ש.
אני כועס על כולם. על הקורונה, שלקחה לי מלא זמן עם החניכים. על כל הכישלונות שלי, שלא משנה כמה התאמצתי בסופו של דבר גם ככה נכשלתי. על ההורים שלי, שלא נותנים לי לפעמים את המקום שאני צריך. על החברים שלי, שבכלל לא מבינים אותי. שמתעלמים. על השכבה שלי, שמבחינתם אם אתה לא מגניב אתה לא שווה חיוך, או סתם טיול. על הקומונרית, שלא אכפת לה בכלל, העיקר ש"נעביר ערכים" ושיהיו הרבה חניכים והכל יראה מושלם. על המורים, שמבחינתם הדבר הכי חשוב זה ציונים. על בג''ץ, שסימן את הבית שלי כשטח של ערבי, למרות שהוא לא גר בארץ כבר עשרות שנים - ועכשיו אבא ואמא הולכים הלוך חזור כדי לטפל בעניין הזה, שלא יפנו אותנו מהבית שלנו על ביבי, שההבטחה היחידה שלו הייתה שנהיה גם אנחנו חלק מיסוד כסא ה' בעולם, והנה כבר שנה עברה וזה לא קרה, וכנראה לא יקרה. על מפלגות השמאל, שמבחינת כולן אני כובש ומדכא וצריך לפנות אותי מהבית שלי, למרות שרק לפני כמה שבועות הלכנו כל המשפחה לתרום דם עבור מחנה הפליטים הקרוב, ואני בעצמי נולדתי שנים אחרי שהמשפחה שלי עברה לפה. על כל המחלות והפציעות שאני סובל וזה לא נגמר. על זה שאני מרגיש כ''כ בודד , בחג החירות.
ת.
שלום,
ריגשת אותי כל כך! הלב שלי כולו איתך, והלוואי והייתי יכול לבוא, לשבת לידך, להיות יחד איתך, ולהזיז כל כאב וכל מכשול חוסם.
תראה, הייתה לנו שנה קשה. לכולנו! קשה בריאותית, קשה כלכלית, קשה חברתית, וקשה פוליטית. כולנו נפגענו ממנה, וזה הזמן שלנו לקום לאט לאט, להתרומם ולהמשיך הלאה. שבע יפול צדיק - וקם. נכון, זה לא קל ולא פשוט. זה דורש מאמץ, דורש נכונות וכוח רצון, אבל נצליח. בטוח נצליח.
אחי, אין כמוך! הדבר הראשון שבחרת לכתוב מתוך כל הדברים, הוא שלא היה לך מלא זמן עם החניכים. בלי להכיר אותך אני יודע שיש לך לב ענק ואוהב, והחניכים שלך זכו בך! זכו במדריך מיוחד שאוהב אותם באמת, שאכפת לו, מדריך שרוצה בטובתם ובקרבתם. ירבו כמותך! הרחבת לי את הלב, ואני בטוח שלהם עוד יותר. בתור מדריך וקומונר לשעבר, אין לי ספק שהחניכים צריכים את ההתמדה, את ההשקעה, את החברה ואת האוזן הקשבת. הקורונה שיבשה לנו הרבה מזה, אבל תזכור שזה היה למטרות חשובות. אולי בזכות הריחוק הזה ניצלו חיים של מישהו? ואם כן - אשריך שזכית ואשרינו שזכינו לקיים את המצווה המיוחדת הזו.
אני מכיר אותך רק דרך המילים הללו, ואי אפשר לפספס כמה טוב יש בך, כמה אכפתיות, כמה רגישות. אתה בן אדם! אין אחד שלא נכשל. כולם. גדולים וקטנים, רבנים ואדמו"רים. אפילו משה רבינו... נכשלת? זה אומר שאתה חי פה. זה אומר שיש לך את הזכות להתעלות ולהצליח לקום. העולם הזה כולו עליות וירידות, וזה היופי שלו! רק המלאכים סטטיים ולא משתנים, אבל לנו ניתנה הזדמנות להיכשל ולהשתלם. זו המעלה הגדולה שלנו, אשרינו!
כחלק מהסביבה שלנו, אנחנו מוקפים בהרבה מאד אנשים. הורים, מורים, מדריכים, בעלי תפקידים, חברים ואנשים שונים. לכל אחד מהם אישיות, בדיוק כמו שלנו יש. כולם בני אדם, ולכולם יש רצונות, שאיפות, אידיאלים, מחשבות ועניינים שונים שמעסיקים אותם. עם חלק אנחנו מסכימים, עם חלק לא. את חלקם אנחנו אוהבים מאד וחייבים להם תודה ענקית, ולחלקם פחות. לכולם יש ימים טובים יותר, וכאלה שלא ממש. בסוף, מה שמחבר את כולנו - זה הדיבור. כשכל אחד לעצמו, קשה לדעת מה הוא חושב. אבל כשאנחנו מבטאים כלפי חוץ את מה שאנחנו חושבים או מרגישים, רוב הדברים יכולים להתברר. אין מי שאוהב אותנו יותר מההורים שלנו! גם לחברים שלנו אכפת מאיתנו, ואנחנו חיים בסביבתם רוב הזמן. המורים משקיעים בנו, וגם הקומונרית שם בשביל ערכים מסוימים, עובדה שהיא רוצה להנחיל אותם. הפתרון הפשוט הוא, לדבר. שב איתם, בזמן נוח ורגוע, תגיד להם מה אתה מרגיש, מה אתה חושב. הם ישמחו לשמוע שאתה רוצה בקרבתם, הם ישמחו לשמוע מה אתה מרגיש ומה טוב לך. הם ישמחו לשמוע מה יש לך להציע ומה חשוב לך. כשישמעו את זה ממך - הם יעריכו אותך הרבה יותר ויהיו עם אוזן קשבת. צריך רק לדבר. סומך עליך שתדע לעשות את זה כמו שצריך. זכור, דבר על עצמך ומה אתה מרגיש, ולא על מה הם צריכים לשנות. זה יפתח אותם להקשיב יותר, ובנחת.
נשמה, אנחנו לא חיים בעולם מושלם. עדיין לא כולם קוראים בשם ה', ועדיין יש הסתרה והעלם. נכון, אנחנו כבר באמצע תהליך הגאולה. הרבה אור שלא ראינו כמותו מעולם, זכינו שיתגלה בתקופתנו ממש. ובכל זאת - עדיין לא הכל מושלם. זה מתסכל ומכעיס שמישהו רוצה להזיז אותנו ממקום המגורים שלנו. מרתיח שמישהו חושב שהזכות שלנו על הארץ היא לא משמעותית, ואפשר ככה לשחק בה. אתה צודק! גרתי בנווה דקלים שבגוש קטיף, וראיתי בכאב עצום את הבית שלי הרוס. אין לנו אלא להתפלל, להיאבק, להאמין בצדקת דרכינו, ולהשפיע כל מה שאנחנו יכולים כדי שדברים כאלה לא יקרו שוב. זה ארוך, מייגע, מכעיס, מתסכל, כואב ולא הגיוני. כל זה נכון. ובכל זאת, זו הגאולה! היא באה דווקא מתוך הקושי והמשבר. דווקא מתוך הגלות. יתרון האור מן החושך. כך היה מאז ומתמיד, וכך יהיה גם עכשיו. בטוח!
בסוף צריך לזכור שהקב"ה הביא אותנו לעולם הזה כדי לעבור דרך. כדי לחיות. כל אחד עם העליות והמורדות שלו. עם מסלול חיים ייחודי רק שלו. עם תובנות שהוא יסיק במהלך החיים ועם לימודים חשובים שיפנים. אין אחד שאין לו קשיים, ותאמין לי שלא היית מוכן להתחלף עם אף אחד, גם אם נראה לך כלפי חוץ שהחיים שלו פשוט טובים.
תתפלל על זה! אתה לא לבד. ה' שומע אותך, אוהב אותך, רוצה אותך קרוב אליו, ואנחנו רוצים להיות בקרבתו. "ואני קרבת אלוקים לי טוב"! אז נכון. קשה. אבל מתגברים, מתקנים, מתעלים ומתעלים. זו הגדולה שלנו, זו המטרה שלנו. ואם ה' הביא עליך את כל אלה - אין ספק שהוא מאמין בך ויודע שתצא מזה הכי טוב שאפשר.
מקווה שהצלחתי לשפר את מצב הרוח ולהועיל, אפילו בקצת. התרגשתי (עד דמעות) לקרוא ולהתחבר, ושמחתי ממש לענות לך.
בהצלחה רבה!
ישראל