בס"ד
ש.
היי, אני ברוח הזמן העגום של השואה, רוצה לשאול שאלה שחשבתי עליה, אני מתמודדת עם קשיים ודברים שאנשים אחרים בהחלט לא מתמודדים איתה, אני מרגישה שנמאס לי כבר. אני כל הזמן סובלת בשקט, אבל מצד שני יש צד אחר שבי שאומר,-אז מה??היו ויש אנשים שסובלים יותר ממך, גם בשואה וגם בכלל. הצד הזה אומר לי שאני צריכה לשתוק להתמודד, אבל נמאס לי כל כך. האם זהו היצר הרע או ההיגיון שבי-מציאותיות.?? ובנוסף , אני לא מבינה למה הקב"ה נותן לי להתמודד עם כאלה קשיים, אני מקווה שבסוף כל זה יהיה רק טוב, אבל כל כך קשה להסתכל קדימה שאני במצב כזה, והאמת תחושות אלה גורמות לי לטינה לאנשים שמצליחים סביבי, אני מרגישה שאין להם זכות להתלונן כשאני במצב כזה, ושהם לא מבינים אותי. אני יודעת שלכל אדם יש את הצרות שלו, אבל לרובם יש אדם שיתמוך, לי אין, כי אני נאטמת בפני אחרים ומאוד מתונה, סומכת רק עצמי. וכבר ממש קשה לי עם זה. סליחה על שהעמסתי ככה ,אבל אני מרגישה חוסר איזון. מקווה ממש לתשובה (:
ת.
שלום וברכה. ממה שאני קוראת, את מתארת מצב מאוד לא פשוט. את מתמודדת עם קשיים רבים, את מרגישה שאת היחידה שמתמודדת עם קשיים כאלו ואף אחד אחר לא יכול להבין אותך, את לא מבינה למה הקב"ה נתן לך קשיים כאלו להתמודד איתם ולמה זה נראה שכולם מסביב מצליחים חוץ ממך...
דבר ראשון, אפתח במשהו חשוב מאוד: אין שום קושי בעולם שניתן רק לאדם אחד. כמובן, כל אחד מתמודד אחרת ויש לו כלים אחרים, אבל בסוף כולנו מתמודדים עם קשיים דומים.
למה זה כ"כ חשוב? כי אני חושבת שלפעמים עצם ההרגשה שרק אנחנו מתמודדים עם הקושי הזה, יכולה לגרום לנו לחשוב שרק אנחנו לא בסדר, שמשהו בנו לא טוב ושאף אחד לא מבין ולא יכול להבין אותנו ולכן אין בכלל בשביל מה להתייעץ.
זה גם נורא מפחיד לשתף ולהתייעץ, כי מה יחשבו עלי אחרי שאשתף? בטח יאשפזו אותי, או אף אחד לא ירצה קשר איתי, אם יגלו שזה הקשיים שאני מתמודדת איתם.
אז כמו שכתבתי, כמה שאולי את לא מאמינה, ברגע שתשתפי, תגלי, גם שאת לא לבד בקושי הזה ואת לא "משוגעת" וגם שהחושך הגדול הזה, קצת פחות מפחיד ושחור. כשמתמודדים עם דברים בפנים, בתוככי הלב, הם נראים הרבה יותר מפחידים וגדולים. אחרי שמשתפים גם מגלים שההצלחה של כולם מסביב היא אשלייה ובאמת אין במה לקנא ב"תיק" של אף אחד. נסי לחשוב, האם יכול להיות שלאנשים מסביב נראה שאת ממש מוצלחת והכול טוב איתך? למרות שאת יודעת שזה לא ככה? אז לכל אחד יש תיק כזה בעולם...
שאלת למה הקב"ה נותן קשיים כאלו והזכרת גם את השואה. קודם כל, סוגיית הרע בעולם, היא סוגיה מורכבת ויש עליה כל מיני תשובות. אכתוב לך שני דברים שנראים לי רלבנטיים.
דבר ראשון, יש את המשל הידוע על קדר שדופק על הקדירה שיצר, הדפיקות מחשלות את הקדירה ולא שוברות אותה. הקדר יודע כמה חזק לדפוק כדי שהקדירה תתחשל ולא תישבר.
הנמשל- הקב"ה מעמיד אותנו בניסיונות כדי לחשל אותנו, כדי שנגדל ונהיה טובים יותר. גם אם עכשיו לא יודעים למה, אני מאמינה שיעבור זמן קצר או ארוך ותגלי איך הקשיים הצמיחו אותך לאדם טוב וחזק יותר.
הדבר השני קשור בראשון ואני אכתוב אותו בהקשר של השואה שהזכרת. ישנם ניצולי שואה שעזבו את האמונה אחרי השואה וישנם כאלה שדווקא האמונה שלהם התחזקה יותר. אני לא רוצה לשפוט אף אחד מהם, רק להגיד בזהירות שאולי אלה שהתחזקו באמונתם תוך כדי ואחרי השואה, האמונה נתנה להם כוח לשרוד גם לפני וגם אחרי. אנחנו צריכים את הקב"ה הרבה יותר ממה שהוא צריך אותנו. יצא לי לחשוב לא מעט פעמים: איך אנשים חיים בלי אמונה? מה הייתי עושה בקושי הזה, בלי חיזוק מה'?
את מתארת מצב לא פשוט, בעזרת ה' מאחלת לך לצאת ממנו גדולה יותר וחזקה יותר ולהבין איך ובמה הוא חיזק אותך, ביינתים, אני ממליצה פשוט להתפלל. הקב"ה נותן ניסיונות, אבל הוא לגמרי כאן כדי לעזור להתמודד איתו!
אוסיף רק עוד דבר קטן, אני ממליצה לך בחום ,לחשוב אולי על אפשרות של פנייה לגורם מקצועי כדי להצליח להיפתח ולשתף. לפעמים הרבה יותר קל לשתף מישהו שלא מכיר אותך מלפני...
וגם אם את מרגישה כרגע שאת לא מסוגלת לשתף אף אדם, את הקב"ה תמיד אפשר. הוא הכי חזק בעולם ולכן הכי יכול לעזור לך, הוא לא יגלה את הסודות שלך ויאהב אותך תמיד! הכוח של תפילה הוא עצום, נסי אפילו פעם אחת, מאחלת לך שתופתעי מכמה זה עוזר!
מקווה ממש שעזרתי, מוזמנת ממש לפנות בקישור השאלות אם תרצי להמשיך לדבר.
בהצלחה רבה, אלישבע