ש.
איך אני יכולה להגיע לתודעה ש"תקוות אנוש רימה"? שאני רק בן אדם ויום אחד ה' יחזיר את נשמתי ואני עפר ואפר? אני חושבת שמה שחסר לי כדי לפעול מתוך רצון אמיתי לעשות טוב זה ההבנה שאני כלום אני רק בשר ודם ובכל זאת אני בוחרת לעשות טוב. בת 16, תודה רבה.
ת.
שלום לשואלת היקרה!
יהי רצון שאזכה לענות תשובה שהיא גם נכונה וגם מתאימה למקום שאת נמצאת בו.
אני רוצה קודם כל להגיד לך שמצאתי את עצמי קורא את השאלה שלך פעמים רבות, ניסיתי להבין מה בדיוק עומד מאחורי המילים שכתבת. אני רואה מהניסוח שאת ממש רוצה להתקדם ואת מוכנה גם להקריב בשביל זה כי הרי ברור שלשנות תודעה כמו שאת מבקשת בשאלה זה לא בא ברגל.
בנוסף גם, הסיבה לכך שאת רוצה לשנות את התודעה, היא סיבה מופלאה של רצון לעשות טוב אמיתי ולכן קודם כל חשוב לי לומר שאני ממש מעריך אותך ושירבו כמותך בישראל! 🙃
הקדמה נוספת שחשוב לי לכתוב, זה שלפני שמנסים להגיע למדרגת עפר ואפר חשוב קודם כל להכיר במעלה שלנו.
המשנה אומרת שאדם חייב לומר *בשבילי נברא העולם* (מסכת סנהדרין ד, ה), לכל אחד מאיתנו יש נשמה שאין לנו תפיסה בגודל המופלא שלה כיוון *שהיא חלק אלו-ה ממעל!" ואם כן אסור לעבוד על עצמנו, אנחנו לא עפר ואפר במובן הפשוט של המילים. (להרחבה בעניין ממליץ ממש על חובות הלבבות שער הכניעה פרקים א-ב עם ביאור לב טוב למילים הקשות)
לאחר שהבהרנו את הנקודה הכל כך חשובה הזו, אז אם ככה למה יתכוונו חז"ל כשהם הדריכו אותנו לזכור את יום המיתה ושאנחנו רק עפר ואפר?
לעניות דעתי צריך לומר שהמשמעות היא שאם הגוף שלנו הוא דבר חולף בעולם, אז כנראה שלדאוג לו זה לא המטרה שלנו, אלא משהו עליון יותר- העיסוק בנצחיות שבתוכנו שממילא מתבטאת בעבודת השם ונתינה לאחרים וזה כמו שכתבת בשאלה שאכן לאחר שנדע מצד אחד את המעלות שלנו (כמו שהקדמנו) ולאחר מכן נבין שענייננו בעולם הוא לעשות טוב עבור אחרים ממילא הנתינה שלנו תהיה הרבה יותר משמעותית .
אם נחדד יותר- תקות אנוש רימה אינה חלילה שאיפה לסיום החיים אלא רק ידיעה שנועדה למנוע גאוה ולעודד ענוה.
משה רבנו שקיים יותר מכולם את מידת הענוה הצטיין בכל המעלות מלך, נביא וכהן גדול ב7 ימי המילואים ושופט ועוד ועוד.
ולכך יש לשאוף!!
אז איך עושים את זה?
תפילה
ההשתדלות הכי בטוחה שיש בעולם, עם הסיכויים הכי טובים זה פשוט לפנות לרבש"ע ולספר לו שאנחנו ממש רוצים להתקרב אליו ושיעזור לנו להגיע למדרגה המופלאה הזאת שאנחנו לא המרכז.
התבוננות
לא כולם יודעים את זה אבל אם נתבונן נראה שכל דבר שאנחנו מרגישים קשור להבנה שכלית כלשהי שיש לנו-למשל אנחנו מבינים שכלב יכול לנשוך, לכן אנחנו לפעמים ממש מפחדים כשאנחנו רואים אותו משוחרר לידינו וכן על זה הדרך.. ממילא אם נחדד לעצמנו את ההבנה שהתכלית שלנו בעולם היא ההתקרבות אל רבונו של עולם, לאט לאט נראה תוצאות גם בתודעה שלנו.
מתוך שלא לשמה
לא להפסיק לעשות את הדברים הטובים שאנחנו עושים, גם כשיש בהם סיבות חיצוניות שהם לא רק הרצון לתת ולאט לאט לנסות לסלק את הדברים החיצוניים שמצטרפים לנתינה שלנו על מנת שתהיה רק מרצון אמיתי לתת.
ישנה הדרכה מופלאה של הרב קוק שברשותך אני אביא בלשונו המופלאה:
" טפשות היא להתבטל מן הלימוד, או מכל דבר טוב ... מפני חשש תערובת גאוה. כי אם צריך לעסוק בכל טוב ולהשתדל שכל המחשבות יתעלו, והגאוה או שתדחה או שתתקדש ותתרומם למקורה.." (מדות הראיה גאוה כ"ג)
כלומר גם כשאנחנו לא עושים חסד לגמרי "מהסיבות הנכונות" חשוב להמשיך לעשות טוב ולהשתדל להתנקות תוך כדי תנועה.
אני ממש מקווה שעזרתי לך בתשובה הזאת, אם יש משהו לא מובן את תמיד מוזמנת לשאול
שיהיה בהצלחה! 💪
עדיאל 😊