ש.הי,יום השואה ויום הזיכרון מתקרבים, ובכל שנה בתקופה הזו יש לי הרגשה נוראית. אני לא יודעת איך להתמודד עם ימי זיכרון - לפני כמה שנים הייתי צריכה להקריא קטע בטקס של יום הזיכרון, נכנסתי לזה ממש עמוק והייתי באבל במשך שבועיים. אני מבינה שזה חשוב לזכור את השואה וחללי צהל, אבל אצלי הימים האלה מתבטאים בעיקר בצורת טראומה, ואני לא יכולה להימנע מזה. מה לעשות? תודה!
ת.
שלום לשואלת היקרה!✨ אני ממש מבין אותך ומזדהה! אלו תחושות שמלוות רבים מאיתנו, מי יותר ומי פחות, בימים האלו מדי שנה. נתחיל בנקודת אור קטנה: מה שכתבת מראה על הרגישות והעדינות שלך, ואלו תכונות יקרות מאוד, גם אם הן לפעמים קצת מקשות עלינו...
את מעלה בעיה שהרבה מאיתנו חווים: מצד אחד רוצים להיות מחוברים לתוכן של ימי הזיכרון, ומצד שני לא רוצים לשקוע בעצבות ויגון שמכבידים על החיים. אז איך באמת אפשר לגשר בין שני הרצונות הללו?
על התוכן של ימי הזיכרון, או תופעת המוות בכלל, אפשר להסתכל מכמה זוויות שונות, וגם בטקסי ימי הזיכרון שנערכים כיום אפשר לראות שהם בסגנונות שונים. אנחנו יכולים לבחור באיזו צורה לחוות את הימים האלו, ובאיזו צורה אנחנו לא מעוניינים; ננסה כעת לראות מהי הצורה הנכונה שלא תביא לשקיעה בעצבות אלא להעצמה וגדילה.
אופן אחד שם את הדגש על העצב והחיסרון; על היהודים היקרים שנספו בשואה או נפלו במערכות ישראל, כמה חבל, כמה רע וכמה עצוב. זו גם האווירה שמורגשת בחלק מהטקסים: רוח נכאים, דיכאון – שבעצם לא מובילים למקום אחר מעבר להם. גם באופן אישי ישנם שחווים כך את הימים הללו – מתוך מחשבות נוגות על "כמה חבל וכמה רע, אבל אין מה לעשות ונחיה עם זה". לא תמיד זה מבחירה וממודעות, אבל לפעמים כך הנפש חווה מעצמה את התוכן של הזמנים הללו – וזה באמת עלול לגרום לשקיעה בצער ועצבות, בדומה למה שתיארת.
יש גם אופן אחר, והוא שעם כל הצער והזכרונות – שמים את הדגש על הצדדים הטובים והאופטימיים: האמונה בה' למרות הקושי, המסירות והגבורה שאנחנו יכולים ללמוד מאלו שאנחנו מצטערים על לכתם מאיתנו, מחשבות על איך אנחנו יכולים להעצים את עצמנו, איך אנחנו יכולים להוסיף תוכן ומשמעות לחיים שלנו – שלמענם נפלו הנופלים, איך נהפוך את החיים שלנו לקידוש השם ברמה גבוהה יותר, וכן הלאה. לא לשקוע ולדשדש בעצבות ובצער, אלא להתמקד בעיקר ברוח הגדולה שמופיעה בימים האלו מתוך זכרון הקדושים, להתבשם מהגודל והעוצמה הרוחניים של עם ישראל, ולחזק בתוכנו את השאיפה לכך שהחיים שלנו יהיו מנוצלים ושווי ערך, חיים של מסירות נפש - לא מתוך מוות, אלא מתוך חיים, המלאים בתוכן משמעותי.
הימים האלו שבהם כל עם ישראל מתאחד סביב משהו גבוה, הם ימים מיוחדים מאוד. מורגשת בהם העוצמה הפנימית של כלל ישראל, וצריך לדעת איך לנצל אותם בצורה הנכונה, כך שהם יביאו אותנו להעצמה אישית, התחזקות וצמיחה.🌱
מבחינה מעשית, את יכולה לבחור על מה לחשוב, איזה תוכן לשמוע, אילו ספרים לקרוא, ובאילו טקסים להשתתף/לצפות – כך שתחווי את ימי הזיכרון באופן השני, המעצים והמחזק, ולא באופן הראשון שיכול לדכא ולהחליש.
את יכולה לקרוא ספרים שנכתבו על דמויותיהם המאירות של הקדושים, כמו "וקראתם דרור" על דרור וינברג, "באהבת עולם, דגן" על דגן ורטמן, "אדם מול שמיים'' על אבי לניר, ויש עוד הרבה. תוכלי גם לשמוע הרצאות בנושאים הללו ברשת (למשל של אלידע בר שאול), וכן שיעורים תורניים על יום הזיכרון, תוכלי למצוא באתר 'ישיבה' בקישור https://did.li/cqjTY ועוד. כל אלו יעזרו לך להגיע למקום של רוממות ושאיפה למעלה. אם זה מתאים לך, את יכולה לעבור את הימים האלו יחד עם חברה, בלימוד משותף, שיחה וכדומה - אם זה ישפר לך את ההרגשה ויעזור לך להיות בגובה.
מקווה שעזרתי, ושאכן תצליחי השנה לחוות את הימים הללו בצורה שתהיה טובה לך; ויהי רצון שנתבשר עם כל ישראל במהרה בבשורות טובות, ישועות ונחמות.✨
עלי והצליחי,🌱 שלמה