*ש.*
היי
קודם כל- זה באמת פרוייקט מדהים! למדתי המון!
יש לי שאלה.. זה ארוך אבל באמת חשוב לי אז אשמח אם תענו.
אני באמת מבינה את החשיבות של כיבוד הורים אבל אני לא מצליחה.
כאילו עם אבא שלי אני בקשר מדהים אבל ממש קשה לי עם אמא שלי..
אני הכי קטנה ולפעמים היא מתנהגת אלי כאילו אני משרתת ממש,ברור שאפשר לבקש ממני דברים אבל יש צורה
ומעבר לזה היא כל הזמן עושה לי דווקא, היא יודעת שיש דברים שמציקים לי והיא בכל זאת תעשה לי אותם בכל פעם מחדש.
היא מצליחה לגרום לי לחשוב שאני אדם מגעיל, עכשיו אני באמת לא כזה- אם פעם אחת אני לא עוזרת/ לא בשמחה אז היא מתעצבנת עליי שזה קורה כל פעם וכו
אני באמת רוצה לכבד אותה אבל אני ממש לא מצליחה, כשהיא מדברת איתי היא מוציאה ממני עצבים בצורה שאף אחד אחר לא יכול.
אמרתי המון פעמים שמעכשיו זהו, אני מפסיקה להתעצבן ומתחילה לכבד אבל אז היא עושה משהו שפוגע בי בטירוף.
אחרי כל פעם שאני כועסת אני כועסת ומאוכזבת מעצמי שלא עמדתי בזה אבל לא מסוגלת לבקש ממנה סליחה.
מה אפשר לעשות עוד?
*ת.*
אהלן,
נראה לי כל ילד יכול להעיד על עצמו שקשר עם ההורים זה לא דבר פשוט.
מצד שני יעיד כל הורה שיש 'צער גידול בנים', ולהיות הורה זה גם לא דבר פשוט.
בעזרת ה' כשנזכה להיות הורים, נזכה להיות הורים טובים.
ברור לנו שכל מה שנעשה לילדינו, זה הדבר הכי טוב שנוכל לעשות להם, כי וודאי נרצה רק בטובת ילדינו. אך למרות זאת סביר מאוד שילדנו יחוו מאיתנו תחושות שאנו לפעמים לא ההורים הכי טובים, וזה בסדר.
אני אומר את זה, כי אנחנו חייבים לדעת שגם ההורים שלנו רוצים אך ורק בטובתינו.
והאמת שדווקא בגלל זה אנחנו מאוד יכולים להפגע מהם.
אם מישהו רחוק היה אומר לך את אותו משפט שאמא שלך אומרת, לא היית מגיבה באותה צורה ובטח לא היית נפגעת.
אני רוצה להציע כמה רעיונות שיעזרו לנו ב התמודדות מתוך אמונה מול ההורים שלנו.
1. אליהו הנביא אמור בדור זה להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לכן זו אחת ההתמודדויות המרכזיות בדור הזה, דור הגאולה. ראי זאת כאתגר, אך דעי שאת לא לבד!
2. אני לא רוצה לקרוא לזה 'כיבוד הורים', את המצווה הזו כדאי ללמוד איך ומה צריך לעשות.
אני רוצה להתייחס לזה כ'עובדת המידות' ולשאול בעצם 'איך אני יכול לשלוט במידותי, בכעס ובעצבים שלי בלי שאני יושפע מהסביבה?'
אמנם זה מול ההורים, אך כמו שאמרנו, עבודת המידות קשה יותר בסביבה הקרובה.
ככ"כ
יש גישה שמציגה שלושה שלבים בסיטואציה-
כעס - הכעס הוא התגובה שלנו לסטואציה שקרתה, בדיוק כמו תגובה זו יכולתי להגיב בכל דרך.
אז למה הוא מגיע?-
כאב - הכעס מונע מהכאב, כשאמא שלי אומרת לי שאני לא עושה כלום, או לא עושה בשמחה, זה כואב לי, זה פוגע בי, ואת יכולה להרגיש שמזלזלים בך, או שלא שמים עלייך (בגלל שאת הכי קטנה, או כל סיבה אחרת).
אבל אנחנו יודעים שאם מישהו רחוק היה אומר לי את זה, זה לא היה כואב.
אז למה כואב לי?-
כמיהה יש לי כמיהה, רצון לקשר עם אמא שלי, וכשהוא נראה כאילו הוא לא קיים נוצר הכאב. (וזה נכון לכל קשר שהוא, בן/בת זוג, אחים, הורים, ילדים, חברים ושאר קרובים).
הרצון שלי לקשר עמוק עם ההורים שלי הוא רצון טוב, וככל הנראה גם אמא שלי רוצה הכי טוב בשבילי.
אז מה קורה שם בין הרצון לקשר הטוב לבין הכעס והסיטואציה המעצבנת?-
כשאנחנו בגיל ההתבגרות, אנו נהניים כבר בעלי עמדה ודעה, ויש לנו מה לומר ורצונות משל עצמנו. לכן זה גם גיל של התמרדות, אנחנו מנסים למצוא כמה שיותר הבדלים בינינו לבין הורינו, עד כדי משפטים כמו 'כשאני אהיה הורה אני בחיים לא יהיה כמו ההורים שלי' או לפחות בדוגמאות מסוימות.
אני מציע לנסות לראות מה חיובי בשלב הזה. לא סתם זהו הגיל בו אנחנו מעמידים את הגבולות של עצמנו, אנחנו מגבשים זהות לקראת זה שאנחנו נהיה בעצמנו הורים.
הקב"ה אומר לנו בתורתו דבר נפלא על תהליך זה-
"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו. ודבק באשתו. והיו לבשר אחד."
שלושה שלבים-
לעזוב את ההורים, הכוונה לגבש זהות עצמית. הגמרא אומרת שבן הוא כמו הרגל של אביו, בגיל ההתבגרות אנחנו רוצים להיות לבד, להיות 'לא ההורים שלנו', להיות עצמאיים.ת
בשלב של ההתבגרות אנחנו יוצאים מרשותם, או לפחות מנסים ליצור גבולות והבדלים בניהם.
השלב השני והשלישי הם להדבק באישה, ומתוך כך להיות לבשר אחד, הכוונה להיות הורה לילד שיורכב מהD.N.A המשותף של שניכם.
אני גדול
בגלל שאני כבר לא ילד קטן שכל הזמן רק מקבל מההורים, ואני גדול ויותר עצמאי מפעם- אני גם בוחר מה אני עושה בחיי.
אם אני רוצה קשר טוב עם ההורים שלי- זה תלוי בי ולא בשום אדם אחר, גם לא בהם.
מתוך אחריות זו לקשר-
קצת פרקטיקה
כמה דברים שיכולים להועיל.
1. מתוך ההבנה שאת רוצה קשר וגם אמך רוצה בטובתך, נסי ליצור מצב בו אתן יושבות ומדברות ביניכן.
חשוב מאוד ליצור סיטואציה רגועה ונוחה, לא באמצע אירוע של עצבים, או של עבודה, למצוא זמן שנוח לה ונוח לך.
לפנות אל אמך ולומר לה, "אמא רוצה קפה? אני רוצה לשבת לדבר איתך על משהו" להכין אותה לשיחה.
ואז כששתיכן יושבות ורגועות היא הרבה יותר מוכנה ופתוחה לשמוע ולקבל את דברייך.
עוד דבר- כדאי לסדר לך לפני איך תתנהל השיחה.
להתחיל מהכמיהה, "אמא, רציתי לומר שאני אוהבת אותך וממש רוצה להיות איתך בקשר טוב.." להסביר לה את הרצונות שלך.
מתוך כך להגיע לכאב- "אמא זה פוגע בי כש.. כי אני רוצה.." להסביר מה כואב לך, ואת זה שהכאב נובע מהרצון לקשר טוב.
ואז להסביר שזה מתבטא בכעס- "...לכן אני הרבה פעמים מתעצבנת כש.. כי כואב לי ש.."
אפילו אפשר לבקש סליחה על דרך הביטוי הזו, ולומר שאינך רוצה בה כלל.
אני בטוח שזו תהיה שיחה אוהבת ומחברת ביניכן, ואולי גם אמך תפתיע אותך עם כמיהות, כאבים וכעסים משלה. ברור לי שתוכלי להבין גם אותה.
2. יש תרגיל נפלא בעבודת המידות בעזרת עבודת הדמיון.
התרגיל אומר לשבת בחדר ולדמיין פעמיים ביום סיטואציה שיכולה להגמר בנפילה, ולדמיין שאני מצליח להתגבר ולא ליפול בה.
ואין צורך לעשות משהו נוסף, רק לדמיין וזה כבר יפעל לבד.
ניקח אותך לדוגמא, כשאת מתמודדת עם כעס או עצבים, כשאמך מעירה לך, נסי לדמיין את איתה סיטואציה, ממש לפרטי פרטים-
מתי הסיטואציה קוראת?
איפה היא נמצאת?
מה את עושה עכשיו?
מי נמצא כאן איתך?
ועוד שאלות עד לרמת מה את לובשת? ומה אמך מבקשת?
כשאת מדמיינת את הסיטואציה הזו, נסי לחשוב איזה דבר יעזור לך לא לפתח את אותו כעס, אולי נשימה עמוקה, ומחשבה חיובית, אולי משפט מעודד, הבנה שאת אוהבת את אמך, לימוד זכות או כל מה שעולה על ליבך ועוזר לך לא לכעוס בדמיונך.
אחרי שהבנת מה עוזר לך, מומלץ מאוד לנסח משפט קצר ותמציתי שיעזור לך לזכור את זה.
דוגמא- "אני גדולה, אני בוחרת איך להגיב, אני לא רוצה לכעוס, אני רוצה לאהוב את אמי"
לכתוב את המשפט ולחזור עליו לפחות 2 פעמים ביום.
עכשיו, אחרי שיש לך 'כלי' שיכול לעזור לך, פעמיים ביום ציירי בדמיונך את הסיטואציה שיכולה להיות בעייתית, דמייני את הרגע, ואז דמיני איך את אומרת לעצמך את המשפט בראש, ואפילו אימרי זאת בקול, ותראי איך המשפט גורם לך להגיב בחיוך וברוגע. את תראי איך כולך מרגישה יותר גדולה, יותר בוחרת, לא כועסת ואוהבת את אמך.
כמובן כל זה לגמרי בדמיון ולא שום דבר נוסף, אל תנסי לשנות את מעשייך בבת אחת, כמו שאמרת שזה לא פעל כשניסית להפסיק.
התרגיל הזה יגרום לך לגדול, ולעלות מעל הסיטואציה. זה לא יהיה קל בהתחלה, אבל אם את במשך שבועיים תעשי את זה, אני בטוח שמשהו ישתפר אצלך, אפילו אצל אמך..
את יכולה גם לנסות לדמיין את הסיטואציה שאת מדברת עם אמא שלך, כמה פעמים לפני שתתישבי ממש לדבר איתה, ככה תהיי בטוחה ורגועה בשיחה הזו.
מקווה שעזרתי:)
יהודה.