ש
שלום לכם. תמיד אני בצד העוזר ועושה את זה בשמחה ענקית! באמת! שיחות לתוך הלילה, התייעצויות, להיות נוכחת בחיים של אנשים שצריכים אותי וכו'.. והאמת, שעכשיו אני שבורה. מרוסקת לחלוטין. לא יודעת מאיפה לשאוב כוחות. הכל מתפרק לי ואין לי למי לפרוק.. זה ניסיון קשה מאוד והתמודדות שגדולה עליי.
ת
שלום לך!
קודם כל, כל הכבוד לך על הפנייה למרות הקושי בלבקש עזרה במיוחד כשאת זו שעוזרת תמיד.ם
הנתינה לאחר- זה דבר גדול וחשוב ממש, אני משתדל גם להיות כזה🙃
אני שומע מתוך השאלה שלך תסכול שנובע מהצורך שיהיה שם מישהו בשבילך ואת לא מרגישה שהוא שם, התסכול גובר כשאת מרגישה שאת כזו בשביל אנשים אחרים אבל לא מקבלת את זה בחזרה..
תדעי לך שזו לא בושה לבקש עזרה!
לדעתי במצב שאת מתארת, את צריכה למצוא קודם כל מישהו שיתמוך בך כרגע- האנשים הכי זמינים שאני מכיר זה ההורים..
אני מציע לך לפנות אליהם ולשתף אותם, את תופתעי לגלות עד כמה העצות שלהם חכמות ומועילות.. וכמובן, שהם תמיד שם בשבילך!
את יכולה גם לפנות למחנכת או לדמות שאת סומכת עליה..
אולי אפילו ליועצת של בית הספר- שאסור לה לספר ולשתף אחרים אם את מבקשת בתנאי שלא מדובר במצב שמסכן אותך.
אם את מרגישה שאת צריכה עזרה מקצועית, מה שיהיה בינך לבין המטפל ישאר בינכם שוב בתנאי שזה לא מצב שמסכן אותך.
נקודה נוספת, אני מציע לך לברר עם עצמך מאיפה נובעת העזרה שלך לאחר,
האם זה מגיע מבריחה מהתמודדות עם קשיים שאנחנו עוברים או ממקום של עזרה לאחר..
(זו שאלה שאת צריכה לברר עם עצמך ולא בהכרח מול מישהו)
את צריכה לא לשכוח את עצמך!
אם את רוצה להמשיך ולעזור לאנשים אחרים, להיות שם בשבילם- את צריכה לדאוג גם לעצמך, להחזיק את עצמך!
אם את תתפרקי, גם העזרה שנתת תתפרק..
למצוא אדם שתמיד יהיה שם בשבילך, זה תהליך..
לרוב האנשים הוא לא נופל מהשמיים, צריך לבנות אותו.
לסיכום:
עד שתבני לך מישהו שיהיה שם בשבילך (אפשר להרחיב על זה בשאלה נוספת), אני חושב שכדאי לך לפנות להורים שלך ולשתף אותם
מקווה שנתתי מענה נכון, בהצלחה לך בהכל!
אלעד אוחנה