אני שנה שנייה בהדרכה בסניף, עם שבט לא פשוט. החניכים מאוד מעריכים, אבל גם מזלזלים ובודקים גבולות. פעולה יכולה הכי לזרום בעולם ושניתן להם את החיים שלנו, אבל הם מצידם רק יחפשו לזלזל ולהרוס מה שמאוד מוריד את המורל. ולגבי המדשים- עם שניים אני מסתדרת מצויין ברוך ה׳, אבל השלישי לא ממש מתפקד. הוא לא ממש נכנס לזומים, וכמעט ולא נוכח פנים אל פנים.המצב עם החניכים גם לא פשוט כבר, עם כל הקורונה הכל נהייה זרוק כזה. גיליתי שאחד המדשים עוזב את ההדרכה.. עכשיו: מד״שית אחת לא תמיד נוכחת כי היא באולפנה, שזה מקשה. והמדש השני גם לא כלכך, ואם הוא יוצא מההדרכה, ייצא מצב שאני נשארת לבד.ואני מדריכה גיל שהוא כבר בוגר, חבר׳ה שכבר צריכים להתחיל לשמור נגיעה, אני באמת מרגישה שהמקום שלי בשבט הוא בעיקר לתת את כל כולי לחניכות שלי שצריכות אותי. וגם אני אותן..עכשיו אחרי שנה וחצי בהדרכה באמת עם אינסוף משברים, איך אני ממשיכה את השנה הזו עם כח ולא במטרה לשרוד אותה, להרגיש שעשיתי הדרכה משמעותית ולא ביזבזתי את הזמן.
היוש שואלת מהממת!! כמה רצון טוב יש לך. הרבה אנשים היו מזמן מוותרים, ואני מאד מעריכה את תחושת המסוגלות שבך.
⭐️ ועם זאת- אנחנו כבני אדם תמיד רוצים להצליח בהכל, לעשות את הכל. בעיניי אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא להבין מתי קצרה ידינו מלבצע את הכל- ופשוט ללמוד להרפות. להבין שלא הכל בשליטתי, לצד הרצון העז והדאגה שהכל יתפקד כשורה.ובהחלט הרבה יותר כיף לעבוד בתוך צוות מתפקד, כאשר יש בו שיתוף פעולה בין החלקים בו. אבל כשזה לא ממש המצב, אני מאד ממליצה לך להבין שאין לאף אדם את היכולת לשלוט על הכל, להכיר בכך שאנחנו ייצורים מוגבלים, ועם כל הרצון- לא הכל תמיד אפשרי. וכדברי חז״לינו: ״לא עליך המלאכה לגמור..״.
⭐️ ישנו גם המשיך למשפט: ״..ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה״. אני חושבת שאת מודעת היטב שאינך בת חורין להיבטל מהמלאכה. יש בך תחושת אחריות עמוקה כלפי החניכים שלך ואת יודעת את התפקיד שלך כמדריכה. אם תכבדי את הגבולות שלך, החוויה שלך ושל החניכים תהייה פי אלף יותר טובה מאשר אם תנסי להחזיק את הכל בכל הכח. כי במצב כזה מהר מאד יאזלו כוחותייך. החיים הם מרתון, ולא מרוץ מהיר. לכן חשוב לדעת איך להתקדם, אבל לא להשחיק את הכוחות.
⭐️ תבחרי מהי הצורה שתחלקי את האנרגיות שלך. את מצד אחד מאד רוצה להשקיע את כל כולך בחניכות שלך, אבל את גם יודעת שהחניכים גם יצתרכו אותך. אז כדאי לשקול זאת מראש- לקבל מראש את העובדה הקרה שאלו המשאבים שלך, ושתצתרכי לוותר עם תענוגות לטובת חובות- ולחלק את המשאבים האנרגטיים בצורה שקולה.
⭐️ ציפיות יש רק בכריות.
אל תצפי שהפעולה תהייה מושלמת. שכולם יקשיבו, שייקחו בה חלק. תשני את התפישה שלך של ״מהי פעולה שהיא טובה״. מעכשיו תאמרי לעצמך שמבחינתך פעולה היא טובה אפילו כאשר הצלחת ללמד אותם משפט אחד בלבד. תתפקסי תמיד בדברים הטובים שיצאו מהפעולה ותקבלי את החלקים הפחות טובים באהבה.
⭐️ לזרום עם הרצון
רצון. זהו כלי עצמתי. חשוב מאד להיות קשובה לרצונות של החניכים. אם החניכים אנרגטיים ולא מקשיבים, אז ייתכן ואולי נכון לעצור את הדיון ולעשות פעילות שמוציאה אנרגיות. או אפילו- להביא כדור ולומר שמי שלא מעוניין להקשיב ולהתרכז יכול לצאת ולהוציא אנרגיות. לעשות את זה ממקום אמיתי, ולא ממקום נעלב או עם רגשות שלובים.
⭐️ לסיכום
את נשמעת לי כמו מדריכה מעולה. את יודעת את מקומך ומה הכי מתאים לך, והסיטואציה היא זאת שלא בהכרח מאפשרת לשנה לעבור כפי שציפית. אז אני מציעה שתעשי את מה שהכי טוב בשבילך, גם לטובתך וגם לטובת החניכים. תלמדי להרפות איפה שצריך, וגם לפעול מעבר איפה שצריך. ואני חושבת שמה שהכי הכי יעזור לך זה הקשבה פנימית. תלכי עם מחברת ותכתבי בה את מה שאת מרגישה, במטרה לבצע בירור פנימי בנוגע למעשים שלך. תתמקדי בזה, תתפללי לה׳, וכל השאר יסתדר ממילא.
מלא מלא בהצלחהמוזמנת לשאול ולברר עוד. ויוי💕