.* כי לפעמים כשמסתכלים הרבה או קרוב מידי במראה מגלים עוד חצ'קון, פתאום הגבות לא באותו גבוה, וכו'.
אולי בגלל מה שזה יוצר, בנים צריכים להמנע מהסתכלות במראה. זה בוודאי עוזר להם יותר להתעסק בתורה ובמצוות הנוספות שמחוייבים בהם. הם לא מסתכלים במראה (לפחות לא כמו הבנות..) ובאופן כללי החיצוניות ומה חושבים עליהם פחות מעסיק אותם. (שאלות כאלה על דימוי גוף, חיצוניות וכו' זה רק בנות שואלות..) אולי זה קשור.
עוד עניין הוא-שדר. *מה שאנחנו משדרים כך השני תופס אותנו.* ברגע שאדם משדר נינוחות אז גם אם יש לו כתם על החולצה-לאדם מולו זה פחות מפריע אבל ברגע שהוא יעמוד וינסה כל הזמן להסתיר את הכתם וישדר אי נוחות זה יעבור למי שעומד מולו והוא גם ירגיש ככה.
תחזקי את עצמך שאת לא צריכה לרצות אף אחת באיך שאת נראת, את לא בובה ("toy") ובמקום-להתעסק בדברים אחרים.
אשמח להיות בקשר ולשמוע האם זה עזר לך.
מוריה 0556639025