בס"ד
ש.
היי, אני בת 15;) בממש הרבה מקומות ראיתי שהגישה של היהדות כלפי עמים אחרים, גויים וכו היא שאנחנ מאמינים שלכל עם ולכל אחד יש תפקיד כאן בעולם ולא נכריח אף אחד להיות יהודי, אבל בעלינו לשבח כל יום אנחנו אומרים את הדברים בצורה יותר "בוטה", כאילו כל הגויים משתחווים ל"הבל וריק"...
איך זה מסתדר?
ת.
תפילת עלינו מזכירה לנו שאנחנו צריכים להרגיש ולהודות לה' על כך שאיננו חלק מהעמים האחרים, ושאיננו כמותם.
הקב"ה ייעד לעם ישראל תפקיד אחר משל שאר העמים, וגורלו איננו כמו גורל אומות העולם. וזה שהם עדיין פה סימן שצריך אותם מסיבה כלשהי.
יש לכל אחד מאיתנו תפקיד אחר ולא נאלץ שום אדם להתגייר. זה לא סותר את זה שעדיין מותר לנו להאמין שהדרך שלנו היא הנכונה ולשמוח בגודל החשיבות של מה שניתן לנו. ואכן, אני שמחה שלא נולדתי למשפחה שמאמינה שאיזה פסל יצר אותם... אני לא אבזה בפומבי את מי שמאמין בזה, אבל זה לא סותר שזה לא נכון. צריך לכבד את האנשים שיש להם דעות אחרות, אבל לא לקבל או "להכיל" דעות לא נכונות. כי דעות כאלה בסוף כשמכילים, הם גם מחלחלים פנימה חס ושלום...
כשאומרים את המילים האלה לעצמנו זה בונה בנו אמונה שמה שאנחנו עושים זה טוב ושאנחנו צריכים להתרחק מהרע שבאמת הוא הבל וריק.
זה ברמה הפשוטה.
הרחבה נוספת על דרך הדרש: (שפחות קשורה ישירות לשאלה שלך אבל יש בזה מוסר מאוד יפה שאפשר ללמוד בהקשר-) אפשר להגיד שלפעמים הנביא משתמש במילה גויים לתאר את עם ישראל. גם כאן אולי אפשר ללמוד על עצמנו שלפעמים עם ישראל או אדם באופן פרטי משתחווה לכל מיני הבל וריק והתפילה הזו באה להזכיר לנו במי אנחנו באמת צריכים להאמין...
יהי רצון שנגיע לשלב שנעביר גילולים מן הארץ ויכירו וידעו כולם שה' אחד ושמו אחד.
מוריה