ש.
תודה רבה צוות התותחים של משיב נפש, אתם עוזים לכל כך הרבה, תודה ואשרייכם 🤗
יש לי בעצם שלוש שאלות קשורות.
אני מתפללת תפילה ארוכה, וזה מחיל להיות לי קשה. אני מתפללת את כל התפילה שמתפללים בבית כנסת (בכיתה מקצרים), חלק מקורבנות, קבלת עול מלכות שמים, י"ג עקרים, שש זכירות, וניראה לי שהבנתם. אבל לפעמים יש לי מלחמה בתוכי. על מה אפשר לדלג? ואני אסביר. עד שאני מגיעה לתפילת העמידה, אני כבר לא מרוכזת. נדיר שיש לי תפילות שאני מצליחה להתרכז כל התפילה (לא בביה"כ) מברכות השחר, ועד עלינו לשבח. כשהתפילה כל כך הארוכה, אז או שאני מאריכה ומתפללת כמו שצריך ובכוונה, ואז מתחילה להיות בלחץ של זמן, מכל מיני סיבות. בכיתה אין לי זמן מספיק זמן להתפלל בכלל, אני בקושי בשמע כשהן מסיימות, ואז אני לא מרוכזת בעמידה ושמע ישראל, או שאני מטיסה את ההתחלה של התפילה, בלי כוונה, בוקשי אומרת את המילים, ואז העמידה יכולה לקחת לי גם חצי שעה בכיף.
חשבתי פשוט לדלג קצת, אבל כל דבר מרגיש לי חשוב, נצרך, ומי אני שאחליט לוותר על זה?! אני ניסיתי להתרכז בברכות השחר הוספתי עוד תפילה, התפללתי אותה שלושה בקרים, ואז אני מרגישה מחויבת, והופס, התפילה עוד יותר ארוכה לי. (בכללי רציתי לשאול, באמת יש עניין במשהו שעשיתי שלוש פעמים ברציפות, ולכן זה הופך למחוייבות? איפה עובר גם עובר בזה הגבול?)
וגם יש בי כל הזמן מלחמה נוספת, איך אני יודעת מה אומר לי היצר הטוב, ומה הרע? כשזה נוגע לתפילה או בכללי לעבודת ה' זה מתבלבל אצלי ממש. מצד אחד אני אומרת לעצמי- "הפעם את תתפללי את הכל בכוונה" "אבל אני לא אצליח" "בטח שכן, אני יכולה." "נתפלל עכשיו חלק, לא הכל. נתחיל להתפלל בכוונה עד 'ברוך שאמר'" "לא, מה פתאום! את מתפללת את כל התפילה עכשיו, בלי הפסקות ובלי מחשבות מיותרות" וככה זה נמשך. מה לעשות?! איך אני יודעת להבדיל בטוב לרע, בין קטעים שאפשר בלחץ לדלג, או להפסיק באמצע בשביל לעזור\ להגיב לאמא, ומתי זה ממש לא? יוצא לי לפעמים ממש רע, שאני רוצה להתפלל בנחת, ומולי אמא ואבא עובדים\ מתארגנים למה שזה לא יהיה, ואני רוצה לעזור\ לקצר את התפילה\ להתרכז, וזה פשוט לא מצליח! זה ממש מתסכל אותי אחר כך!! 😣
סליחה על האורך, ושערבבתי פה כמה דברים, לגבי התפילה, היצר, ואם יש עניין למשהו עם חזרה שלוש פעמים ברציפות.
תודה רבה על הפרוייקט המבורך והמדהים!
ת.
שלום לך!🙂 איזה כיף לקרוא שאלה כזו, ולראות כמה שהתפילה חשובה לך! אשרייך ממש✨
כוונה בתפילה היא אחד האתגרים שמלווים אותנו כל החיים. גם הכוח להצליח בזה הוא משתנה – יכול להיות שיום אחד תצליחי להתכוון כל התפילה, ויום אחר אפילו לא בחצי ממנה, כך שלא תמיד אפשר להסיק מסקנות ממה שקרה ביום אחד על איך לנהוג ביום אחר.
החלקים היותר חשובים בתפילה הם ברכות השחר והתורה, פסוקי דזמרא (לפחות חלקם), קריאת שמע וברכותיה, ותפילת עמידה. הגיוני מאוד שתפילת שחרית מלאה, בכוונה מלאה – תהיה מאתגרת או אפילו מכבידה, ולכן אני מציע שתתחילי מהחלקים העיקריים ותשתדלי לכוון בהם. כמו שכתבת, כשהתפילה קצרה קל יותר לכוון, ו"טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה", כדברי השולחן ערוך (אורח חיים סימן א). עם הזמן תוכלי להוסיף עוד דברים לתפילה באופן קבוע, וכמובן בימים שיהיה לך זמן וחשק להוסיף עוד חלקים – הרי זה משובח. צריך לזכור שהאנרגיות שלנו מוגבלות, וצריך לכוון אותם למקומות היותר חשובים – שזה בענייננו אמירה בכוונה של החלקים העיקריים בתפילה.
כשתקבעי לעצמך מה את אומרת ומה לא, תחסכי מעצמך את ההתלבטות כל יום מחדש לגבי השאלה הזו, וכן את ההתמודדות עם היצר שלא ברור אם הוא טוב או רע...😉 קשה באמת לזהות אם מדובר ביצר טוב או רע, כי אי אפשר לדעת איך וכמה נצליח לכוון; לכן יהיה יותר פשוט אם תקבעי לעצמך מסגרת קבועה של דברים שאת אומרת, ואם אחריהם יהיה לך עוד חשק וכוח להוסיף מהדברים שאחרי תפילת עמידה - הרי זה מבורך.
אני ממליץ לך לקרוא את התשובה שכתבתי כאן https://did.li/y7WYH , שיכולה לעזור לכוונה שלך בתפילה להיות יותר טבעית וקלה.
לגבי מנהג טוב שנעשה שלוש פעמים – יש באמת מצבים שבהם דבר כזה יכול להחשב כמו נדר ולהיות מחייב, אבל יש בזה הרבה פרטים ולמעשה צריך לשאול רב על כל מקרה לגופו, האם זה מצריך התרת נדרים או לא.
ולגבי הפסקה בתפילה, אז בכל החלקים שאינם תפילת עמידה, אפשר להפסיק ולעשות משהו (בלי לדבר) אם יש משהו שנצרך. לפני ברוך שאמר, וכן אחרי תפילת עמידה, אפשר גם לדבר.
מקווה שעזרתי, ואת מוזמנת תמיד לשאול!😊
עלי והצליחי🌱, שלמה