ש. אהלן(: אני שביעיסטית.. יש לי התלבטות לגבי שנה הבאה- עשייה בתוך הקהילה המוכרת לי (התנדבות ביישוב) או לצאת לשל"פ? אני כל היום בעשייה ב"ה.
ת.
שלום וברכה, יישר כח על כל העשיה! אני לא מכיר אותך, אז אני כמובן לא יכול להמליץ לך מה לעשות, אך כבוגר של"פ שגם התמודד עם הדילמה, אני יכול להציג את הצדדים לכאן ולכאן (במבט רטרוספקטיבי), ומכאן את תחליטי.
*מבחינה חברתית*- ההישארות בחברה המוכרת והרגילה בכיתה י"ב מאפשרת להגיע לשיא הגיבוש עם החברות הטובות מהתיכון (ואולי אפילו מהיסודי). שום דבר לא ישווה למה שעושים עם החברות בכיתה י"ב. במיוחד כשנפגשים פחות בבית הספר, הדבר מקבל חיזוק מהדברים שעושים בשעות הפנאי (גם בסוף י"א זה קורה קצת אבל אי אפשר להשוות). מבחינת בית הספר, התלמידים, המורים ואנשי האחזקה, תלמידות כיתה י"ב הן הרבה יותר מסתם תלמידות. יש להן מעמד מיוחד של כבוד וכולם מסתכלים עליהן בצורה שונה ומיוחדת. כמובן שגם בסניף (במיוחד בחב"ב/חג"ס וכדו') המבט הוא מיוחד. בהרבה סניפים ישנם תפקידים מיוחדים לשמיניסטים, ובאופן כללי מסתכלים עליהם ביראת כבוד מסויימת.
*במעגל המשפחתי*- בין אם את לומדת באולפנה עם פנימיה ובין אם לא, ההזדמנות לעוד שנה בבית לפני שיוצאים החוצה היא דבר יקר ערך (שלמרבה הצער הרבה פעמים לומדים להעריך באמת רק אחרי שכבר יוצאים)! עוד שנה עם ההורים, האחים והאחיות שעלולים להיתפס כחלק משגרה משעממת, היא דבר שלא חוזר וחשוב להעריך אותו נכון! יתכן שישנם עוד דברים מהשגרה שתופסים מקום של כבוד בזהות שלך ויהיה קשה לוותר עליהם. תחשבי על זה לעומק.
למרות כל זאת, ישנם אנשים שאוהבים יותר את ה"לך לך", למקום חדש, שחשוב להדגיש שהוא לא מקום פחות איכותי שהשל"פ בא להציל או משהו בסגנון (כך זה עלול חלילה להיתפס בעיניי השביעיסטים שהולכים לשל"פ). אני אוהב לדמות את השל"פ לצלחת עם צבע מסויים, יפה, אך אחיד, שלתוכו מוסיפים צבעים אחרים ומערבבים. קשה לשער מראש את התוצאה שתתקבל אך הצבע יהיה יותר מורכב, וכל הצבעים שהכניסו לשם ישתנו. אף צבע לא ישאר כמו שהוא ושאר הצבעים יהפכו להיות כמוהו. חשוב להגיע לשנת השל"פ בענווה, בראש פתוח לדברים חדשים ולהימנע מהגעה עם קבעונות וסטיגמות מהבית.
המחיר של החלטה כזו הוא לגדוע את כל האפשרויות לעיל, אך לזכות בשנה מיוחדת מאוד.
*הדירה*- סיכוי לא רע שהחברות מהדירה ישארו החברות הטובות ביותר שלך גם אחרי שתמשיכי למסגרות הבאות. השותפות בדירה יוצרת קשרים שלא יאמנו ומהבחינה הזו השל"פ זו הזדמנות פז. בדירה עלולים להיות ריבים כמובן, כל אחת מגיעה עם רקע משלה ואתן צריכות לנהל חיים משותפים לגמרי לבד. כבר בדירה העירבוב הזה של הצבעים מתחיל לקרות, לפעמים הוא דורש ויתורים, זה חלק מהעניין.
*בבית הספר*- להתרגל למורים חדשים וחברים חדשים בשלב הזה זה לא פשוט, תביאי בחשבון את הכישורים הבין-אישיים שלך. זו נקודה סופר חשובה. לפעמים זו נקודה שלוקחת זמן (כל אחד וכישורי החברה שלו) אך כשמצליחים, זה אדיר! חברות שלא היית מכירה במסגרות אחרות, היכרות עם מקום חדש וכו'. גם כאן חשוב לדעת להוריד לפעמים את הראש, אחרת זה לא יעבוד.
אין השגחה ופיקוח צמודים על מה שקורה. *הכל תלוי בך* ומה שלא תעשי לא יהיה. אפשר להספיק בשנה הזו המון! התנדבויות, בגרויות ואפילו פסיכומטרי (מי שיכול- מומלץ בחום), חברות טובות שישארו איתך לנצח, מהדירה, מהכיתה ומכל שאר השלפים בארץ, ואפשר להידרדר בה המון (לא מומלץ לסיים את השנה בלי תעודת בגרות). החיים לבד שונים בתכלית מהחיים בבית!!!
*אז איך מחליטים?* אני מציע לך לקחת זמן שקט לשבת (או לטייל, איך שתרצי) עם עצמך, להיזכר בנוסטלגיה בכל מה שהיה עד עכשיו, ולדמיין איך תראה שנת של"פ (לא כדאי להגזים עם האידאלים הגדולים, המרחק בינם לבין המציאות עלול להיות גדול מאוד). להתמקד בחוויות הפשוטות שאת מדמיינת שיהיו כאן ושם, בשגרה האפורה שאחר כך כל כך תתגעגעי אליה, ומתוך כך תחליטי מה שתחליטי וה' יהיה בעזרך.
ברכה והצלחה,
אביאל