ש. היי ותודה רבה! אני בת 16 וברוך ה עובדת את ה ומשתדלת להתקדם כמה שיותר.. הבעיה הגדולה שלי היא שאני לא מצליחה לעשות את זה מאהבה, את הכל אני עושה מפחד או מהרגל. למשל, אני מתפללת בבוקר כי אני מפחדת שאם לא, הקב"ה יעניש אותי ויהיה לי יום גרוע... אני כל בוקר מבקשת לעבוד את הקבה מתוך אהבה יראה ורצון אבל זה באמת לא מצליח לי... מה אפשר לעשות??
ת.
שלום לך!
לפני שנדבר על עבודה מאהבה, חשוב לי לומר שזה שיש לך יראת העונש, ובכלל עבודה מיראה, זה לא דבר כ"כ נורא כמו שזה נשמע. יראת העונש היא קו ההגנה האחרון שלנו. היא עוזרת לנו במקרים שאנחנו כבר כמעט לפני החטא, אבל אז היא באה ואומרת לנו - לא משנה מה, יש קו אדום שלא חוצים. מי שיש לו את זה – יש לו כח שיכול לעזור לו לא ליפול אף פעם נפילות מרסקות. זה אומר שאת נמצאת גם עכשיו במקום טוב, ואת צריכה לשמוח בזה! וכמובן תמיד יש לאן להתקדם...
למה חשוב לי לומר את זה? כי הדרך לעבודה מאהבה, בעייני, לא תבוא מתוך שבירת יראת העונש, אלא בניית קומה על גביה.
אז איך? קודם כל נברר מה הסיבוכים של יראת העונש, מה שלילי בזה, ומתוך כך נבין מה עלינו לעשות כדי להגיע לעבודה מאהבה.
הסיבוך של יראת העונש הוא בכמה צדדים:
א. זה יוצר המון לחץ ומתח נפשי, ויוצר הרבה כיווץ בחיים, פחד מכל תנועה. בכללי זה נותן תחושה שהיה עדיף כבר בלי כל הבלאגן הזה...
ב. בעייה עמוקה יותר היא, שבמקום שהנושא בעבדות ה' יהי' מה הקב"ה רוצה ממני, אני כל הזמן עסוק בשאלה איך לי יהי' יותר טוב. במובן מסויים אני יותר עסוק בעצמי מאשר בקב"ה.
לעומת העובד מיראת העונש, העובד מאהבה מלא שמחה ואושר, מלא להט לעבוד. והוא אף פעם לא חושב על עצמו – הוא תמיד חושב מה הוא יכול לעשות בשביל מי שהוא אוהב אותו, איך הוא יכול להפיץ עוד את האור הזה שהוא חש בקרבו.
ננסה לטפל בסיבוכים של יראת העונש, ומתוך כך נעלה על המסלול לעבודה מאהבה.
כמו שאמרתי בהתחלה, אני חושב שלא נכון לשבור לעצמינו את יראת העונש, לכן לדוגמא לא כדאי לעשות שכנוע עצמי שהקב"ה לא יעניש אותי. הבעייה היא הלחץ של יראת העונש, וכדי לטפל בזה עיקר העבודה תהיה להעביר את המבט שלי על עצמי, על העולם ועל הקב"ה למבט שרואה הכל בצורה אוהבת ומאירה, כקומה על גבי יראת העונש. להגביר את העיסוק בתכנים של אהבה ושמחה, ולהשאיר את יראת העונש איפשהו מאחור בראש, שבמקרי קיצון זה יתעורר ו'יציל' אותנו.
ולמעשה:
דבר ראשון – עין טובה.
יש ספר מתוק מאוד שנקרא 'אהבת עולם אהבתיך'(ממליץ בחום!) המדבר על טוב ה'. הספר פותח פתח לראות כמה טוב יש במציאות, כמה הקב"ה אוהב אותנו. יראת העונש עלולה לגרום לנו להסתכל על העולם במבט צר ומלא כעס. אם נגביר בתוכנו את העין הטובה, זה ישחרר מהלחץ שלנו, אנחנו נחוש כמה הקב"ה אוהב אותנו, ואת כל העולם, וכמה אנחנו אוהבים אותו, כמה המציאות מלאה אור, כמה אני שמח להיות חלק מעמ"י וכו'. הכנסת המושגים האלו לעולם שלנו, תעורר בנו את הרצון לעבוד מעצמינו, בלי מניע חיצוני שנותן תחושה כאילו הוא בא נגדי. אלא כי אני רוצה להיות שייך לאור הזה.
דבר שני - מבט כללי
יראת העונש גומרת לי להסתכל רק על עצמי. ככל שאני ארחיב את המבט, אצא מעצמי, אחשוב על אחרים איך לעזור להם, איך אני עושה שיהי' להם טוב יותר – אני בעצם עובד מאהבה. את מתפללת כל בוקר – תפילת שמונה עשרה נאמרת כולה בלשון רבים, אז בכל הבקשות תחשבי על כלל ישראל שצריכים עזרה – שכולם יהיו בריאים, שלכולם תהיה פרנסה, כל היהודים בחו"ל יזכו לעלות לארץ ישראל וכו'. ממש לחשוב על זה ולכוון בכל מילה שמודגש בה לשון רבים. תפילה זה הביטוי הכי עמוק לרצונות שלנו (אני לא יכול באמת להתפלל על בניין ירושלים, אם אני לא מברר לעצמי שזה משהו שאני באמת רוצה. אבל עבודת התפילה זה נושא אחר..). ככל שנתרכז בזה שאנחנו רוצים שלכולם יהי' טוב, זה אומר שאנחנו רוצים בטובת הכלל, ולא בטובתינו האישית בלבד. אפשר גם בשאר היום – לחפש איפה לעזור לחברה, לאח קטן, להורים וכד'. לעבוד על מידת החסד.
הערה לסיום - הזכרת גם שאת עושה דברים מתוך הרגל ולא מתוך תחושת משמעות ורצון. אני חושב שהעצות שנתתי לך יועילו גם לדבר הזה – ככל שתהיי שמחה יותר, וככל שתהיה עם מבט כללי יותר, זה יעורר רצונות, בערה פנימית, תחושת מלאות שתהפוך את כל העובדה שלך מהרגלים בנאליים, למשהו עמוק ועצמי יותר, עם רצון תמיד להוסיף ולהתקדם.
והעיקר – לשמוח, להאמין בעצמך, הכל טוב!
בהצלחה רבה! מקווה שעזרתי..
יוחאי