*ש.*
היי,
בשנים האחרונות מנקרת בי שאלה ואשמח אם תוכלו לענות לי. בתור נערה דתית אני מאמינה שיש לקיום שלי משמעות והכל, אבל בסביבה שלנו וגם בתורה, נראה כאילו המשמעות שלי והתפקיד שלי בעולם הוא להיות אמא וזהו. הסיפורים בתנך הם על אמהות, וגם נשים שכן "עשו מהו" הן בודדות מאוד. הקב"ה ברא אותי רק בשביל להיות עקרת בית? רק בשביל ללדת? ואם כן, אז למה יש לי רצונות? למה יש לי תכונות אם בסוף המטרה שלי היא להישאר בבית?
*ת.*
שלום :)
אני מבינה מאוד את מה שאת אומרת. זה גם מאוד הפריע לי, זה עלה לי במיוחד כשראיתי נשים שלצערינו לא ילדו, או לא התחתנו, אז תהיתי אם אין עוד משמעות בעולם לאישה. בכללי זה גם מפחיד, מה אם לא אצליח להגיע למקום הזה?
קודם כל האישה נבראה כבן אדם, היא לא אמורה להיות רובוט שמגדל ילדים, לכן נשים צריכות לחכות לבשלות, ולא להתחתן ברגע שהן מתבגרות גופנית.
אני חושבת שאין סתירה בין רצונות ותכונות לבין להיות אמא, להפך, זה מה שנותן את הכוחות לאמא להתמודד טוב עם הבעל/איש, הבית, הילדים שלה.
בנוסף בתנ"ך הייתה תקופה אחרת , אי פעם ניסית לכבס בלי מכונת כביסה, עזבי את זה, בלי מים זורמים מברז? היה הרבה יותר קשה ולוקח הרבה זמן לנהל בית בתקופה הזאת. לכן רוב הנשים לא היו מסוגלות לממש את התכונות שלהן בצורה אחרת.
כיום יש מצב אחר, יש מכונת כביסה, מים זורמים, ועוד הרבה המצאות. רואים שהרבה נשים יוצאות לעבוד, ומשתתפות במיזמים בקהילה. זה דבר מבורך, ומדהים, כי סוף סוף יש פה איזשהו תיקון, ומימוש.
אבל אם תסתכלי על גופך יש בו תזכורת תמידית, שאת גם כלי, כלי להבאת נשמות לעולם, ואת הייעוד הזה לא אמורים להזניח, כי גם לזה נוצרת.
מקווה שעזרתי
אלישבע