ש
היי!
ראיתי ששאלות בנושא הזה עולות דיי הרבה, וכבר יש להן מענה אבל שלי קצת שונה😬.
אבא שלי חולה בטרשת נפוצה ולצערי הרב המחלה התדרדרה והוא על כיסא גלגלים כבר דיי הרבה זמן...
אני והוא לא כל כך מסתדרים, ואני חושבת שחלק מזה זה בגלל שאני מאשימה אותו על כך שכ"כ הרבה דברים נבצרים מאיתנו בגלל המחלה, וגם בגלל שאני חושבת שהוא לא מאמין בעצמו מספיק, ועוד כמה מורכבויות למיניהן.
אני יודעת שזה לא רק זה אלא זה גם בגלל כל מיני דברים אחרים שהוא מעצבן אותי והוא גם יודע איך😤. וזה ממש מתסכל אותי שאנחנו לא מסתדרים ושקשה לי איתו, ועם כל מה שהוא אומר...
הבעיה היא שגם אני וגם הוא לא נוקטים צעדים להתקרב אחד לשני, ולפתור את הסכסוך הזה.
אני לא יודעת מה לעשות כי קשה לי להגיד את כל מה שאני חושבת ומפריע לי כי בכל זאת הוא אבא שלי, ועדיין צריך לכבד אותו.
אשמח לעצות מה לעשות בנושא😊.
תודה רבה רבה❤️.
ת
שלום יקרה❣️
אני מרגישה מהשאלה שלך שאת נמצאת במקום קצת חצוי בלב. מצד אחד יש לך חמלה כלפיו, את רואה את הקושי שעובר עליו בעקבות המחלה, ואת ההידרדרות. ומצד שני יש דברים שקשים לך מולו, את לא יכולה כבר להתעלם מהם, הם מעיקים ומשפיעים לך על החיים.
דבר ראשון, אני מתפללת שה' ישלח רפואה שלימה לאבא שלך, ושיחזור לאיתנו הראשון במהרה, בקלות ובשמחה 🙏🏼
דבר שני, אני חייבת להגיד שאת מהממת, את נמצאת במציאות שכביכול הוכתבה לך (אבא עם מחלה, קשר פחות זורם..) אבל את מבקשת מציאות אחרת. ותאמיני – שהיא יכולה לבא.
כמה שזה נראה קשה ושזה לא תלוי בך – זה אפשרי לשנות את הקשר עם אבא. תמיד אפשר לצמוח מכל מקום לכיוון יותר טוב, שמח ובריא. בעז"ה.
יש לי מספר נקודות שאשמח לשתף אותך, מקווה שלפחות חלקן יתנו לך מענה ויעזרו בעז"ה🤗:
1. זה יכול להבהיל
ההרגשה הזו שקשר כל כך בסיסי וטבעי עם אבא – מרגיש לא זורם, מרוחק, ואפילו עם מטען של כעס ואשמה.
אז אני רוצה להרגיע, זה קיים, ונפוץ. קשר עם ההורים בגיל ההתבגרות, ובמיוחד בתקופות של משברים – יכול להשתנות. פתאום יכולה להיות ביקורת על התנהגות ההורים, ולא הכל חלק.
ולכן, טוב שאת עירה לזה, שאת מרגישה שזה לא צריך להיות כך, ושאת מאמינה שיכול להיות אחרת. זה שלב א' של שינוי – וזה רוב הדרך!
2. הרגשת האחריות🙋🏽♀️
את מהממת, וזה נשמע שגם כשאת כועסת עליו - את דואגת לו.
ציינת שאת מאשימה אותו במגוון דברים, חלקם קשורים אליו בלבד (המחלה, לא מאמין בעצמו..) וחלקם קשורים גם אליך (הקשר בניכם, מה שהוא בוחר להגיד לך..).
מה שנמצא בינכם הוא באמת גם בתחום אחריותך ויש לך מה לעשות עם זה,
אבל – את צריכה לשים לב שאת לא לוקחת על עצמך מעמסה שהיא לא שלך.
ההתנהלות שלו מול עצמו – היא איננה האחריות שלך.
כמובן שתמיד אפשר להגיד מה שאת חושבת, ולהציע את דעתך – אבל בסופו של דבר אתם אנשים נפרדים, והוא יעשה את ההחלטה האחרונה איך לפעול. גם אם את מאמינה שדרך אחרת היא נכונה יותר.
זה הסיפור של החיים שלו, ולכן – צריך להכניס אמונה שאנחנו יכולים לנסות לכוון ולשנות – אבל בסוף ההחלטה היא בידי אבא שלך. ושם תשחררי.. זו לא אחריותך.
3. לסדר את הטענות מול עצמך🗒️
קשה לך שיש לך ביקורת על אבא שלך. אבל רגע לפני שמתקדמים לעבר – איך עושים שינוי. חשוב להסכים עם המציאות שיש עכשיו.
ולכן אני ממליצה לשים את זה (מול עצמך) על השולחן. לא להתעלם מזה.
לשבת כמה רגעים ולחשוב או לרשום - מה בדיוק הנקודות שקשות לך בהתנהגות של אבא שלך.
להיות שם קצת.
להשלים עם זה שאלו התכונות של אבא שלך.
בכלל בחיים יש קשיים שנתקלים בהם, וחשוב קודם להגדיר אותן – מה הן באמת, מה הנקודה שלהן. ואחרי שהגדרנו – קל יותר להבין שהן לא סוף פסוק, ושאפשר להתקדם מפה למקום טוב יותר.
4. אז מה לעשות?🚶🏽♀️
יש לי מספר רעיונות, את יכולה לבחור ליישם רק הצעה אחת, כמה הצעות, את כולן, או בכלל לחשוב על דברים אחרים 😊
"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" "פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם"
מכירה את המשפטים האלו?
אני מאד מאמינה בהם. תמיד שרוצים לחולל שינוי גדול – הם המפתח.
אנו פותחים פתח לכיוון הטוב דרך צעדים קטנים שקל ליישם – ובעצם אנו מאפשרים לדרך חדשה ורחבה להתגלות יותר ויותר.
דרך צעדים קטנים - דברים עצומים יכולים להשתנות ולהתחולל בלי שנשים לב, בטבעיות, בקלות ובפשטות.
ברוח הזו יהיו ההצעות שלי:
• כל יום, אולי לפני השינה, אולי בבוקר – לעצור ולהקדיש רגע של מחשבה – לחשוב על משהו קטן שאת מודה לאבא שלך / שאת מעריכה באבא שלך.
זה יכול להיות דבר גדול (כמו – דאג להקים את המשפחה שלך) או דבר שנראה קטן (אתמול אבא נתן לאחיך חיבוק מלא באהבה).
ההתעסקות במציאת דבר חיובי – בעז"ה תפתח בך ערוץ של קרבה והערכה רבה יותר לאבא שלך. וקרבה היא איננה חד צדדית. ככל שאת תאהבי ותעריכי את אבא שלך - גם הוא, מבלי שידע על כך – יתקרב אליך וירגיש את ההערכה שלך אליו.
• לשתף בחוויות קטנות מהחיים שלך. בהתחלה זה יהיה יותר טכני, ואולי פחות זורם. אבל ככל שהזמן יעבור זה יהיה יותר טבעי.
זה יכול להיות שיתוף בחוויה קטנה, לשאול שאלה על כל דבר (משאלות טכניות עד לשאלות על החיים), להתייעץ בהתלבטות (גם התלבטויות סתמיות). וכו'.
• פעם ביום / פעם בשבוע (את תקבעי את המינון) לנסות להגיד משהו יותר קרוב.
זה יכול להיות משהו יותר אישי מהחיים שלך, או משהו אישי בקשר אליו.
• פשוט להגיד "בוקר טוב" "לילה טוב" "מה נשמע אבא?" "מה חדש אבא".
ככה, על הדרך, בפשטות.
5. לדבר על מה שמפריע🗣️
בעז"ה אחרי שתדייקי מול עצמך מה קשה לך בקשר עם אבא שלך -
אני מאמינה שזה יכול לעשות טוב לשבת אתו ולדבר על הדברים. כמובן בצורה מכבדת, ומתוך הרגשה של הערכה לאבא שלך.
אבל, לפעמים קשה להתחיל שיחה כזו...
ולכן, אני ממליצה לך להיות מודעת לנקודות שאת רוצה להגיד – כך שלאט לאט השיחה 'תתבשל' בתוכך. ובעז"ה יגיע רגע שבו תרגישי שלימה עם דברייך, ואולי פתאום יזדמן איזה רגע שתרגישי שמתאים לפתוח בו את השיחה. ועד אז, תהיי בנחת עם זה.
גם אם שיחה כזו לא תצא לפועל – עצם זה שהדברים בתוכך מסודרים, זה יצא לאט לאט דרך הדיבור היומיומי שלך, דרך ההבעות וההתנהגות שלך וכו'.
6. בסופו של דבר – את חלק ממנו.👨👧
אבא זה אבא, ובת זה בת.
גם אם הקשר מסתבך ומשתנה – את הבת שלו. ולכן, את יכולה להיות בטוחה שהוא תמיד קשור אליך, דורש בטובתך, ומלא באהבה טבעית אליך. גם אם באופן גלוי הוא בעצמו לא נמצא שם.
ככול שאת תתקרבי מצידך – אני מאמינה כי גם הוא יתקרב מצידו.
גם אם לא ישר על ההתחלה, הוא ירגיש את השינוי שאת רוצה לחולל, ירגיש את הכבוד והערכה שלך, והוא יתקדם אליך מעצמו. בעז"ה.
שוב, אני ממש מעריכה אותך שאת עירה לקשר בניכם, שאת רוצה וכמהה קשר טוב ושמח.
אני מאחלת לך המון המון בהצלחה, והכי חשוב – בנחת. לשנות קשרים זה בד"כ לוקח זמן (גם כי יש את הצד שני שצריך גם להתגייס😉). אבל זה הסיפור שלך עכשיו, תחבקי אותו. את תלמדי מזה המון לעוד קשרים שיהיו לך. את תגדלי מזה.
ובעז"ה בעתיד תעזרי לאחרים מתוך הניסיון שלך!
רעות❣️