ש.מאוד מבאס אותי שאחים שלי יכולים לעלות להר הבית - ואני לא. למה לי אסור? למה להם מותר להרגיש את זה, את הקדושה, ולי לא?
ת.
שלום לך!🙂 אשרייך על הרצון הטהור והשאיפות הגבוהות לקדושה ולחיבור לקודש.✨
אתייחס למספר נקודות שתוכלנה, אני מקווה, להראות לך את הצד החיובי שבמצב הזה ושלא נדפקת סתם:
לא אכנס כאן לסוגיה המורכבת של העלייה להר; אבל חשוב לדעת שישנן בזה דעות שונות, ויש רבים וגדולים המחזיקים בדעה שדווקא ההימנעות מהעלייה להר היא הרצויה, והיא זו שמקרבת אותנו באמת לחיבור אל קדושת המקדש (כפי שאסביר בהמשך). אמנם אחים שלך נוהגים כמו דעות אחרות, אבל מכיוון שאת ממילא לא עולה - ננסה להבין יותר את הדעה שאומרת שאכן דווקא ההימנעות מהעלייה - היא הרצויה, ואני מקווה שזה יניח את דעתך.
ביחסים שלנו מול הקב''ה, וגם מול המקדש שבו הוא מתגלה, ישנם שני צדדים: אהבה ויראה. האהבה – המביאה לרצון להתקרב, והיראה – שמביאה לריחוק; לא ריחוק של זרות וניכור, אלא ריחוק של יראת כבוד, של הבנה שמדובר במשהו גדול ונשגב מאיתנו. התורה מצווה: "ומקדשי תיראו!", ישנה מצווה להיות יראים מהמקדש מחמת הופעת השכינה שבו, וישנן הלכות מפורטות כיצד הוראה זו מתיישמת. גם לגבי עצם הכניסה להר – האוסרים מחזיקים בדעה שבמדרגה הרוחנית שאנו עומדים בה כיום איננו ראויים להיכנס למקום כה קדוש, מקום השראת השכינה, ויש בכך משום פגיעה במורא המקדש. לפעמים דווקא הריחוק הוא זה שמוליד את הקירבה האמיתית, כך שאינה מתבטאת בצורה פיזית אלא בלב פנימה.💛
האהבה והכיסופים למקדש יוצרים רצון להתקרב, לפעול, לעשות מה שאנחנו יכולים – אבל צריך לזכור גם את הצד של היראה, ולהפנים את ההבנה שמקום המקדש הוא נשגב ומרומם יותר מכל דבר אחר שאנחנו מכירים מהחיים הרגילים, זוהי קדושה מיוחדת ורגישה מאוד לכל פגיעה קטנה. לאחר שאחד מחשובי התורמים הגדולים ליישוב היהודי בארץ ישראל עלה להר, כתב הרב קוק על כך: "פגיעה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים" (אגרות הראיה ב עמ' רפה).
כך תוכלי למקד את השאיפה והכיסופים שלך למקדש ברבדים עמוקים ופנימיים יותר מאשר כניסה פיזית; ללמוד את משמעותו של המקדש, לחשוב עליו, לצפות ולייחל לו – וכמובן, לשפר את עצמך ולהוסיף טוב בעולם, כדי למהר את בניינו.✨
כשם שכשרוצים להתקרב לדבר גשמי מצמצמים את המרחק הפיזי בינינו לבינו, כך כשרוצים להתקרב לדבר רוחני המטרה היא לצמצם את הפער הרוחני. כשם שכשאנחנו רוצים להתקרב לאישיות של מישהו, לא נעשה את זה בנגיעה פיזית בהכרח אלא בהתקרבות נפשית, כך ההתקרבות שלנו למקדש צריכה להיות בעיקר במישור הנפשי שלנו.
גם אמירת סדר הקרבנות בכוונה לפני התפילה, יכולה לחזק בתוכך את החיבור והציפיה למקדש ולעבודתו; יש פיסקה מקסימה שכתב על כך הרב קוק (שמונה קבצים א, פיסקה תרו): "התשוקה לייחוסי בית המקדש, לבית ד' בראש ההרים, לכהנים בעבודתם, לויים בשירם וישראל במעמדם... מעירה בכל יום 'נויו של עולם' (-המקדש) בליבן של ישראל, ומקימה מקדש עליון - בנשמתו של כל יחיד, המתחילה תיכף בהתחלת סדר היום בסידור הקרבנות והקטורת. כל מחשבה ורגש ישראלי... מתמלאים חיים ע"י הופעת לב זאת"; שפה קצת גבוהה, אבל אפשר להבין את הרעיון.✨
בנוסף לכך, כפי שאולי ידוע לך, מתן היתר כללי להיטהרות בנות לשם עלייה להר - יכולה להביא לפרצה בגדרי הצניעות הקיימים. בהימנעות שלך את זוכה לקחת חלק בדבר הגדול של השמירה על הצניעות והקדושה בעם ישראל כולו - ומבחינה מסויימת זה יותר חשוב מהרגשה אישית של התעלות כזו או אחרת.
את יכולה לקרוא עוד על הנושא ולהבין יותר את הצד החיובי שבהימנעות שלך, באתר 'מורא מקדש' https://www.moramikdash.org.il/
מקווה שעזרתי, ואת מוזמנת תמיד לשאול!😊
שאי ברכה,🌱 שלמה