שלום לכולם! תודה רבה לכם על הכל!
אני בן 19, דתי לאומי, שיעור א', ואני מתכוון להתגייס בשנה הבאה בעז"ה.
עכשיו יש לי בעיה, אני אוהב מאוד את עם ישראל, באמת.אבל לפעמים, יש לי קושי גדול, באמת, לראות את עצמי אוהב חלק מהחרדים.בעיה באם זה להזדהות איתם, או סתם לחבב אותם ולהעריך אותם.
יוצא לי לא מעט פעמים לכעוס עליהם/לשפוט אותם (שוב, את חלקם, המאוד גדול).
אני מדבר בעיקר בנוגע לנושא הצבא, שאני לא מצליח להבין איך בדיוק אני אמור להעריך אותם, כשהם יושבים מתחת המזגן ויש חיילים שערים יומם ולילה ומגינים עליהם. מאיפה זה בא, ואיך יש להם את הזכות הזאת בכלל???
לא מצליח להבין את הגישה הזאת, שהם חושבים שמישהו אחר צריך לעשות את העבודה במקומם.
באמת קשה לי עם זה, וקשה לי להרגיש בנוח איתם.
למה זה ככה? למה הם לא יכולים להבין מה קורה סביבם? דרך ארץ, להתגייס.
אשמח לדעת מה דעת התורה בעניין, ומה דעתכם? איך אני יכול ללמוד לאהוב אותם?
שאלה נוספת, באותו הקשר..
אני באמת מאוד סטיגמתי בנושא שמאוד מרתיח אותי, עישון..
לא מצליח להבין, איך רבנים, איך דתיים, איך חרדים, מעשנים.איך? זה פשוט כואב לי שאנשים לא מבינים מה זה ונשמרתם לנפשותיכם..
ברוך ה' מעולם לי עישנתי ובעזרת ה' גם בחיים לא אאעשן.אבל אני חייב להבין מה אפשר לעשות? מותר לדבר על זה עם רב שמעשן למה הוא לא מפסיק?
אשמח לדעת איך אתם מציעים להתמודד עם נושא העישון..כי זה ממש חורה לי בלב כל פעם שאני רואה מישהו, וזה מה שנקרא הורס לי את כל התדמית הטובה עליו.מקווה שהשאלה מובנת :)
אשמח לעזרה, תודה רבה🙏
שלום לך אחי היקר🙂 (וסליחה על העיכוב)! אשריך שחשוב לך להקפיד על מצוות אהבת ישראל גם כשזה לא בא בקלות.
אחלק את התשובה לשלושה חלקים: הבנת התופעה, איך לאהוב, והיחס למעשנים. אז יאללה נתחיל.
הבנת התופעה
כמו בהרבה תחומים, כשמדגישים מאוד צד מסויים, זה עלול לבוא על חשבון צדדים אחרים. כשמדגישים מאוד את ערך לימוד התורה ועושים ממנו חזות הכל, הוא עלול - שלא בצדק – לבוא על חשבון ערכים אחרים, תורניים (כמו יישוב הארץ) או אנושיים; כשמדגישים יותר מדי את לימוד התורה, לפעמים מזניחים את הרובד הבסיסי של החיים, להיות סתם אדם טוב. זה לא נובע מכוונה רעה או מאידאולוגיה כלשהיא לעשות ‘דווקא’.
ראשית כל, חשוב לי להדגיש כי הציבור החרדי מכיל בתוכו גוונים רבים, ואין הדברים דלקמן אמורים אלא לגבי חלקם, מי יותר ומי פחות. והקדמה נוספת - הציבור החרדי הוא טוב ונפלא ויש לנו הרבה מה ללמוד ממנו (כמו שארחיב בהמשך), וגם יש לנו מכנה משותף רחב מאוד איתו - כולנו נאמנים לקב"ה ולתורתו, וזה הדבר העיקרי; המכנה המשותף שלנו עם הציבור החרדי רחב ואמיתי עשרת מונים מאשר זה שיש לנו עם הציבור החילוני (עם כל ההערכה והאהבה כלפיו).
אז אחרי שתי ההקדמות הללו, ניגש לעניין:
הציבור החרדי (חלקו, לפחות) רואה את עצמו כעומד לעצמו, בלי תחושת שייכות למדינת ישראל ולמסגרת הציבורית שקיימת כאן בארץ. כמו שחיו אבותינו בקהילות יהודיות בגולה, כך הם חיים בארץ כקהילות העומדות לעצמן במין אוטונומיה. כשחיים בתודעה כזו, ממילא קיימת פחות מודעות לרובד הבסיסי של החובות האזרחיות או דפוסי התנהגות מסויימים שנראים לך מתבקשים ומובנים מאליהם.
💂🏻♂️ביחס לשירות בצבא - מנהיגי הציבור החרדי מאוד חוששים מיציאה של הדור הצעיר אל העולם שמחוץ לשמורה החרדית, מה שעלול לגרום לו להתפתות למה שבחוץ ולהתרחק מאורח החיים החרדי או שמירת מצוות בכלל. אפשר להתווכח על האם השיקול הזה מצדיק את ההשלכות שלו ועל האם הוא לא ניתן לפתרון, אבל אי אפשר לומר שהחשש הזה הוא חסר בסיס - לצערנו הרבה מאלו שמתגייסים לצבא ללא גב רוחני חזק, יוצאים ממנו פחות דתיים מכפי שהיו לפני כן. זהו הנימוק המרכזי של ההימנעות משירות בצבא, ונלווים אליו גם תחושת הניכור והזרות הכללית כלפי המדינה ומוסדותיה, העדפת לימוד התורה על פני השירות, ומלבד זאת – לאחר שכבר נקבע כנורמה ש’חרדי לא מתגייס’, נהייתה זו ברירת המחדל עד שרבים מהם אינם מעלים בדעתם כלל את האפשרות הזו, מבלי לחשוב יותר מדי. באופן כללי, חשוב לזכור כי הציבור החרדי בנוי על מסגרת ומבנה חברה מערכתי ונוקשה – בשונה מציבורים אחרים שבהם כל אחד בוחר את השקפתו ומסלול חייו לפי ראות עיניו.
אכן יש לחלקים מסויימים מהציבור החרדי מה להשתפר בעניינים האלה, ויש לציין כי המודעות לכך הולכת וגוברת, בתהליך שמצריך סבלנות. ממליץ לך לקרוא את המאמר הזה https://iyun.org.il/article/haredi-rabbis-stance-on-corona/dealing-with-the-corona-crisis/ שמדבר בין השאר על התופעות שהזכרת, ואת זה https://iyun.org.il/article/why-is-important-to-haredim-to-serve-in-the-idf/moral-obligation-to-draft/ בנוגע ליחס לשירות בצבא (שניהם נכתבו על ידי רבנים חרדים) – והרשתי לעצמי לקצר מפני ששם תוכל לקרוא על כך בהרחבה.
לשאלתך, 'מה דעת התורה' לא נוכל להתיימר לומר, אבל דעתנו היא - כפי שמורים רבותינו בציבור הדתי הציוני - שכהוראה כללית מצווה חשובה היא לשרת בצה"ל, ועם זאת - שישנם גם כאלו שהמסלול שבו הם יתרמו יותר לעם ישראל הוא דווקא ההתמסרות המוחלטת לתורה, ויש לכבד גם את דרכם שלהם לא פחות. ולגבי הציבור החרדי - אנו מקווים שיחסם למדינה ולתהליך הגאולה ישתנה, ועם זאת גם יחסם לצה"ל, אך בינתיים אנו מכבדים את דרכם גם אם איננו מסכימים איתה, ומסתכלים עליהם בעין טובה.
איך לאהוב 💜
אחרי כל האמור לעיל, יותר קל להבין את המקום שממנו זה מגיע, ולהסתכל על כך בעין טובה. מבחינה מסויימת, הם ‘תינוקות שנשבו’ - במובן הזה שהם נולדו לתוך מציאות נתונה וחונכו לפיה, כך שמעולם לא העלו על דעתם לחשוב אחרת, ביחס לכל הבחינות שהוזכרו לעיל.
כדאי גם להסתכל על הנקודות הטובות: הציבור החרדי מוביל בגדול בכל מה שקשור לגמילות חסדים, והוא עומד מאחורי רוב ארגוני החסד, שמסייעים לכל אדם באשר הוא במסירות רבה ובהתנדבות, בכל תחום אפשרי, מתרומת כליה ועד השאלת מוצצים. הציבור החרדי גם מוביל בהתמסרות המוחלטת ללימוד תורה, עם המחירים הכרוכים בכך מבחינה כלכלית וחברתית – וגם זה ראוי להערכה רבה, ויש לנו הרבה מה ללמוד ממנו בתחומים הללו.
ונקודה למחשבה, ברשותך – האם חילונים יותר קל לך לאהוב? מדוע? הרי לעבור על כל איסורי התורה זה יותר חמור מאשר לוותר על מצוות שירות בצה"ל, הלוא כן? אולי התורה והמצוות לא מספיק חשובים לנו, או לא מספיק מרכזיים בעינינו?
לימוד התורה הוא בעל ערך גדול מאוד. אז נכון, למי שלמד עשר שנים בישיבה אין דרגות ופלאפלים וזה בלי הוואסח וההילה שיש בעינינו סביב השירות בצבא - אבל הוא מקיים את העולם. לומדי התורה הם לא 'בטלנים שיושבים במזגן', אלא מתאמצים לא פחות ממי שמשרת בצבא ולפעמים אפילו יותר (מי שלומד כמו שצריך, כמובן), וממשיכים את מסירת התורה בעם ישראל - שהיא עמוד השדרה שלו. רבים וטובים, גם מהישיבות הציוניות ביותר, לא שירתו בצה"ל אלא הקדישו את כל שנותיהם ללימוד התורה.
יחס למעשנים
עד לפני כמה עשרות שנים היה מקובל לחשוב שהעישון מועיל לבריאות. מאז ועד היום, הנוהג הזה נשאר בציבורים מסויימים, וכשכל הסביבה נוהגת כך – קשה לא לזרום עם כולם ולהימנע ממשהו שלא רואים את הסכנה שבו כאן ועכשיו. לפעמים זה מתחיל ב"רק סיגריה אחת בשביל הקטע", ומשם זה מתגלגל; לפעמים נובע מרצון להיות כמו כולם, או להיות ‘גבר’😎. יכולים להיות לכך הרבה הסברים מובנים (אם כי לא מוצדקים כמובן) – ואחרי שמתמכרים לזה קשה מאוד להפסיק. לך קל לדבר כי אתה בחוץ, אבל מי שכבר בפנים רואה את הדברים בצורה שונה לגמרי, ונדרש להתמודד עם זה כל עם כל התמכרות אחרת.
גם מי שמבין שהעישון מזיק, לפעמים מתייחס לזה כמו לאכילה לא בריאה וכד’; הרי אני מניח שאתה לא סולד כל כך ממי שאוכל ממתקים מדי פעם😉, למרות שזה גם מזיק לבריאות. אז נכון שהנזק לא באותה רמה, אבל לא כולם מודעים לרמת הסכנה שבעישון, וגם אם כן – אי אפשר להפסיק כך ברגע אחד; טבע האדם הוא שגם מה שברצונו להפסיק לא קורה מיד, ונדחה מיום ליום, או משנה לשנה. לסיכום – אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו, וכאן אתה רחוק מאוד מ’מקומו’.
לגבי השאלה האם להעיר על כך למי שמעשן - זה פחות שאלה של 'אסור' ו'מותר'; אבל אם תרצה לשאול בצורה מכבדת, ברגישות ובענווה - אפשר. אבל סביר להניח שהסיבות שלו הן כמו שכתבתי לעיל, וספק אם השאלה תעזור במשהו.
מקווה שיישבתי דעתך, ואם תרצה לשאול עוד - מוזמן בשמחה!😊
עלה והצלח,🌱 שלמה