תודה ענקית ענקית על הפרוייקט!איך אפשר להיות יותר ענווה?פחות לדבר על עצמי, פחות לשים את עצמי במרכזולהצליח לחיות בתחושה מול ה׳ שאני כל כך קטנה מולוושאני צריכה להיות יותר ענווה למרות שקורים דברים קשים?
שלום לשואלת היקרה!😊 איזו שאלה מתוקה ומקסימה✨
עבודת המידות היא כמובן דבר חשוב מאוד, ובמיוחד העבודה על מידת הענווה, שהיא בסיס לכל צורת החיים שלנו ומערכת היחסים שלנו מול ה' ומול הסביבה. העבודה על מידת הענווה אינה רק שיפור של תכונה בנפש, אלא קודם כל הכרה אמיתית במציאות כפי שהיא – להתבונן בגדולה האינסופית של ה' מול הקטנות שלנו, ולהפנים ולהרגיש את ההכרה הזו מהשכל אל הלב והתודעה הפנימית שמלווה אותנו תמיד.
כל הכרה שאנחנו רוצים להתחבר אליה יותר, להפנים אותה ולהפוך אותה לחלק מאיתנו – מצריכה אותנו להקדיש לכך זמן ומחשבה. נסי למצוא לך זמן קבוע, פעם ביום או בכמה ימים, ופשוט לשבת עם עצמך ולחשוב על זה. על הגודל של היקום, על החכמה העצומה שמתגלה בכל פרט בו, על העולם הרוחני שהוא גדול ומשמעותי לאין ערוך מכל היקום הגשמי שסביבנו, וכן הלאה – כל מה שמשקף את גדולתו של ה' בעינייך. ההתמדה בהתבוננות הזו, שמטבע הדברים תביא גם להתעמקות והסתעפות של המחשבה וההכרה, תסייע לך להפנים עם הזמן את ההכרה והתחושה שאת רוצה לסגל לעצמך, ומתוך כך גם לחיות על פיהן.
מעבר לכך, מדי פעם במשך היום תזכירי לעצמך את המחשבה הזו, אפילו לכמה שניות; בנקודות זמן כמו הרגע שאת קמה בבוקר, לפני תחילת התפילה, לפני ברכות, וכד' – או אפילו סתם באמצע היום כשאת רואה כמה השמיים יפים, או איזה פרח מיוחד🌹.
הבה נקרא מה שכתב הרמב''ם בנושא הזה (הלכות יסודי התורה ב ב):
"וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים מב): 'צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי'. וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד: 'כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ... מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ' (תהלים ח)".
בנוסף, איגרת הרמב''ן עוסקת בין השאר גם בנקודה הזו, וכדאי לך לקרוא אותה מדי פעם, כפי שהוא ממליץ בעצמו "תִּקְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְלֹא תִפְחֹת, לְקַיְּמָהּ וְלָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ". תוכלי למצוא אותה כאן https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9F . הוא מזכיר שם גם את הנקודה שהענווה מובילה ליראת ה', כלומר בונה יחס נכון כלפי ה' וגדולתו, ועל ידי כך גם קל יותר להישמר מנפילות - "וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן – לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד... וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא. וּבַמִּדוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָֹמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ".
אחרי שתתרגלי יותר לצורת החשיבה הזו, יהיה לך קל יותר לקבל דברים קשים שקורים; כמובן הם עדיין יהיו קשים, אבל תהיה לך הבנה מוצקה שדרכי ה' גבוהות ממחשבותינו, ואין לנו יכולת לשפוט את הדברים שהוא עושה ואת האופן שבו הוא מנהל את העולם.
צורת הדיבור שלך על עצמך ועד כמה את שמה את עצמך במרכז, גם כן תהיה מושפעת מכך; ומלבד זה, נסי גם בצורה מודעת לכוון את הצורה שבה את משוחחת, ואת החשיבה שלך על עצמך. אם את מרגישה שאת שמה את עצמך יותר מדי במרכז, ולא נותנת מספיק מקום לאחרות – נסי להתרגל יותר לחשוב על הסביבה, למצוא בחברות ובמשפחה שלך דברים טובים, להתעניין ולהיות אכפתית כלפיהן, וכן הלאה. בטאי בפועל את הרצון שלך לתת לאחרים מקום במרכז החיים שלך.
תשובה נוספת שכתבתי בעניין מידת הענווה, מהזווית של האדם לעומת סביבתו, תוכלי לקרוא כאן https://katzr.net/351234
עלי והצליחי🌱, שלמה