בס"ד
ש.
אהלן! באמת תודה רבה לכם על ההזדמנות לשאול שאלות באופן הזה ..
בליל הסדר כשקראנו שיש השירים לא כל כך הבנתי את המשמעות והתוכן שלו, ממה שאני יודעת יש לזה משל ונמשל עם עמ"י והקב"ה, אבל לא הבנתי איך התוכן שלו מעיד על זה ומה זה כל הדימויים שם.
אשמח להסבר, תודה רבה!
ת.
שלום ויישר כח על השאלה המעולה!
ראשית כל כדאי לציין שהפירוש לשיר השירים כמשל אלגורי לאהבת ה' ועם ישראל איננו מוסכם על כלל הפרשנים התורניים. כלומר, ישנה שיטה המפרשת את שיר השירים כדיאלוג בין הנפש לגוף, המתאר את הדילמות של הנפש כשהיא צריכה לרדת לגוף. שיטה זו התקבלה בעיקר אצל הרמב"ם ובית מדרשו. כמו כן, גם למלבי"ם שיטה משלו, המבוארת באורך בהקדמת פירושו למגילה.
עם זאת, השיטה המרכזית אצל הפרשנים התורניים היא אכן כמו שכתבת, שמדובר במשל ליחסי ה' ועם ישראל, ומן הסתם על רקע זה שאלת.
אם כן, נראה שכדי לענות טוב על השאלה, כדאי לחלק אותה לשתיים: 1. מהי היתכנות הכתיבה האלגורית מסוג זה בפרספקטיבה של התנ"ך; 2. לאור זאת, מהו אכן משמעה של מגילת שיר השירים.
לגבי נקודה 1, נדמה שהתשובה עליה בהחלט חיובית. כתיבה המתארת את יחסי האהבה בין ה' לעם ישראל בדימויים מטאפוריים לאהבת איש ואשה, תוך ציון מפורט למשמע הנמשל, מצויה לרוב בתנ"ך, במיוחד בנביאים האחרונים. הנביאים משתמשים בדימויים הלקוחים מיחסי אהבת איש ואשה על מנת להתבטא על יחסי ה' ועם ישראל, בין מה שהם ממשילים לאהבה ובין מה שהם ממשילים לגירושין, קנאה ועוד. יתרה מכך, ניתן לקבוע כי שיר אהבה ארוך ורחב ממש נדרש להיכתב בתקופת התנ"ך, ממש כפי שטבעי למצוא שירי אהבה לחכמה בתקופת הפריחה של הפילוסופיה, בתור הזהב, או שירים על ארץ ישראל בתקופת הפריחה של הציונות. שיר כזה, ארוך ורחב, יכול היה להיכתב רק בדימויים שכאלו, כי רק כך ניתן היה להתבטא בעושר כה גדול. להבדיל, גם בשירה הערבית על הפילוסופיה בתקופת תור הזהב רווחים הדימויים לאהבת איש ואישה. בכלל הדימויים הללו רווחים בכתיבה השמית, אך לא כאן המקום לזה. חוץ מזה יש את ההסבר הקבלי לעניין המתבסס על ההקבלה בין האדם לעולם, מה שבין השאר מתבטא ביחסים בין ה' לעם ישראל, ולכן המשלת האהבה בין ה' לעם ישראל היא הגיונית וממש קלאסית. ניתן להאריך ולהרחיב על כך אך התשובה ארוכה גם כך אז לא רציתי להיכנס לזה.
רק לאחר שהבנו באיזו פרספקטיבה יש לבחון את המגילה, ניתן לעבור לנקודה השנייה - שאלת מובנה הנכון של המגילה כשלעצמה.
ובכן, ראשית כל חשוב לשים לב שאת מגילת שיר השירים יש לנתח בכלים המתאימים, ספרותיים. לא לקרוא אותה בצורה בה קוראים חיבור פילוסופי, מה שמזכיר בדיחות אנטישמיות מתקופת ההשכלה המספרות על בחור הישיבה הלומד את שייקספיר כפי שלומדים גמרא והולך להתווכח עם הכומר של העיירה...
קצרה היריעה מלהתייחס לשיר השירים לכל אורכו, הן בסיכום המשל והן בפירוש הנמשל, אך במבט מסכם ניתן לומר כי המגילה מתארת דיאלוג בין הדוד לרעיה. דיאלוג המספר על אהבה גדולה, הנקטעת פעמיים בעקבות מאורעות והרפתקאות שונות, אך האהבה לעולם לא מפסיקה לפעום בליבם, ולאורך כל הדרך זה לגמרי ברור שהם עוד יחזרו - אם כי נדמה שלפעמים הרעיה שכחה, אך זה רק חיצוני ומיד היא חוזרת לאהבה. מה הראיות שהסיפור הזה הוא בעצם סיפורו של עם ישראל?
א - התוכן. תוכן הסיפור מתאים מאוד לסיפור חייו של עם ישראל, דבר שניתן לעמוד עליו גם מההיבט הכללי שניתן כאן וגם מההיבט הפרטני, תוך העמקה בכל פרטי הסיפור המורכב שבמגילה. המקבילות היחידות של המגילה בתנ"ך (תוכנית. אין מקבילות לשוניות) הם פרקים מספרי הנביאים, דוגמת יחזקאל ט"ז וכ"ג, הושע ב', המתארים גם הם את יחסי ה' ועם ישראל כאהבה רומנטית גדולה הנכזבת כביכול ובסופו של דבר חוזרת שוב לפעול. בהשוואה לפרקים אלו, מתעוררת בהחלט החשיבה כי מגילת שיר השירים היא אלגורית לגמרי.
ב - המבנה. מבנה מגילת שיר השירים מביא אותנו לידי תמיהה גדולה. מחד, בראש המגילה נאמר כי היא נכתבה בידי שלמה - כלומר הדוד בסיפור. אולם המבנה של המגילה מלמד כי היא נערכה דווקא בידי הרעיה! ישנן ראיות שונות לכך, בין השאר בכך שהרעיה היא זו הפותחת ומסיימת את הדיאלוג, בכך שכמעט תמיד רק היא פונה לדמויות האחרות המופיעות בשיר (בנות ירושלים, השומרים), בכך שבדרך כלל היא זו ש"מנחה" את הדיאלוג, ועוד. הנקודה הזו אומרת דרשני, ואני זוכר שכשקראתי את המגילה בצורה פשטנית זה ממש ממש הפריע לי. גם אם נתעלם מהפסוק הראשון - אני לא חושב שיש מהתקופה ההיא שירי אהבה המכתבים על ידי האישה, ומכל מקום קשה להתעלם ממנו. הפיתרון היחיד לקושיה הוא שהמגילה אכן נכתבה בידי שלמה, המלך הצעיר, המייצג את הרעיה האוהבת - עם ישראל. כשם שנשא את דבר ישראל אל ה' בתפילתו בחנוכת בית המקדש, הבאה בדברי הימים (ב ו). והדעת נותנת, שאפשר שאז, לאחר ההתגלות הנבואית בלילה שלאחר המעמד הנשגב ההוא, בה דבר ה' לשלמה על עתיד בית המקדש, כמו שאומר רש"י בהקדמתו למגילה, ד"ה ואומר אני, כתב שלמה את מגילת שיר השירים.
ג. צורת המשלים. הדימויים במגילת שיר השירים אומרים דרשני, משני היבטים. במידה ופשוטו של שיר השירים היה כמשמעו, מחד גיסא - אחדים מן הביטויים הינם בוטים בהגזמה. והלא בתנ"ך כולו כל כך בולטת המגמה להתחמק מביטויים בוטים ולהשתמש תדיר במונחים מושאלים. כך גם מעירים חז"ל על אחד הביטויים: "אפילו הדיוט מקלס בלשון זה גנאי הוא לו" (שהש"ר ז ב). איך תיתכן כתיבה כזו? ומאידך גיסא - בדיוק להיפך. האדם הקדמון, שהתפעל מאוד מאיתני הטבע, אותם לא ידע להסביר לעצמו, מה שגרם לו גם ליחס להם תכונות אלוהיות, נהג לדמות להם בשירתו את כל מה שהרשים אותו, וזה מצוי בדרך כלל בשירי אהבה מהתקופה העתיקה. כשקוראים את מגילת שיר השירים על רקע שירה בת הזמן, החיסרון הזה כל כך בולט! מה שאנחנו רואים הוא שמחד מחבר המגילה מרשה לעצמו לדמות בצורה מאוד בוטה, ומאידך - הוא נורא עדין. אין לזה שום פיתרון, מלבד ההבנה שמדובר במטאפורה לעניינים רוחניים, מה שמייתר את הדימוי לדברים מסעירים.
לבד מכך, כמה פעמים חוזר על עצמו דימוי שנראה מאוד מקביל לתבנית הרוחנית של העולם, מה ששוב מוביל אותנו למחשבה כי לפנינו דיאלוג בין עם-עולם, נציגו של אלהי-עולם בעולמו, ובין אלוהיו. אם כי קשה להאריך כאן בכך.
בכל הנאמר עד כאן, בתמצות של ממש שכן הסוגיה הזו עמוקה ורחבה, שאפתי להוכיח את משמעו של שיר השירים. אולם לדבר אחד חשוב לשים לב יותר מכל: על מנת לקרוא ולהבין שירה, איזו שתהיה, צריך להיות אדם בעל שאר-רוח, לא רק פילולוג. קל וחומר שירת קודש, בשבילה צריך רוח קודש של ממש; ועל אחת כמה וכמה שיר השירים - שכל השירים קודש, ושיר השירים קודש קודשים. לכן, רק גדולי מחשבה, אבירי רוח וכבירי לב כחכמינו, יוכלו לענות לנו בנידון; אלא שהשתדלתי להוכיח זאת גם בדרך תבונית עד כמה שניתן. חוץ מזה, יש להעיר שאנחנו יודעים, שאנשי כנסת הגדולה היו ביקורתיים מאוד כלפי הטקסטים שהחליטו להכליל בקודקס התנ"כי [הם רצו מלכתחילה לגנוז את הספרים יחזקאל (שבת יג, ב), משלי וקהלת (שם ל, ב), וכמשתמע מהירושלמי (סנהדרין פרק י', הלכה א) אף אסרו לקרוא בספר בן סירא בשל דמיונו החיצוני לספרי תנ"ך, שהיה עלול להביא להשוואה ביניהם], ובהנחה שבסופו של דבר הם גם היו קרובים בהרבה לתקופה בה נכתבה מגילת שיר השירים, הן כרונולוגית והן מנטלית, ומן הסתם גם הכירו כתבים לא מעטים אליהם יכלו להשוות את שיר השירים, אפשרות שלחוקרי ימינו אין - אין לנו אלא לקבל את מסקנתם-קביעתם.
חשוב לי לציין: בעקבות השאלה עיינתי רבות בסוגיה זו (אגב: תודה!), והבנתי שהיא לא נושא לוואטסאפ אלא למאמר ארוך אם לא ספר (כמובן, בלי לסכם את הפרשנות היהודית למגילה. בשביל זה צריך אולי עשרה כרכים 😉). אז השתדלתי לתת כמה מן העיקרים החשובים בנושא, אך אלו רק מבחר ואפילו לא מדגם מייצג, וחשוב לשים לב לכך.
בברכה,
יהונתן ש' בנחיון