ש.
היי, ברוך ה' בשנה האחרונה אני מתחזקת ממש בקטע של התפילה וברוך ה' מצליחה להתפלל כל יום. משום מה מאז שיצאנו לחופש אני לא מצליחה להתרכז בתפילה בכלל ,המחשבות שלי בורחות למיליון כיוונים אחרים ואני פשוט לא מצליחה לאסוף את עצמי לתפילה. אני מרגישה שמאז שהתפילה שלי הפכה לדבר יומיומי (לצערי הרב לפני זה ממש לא היה) אני מרגישה שהיא נהפכה להרגל ולא לזכות. אני ממש לא יודעת מה לעשות אני ממש אשמח שתעזרו לי!
ת.
שלום לך!
עבודת התפילה, כשמה כן היא – עבודה. זה דורש התעסקות וחשיבה ומאמץ. חשוב לזכור שאפילו אם לא תצליחי ליישם בפועל את העצות שאתן לך, עצם העובדה שיושב לך בראש חשיבות העבודה על התפילה, יכולה לעזור לך להרגיש שכשאת מתפללת זה משהו אחר מכל שאר הדברים שאת עושה במשך היום, וממילא תוכלי להתרכז יותר ולהרגיש פנויה יותר לתפילה.
העלת שתי בעיות – שאת לא מצליחה להתרכז, ושהתפילה נעשתה הרגל. אני מקווה שהעצות להלן יעזרו הן בריכוז והן בהתחדשות בנושא התפילה, להגיע אליה ממקום חדש. בעז"ה.
דבר ראשון והכי פשוט - להתפלל על זה. כן כן. נשמע מפתיע אבל זה הכי בסיסי – לבקש מהקב"ה שיעזור לי לכוון יותר, להתרכז יותר.
עצות טכניות מעשיות:
א. להסתדר – ליישר את הבגדים, לסדר את השיער, לראות שאין לכלוך וכד'. ליטול ידיים. להתכונן לעמוד לפני המלך.
ב. לקבוע מקום מיוחד להתפלל בו – פינה קבועה ושקטה בבית או כיסא קבוע בבית הכנסת.
ג. לא להתפלל 'פתאום'. להשתדל ממש לא להגיע לבית כנסת באיחור. בתפילת מנחה הכי קל לראות את זה – מי שמגיע באיחור ובריצה אין כמטע סיכוי שיצליח לכוון. מגיעים מוקדם נרגעים מהחיים בחוץ ומתכנסים פנימה. אם את מתפללת בבית – לא לעזוב עיסוק מסוים וישר להתפלל, להשתדל להירגע שנייה, לנשום ואז להתחיל.
ד. להתפלל מתוך סידור. לא מתוך פלאפון. את הטלפון לשים על שקט(בלי רטט) רחוק ממך.
כדאי לנסות להקפיד על כל ההכנות האלו. זה לא מורכב, וחלקן ראוי להקפיד מצד ההלכה. חוץ מזה שזה יוצר מן ריטואל טקסי כביכול, שיכול לקבוע בנפש את היכולת להתרכז יותר בתפילה ולהימנע ממפריעים חיצוניים, זה עוזר לנפש להתכנס למקום של היפתחות אל התפילה - כשעכשיו אני מתעסק בלסדר את הבגדים שלי, אז אני ישר כבר חושב על מה שאני הולך לעשות. ואני יודע שאני עומד להתפלל דווקא פה, כי זה המקום שלי לתפילה וכד'. עיקר הנקודה זה המעבר מעולם החוץ הרועש, לשקט הפנימי של התפילה.
אגב – אמרת מאז שהתחיל החופש קשה לך יותר – חופש זה זמן מפוזר שיוצר באמת תחושת פיזור וחוסר שקט בנפש. ממליץ לייצר לעצמך מסגרת וסדר יום לחופש, ולשבץ בתוכו מתי את מתפללת. תחושת הסדר והיציבות שזה ייצור לך, תוכל לעזור לך להתרכז יותר.
עצות יותר בתחום הרגש ולעורר את הרצון:
הערה חשובה – ממליץ מאוד *לא* לעשות את כל הדברים האלו בבת אחת. זה קשה מאוד, וזה יכול להעיק כי כולן ביחד יכולת לדרוש הרבה זמן וכוחות, ובסוף לא נעשה בכלל. ממליץ להחליף כל תקופה, לשחק עם זה, לראות מה מתאים ולמה מתחברים.
א. לשבת, לנשום עמוק, ולשיר שיר שקט, שיר כיסופים('לב טהור', בלבבי משכן אבנה ועוד, כל אחד מה שהוא אוהב..) אפשר ורצוי לשיר אותו כמה פעמים. לשיר לאט ולנסות להתרכז במילים. אחרי זה להתחיל את התפילה.
ב. לקום לתפילה ב'נץ' – גם בנות יכולות..עצם ההשקעה לקום בשעה כ"כ מוקדמת, וכמובן התפילה בנץ, שהיא שעה עם אווירה מיוחדת..אפשר לחזור לישון אח"כ😉
ג. תחפשי בתפילה קטע שאת מדלגת עליו או לא אומרת – למשל קורבנות שאומרים לפני פסוקי דזימרא. הכי טוב להתחיל מפרשת התמיד ואח"כ אפשר להוסיף עוד. זה טקסט חדש בשבילך אז את תקראי אותו לאט ותנסי לשים לב למילים. עצם הפגישה החדשה גם תעורר את הכוונה בשאר התפילה, ותיצור התחדשות בתפילה.
ד. ללמוד פירוש למילות התפילה – פתאום המלים הרגילות שפוגשים כל יום נראות אחרת, כי מה שעד עכשיו לא באמת הבנתי פתאום אני מבין, או עכשיו יש לי עוד פירושים וכוונות במילים האלו. כשאני עושה את זה – זה יוצר לי צפייה כבר להתפלל את המילים האלו. הצעות לספרים – 'תפילת עמך' של הרב אבינר.
ה. ללמוד הלכות תפילה – בכללי כשיודעים איך נכון לפי ההלכה לקיים מצוות, זה חיבור מאוד עמוק, לפעמים אפילו יותר מהכנה רוחנית רגילה שעוסקת ברעיון של המצווה, כי כשאני מבין יותר למה עושים דווקא ככה, כשברורה לי הסיבה ההלכתית מאחורי הפרטים והדקדוקים בכל מעשה, אז אני מרגיש שייך למה שאני עושה. ובצורה יותר עמוקה (מבוסס על דברים ששמעתי מהרב טאו שליט"א) – הנשמה שלנו רוצה לעשות מצוות, לעשות רצון ה'. כשאני יודע את ההלכה, ומקיים את המצווה בצורה נכונה, אז יש התעוררות פנימית של הנשמה דרך המעשים האלו, זה פעול בנקודות הכי עמוקות שלנו וממלא אותנו. אפשר ללמוד מתוך פניני הלכה או קיצור שולחן ערוך.
ו. ללמוד על עולם התפילה – עצם העלאת המודעות, ההתעסקות בנושא בכל מיני כיוונים זה מעורר את הרצון. רעיונות – 'צמאה לך נפשי' של הרב דרוקמן.
ז. לשבת לפני התפילה ולחשוב – על מה אני רוצה להתפלל, ומה עם ישראל צריך, ובמקום המתאים – לכוון על זה. למשל – עכשיו בקורונה – אנחנו בצורה(ראה בענינו) העולם זקוק לרפואה(רפאנו) ויש לאנשים בעיות בפרנסה(ברך עלינו) וכד'.
ח. למתקדמים – כמו העצה הקודמת אבל שלב אחד קדימה. לדמיין מה הרצונות, השאיפות, התפילות הכי גדולות שאני יכול לחשוב עליהן בהקשר של ברכה מסויימת. דוגמא בקצרה:
נתאר לעצמינו איך המטוס האחרון, עם העולה האחרון מחו"ל הגיע לארץ. כולם חזרו לארץ ישראל. אין יותר אנשים נדחים, שאף אחד לא מכיר, אין אנשים דחויים בחברה, כולם מקובצים ומאוחדים. גם בנפש שלנו – אין פיזור הדעת והנפש, אף אחד לא מאבד את עצמו, כל אחד מוצא את מקומו. אנחנו מלאי חירות. "תקע בשופר גדול לחרותינו...מקבץ נדחי עמו ישראל"
כל אחד מוזמן להאריך כיד ה' הטובה עליו...אפשר לכתוב לעצמינו את המחשבות. ממליץ להתחיל בברכה אחת ולאט לאט להוסיף. אחרי שהשקענו מחשבה על מה מתפללים, מתעורר בנו רצון גדול ואומרים את הברכה אחרת.
הערה חשובה – מדמיינים את זה לפני התפילה. בתפילה עצמה אפשר לעצור רגע לפני הברכה להיזכר בקטנה במה שחשבנו, אבל בברכה עצמה להתרכז בלומר את המילים כמות שהם! עכשיו לא לומדים ועוסקים במחשבות שכליות, אלא פשוט מתפללים, בצורה הכי פשוטה וטבעית.. 'נפש החיים' אומר שהכוונה הכי טובה היא לצייר בראש את האותיות של המילה בעצמה, כי בכל מילה של תפילה יש רבדים עמוקים יותר מכל מה שאנחנו יכולים לחשוב ולפרש, אז אם כיוונו למילה בעצמה, כללנו את כל הפירושים האפשריים....
חשוב לזכור – אפילו אם אף אחת מהעצות לא עזרה ועדיין קשה להתרכז – לא להתייאש. זה מחזיר אותנו לעצה הראשונה –להתפלל על זה. לקחת את תחושת הייאוש שמתעוררת ולתעל אותה לבקשה גדולה מהקב"ה שיעזור לנו, זה עצמו מעורר תפילה מעומק הלב בכוונה גדולה.
ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל!
בהצלחה.
יוחאי