ש.
אני חושבת שבחיים לא יהיה לי שקט פנימי.. אני באמת בן אדם מאמין ומדקדק אבל אין יום שלא עולות לי שאלות בסיסיות כמו מה הסיכוי שדווקא אנחנו צודקים, דווקא הדת הקטנה שלנו או דברים כאלה וזה משגע אותי.. אני באמת מקנאה באנשים האלה שיש להם אמונה תמימה, כזאת בלי יותר מידי סיבוכים. אני מפחדת שאני כל החיים אשאר בלי השקט הפנימי הזה וכלום לא עוזר לי, אני חוקרת שואלת מבררת ואז שוב פעם זה קורה לי אני לא יודעת מה לעשות!! אני מבינה שתהליך הבירור הוא חלק מבניית האמונה- אבל עד מתי?!
ת.
שלום לך יקרה
נשמע שאת עוברת תהליך עמוק של בירור וזה מדהים! כל הכבוד לך!
עצם הבירור, והבירור על הבירור מעיד שאת רוצה לחיות חיים של אמת ושמחה, בלי פשרות, וזה דבר גדול.
כתבת שאת אדם מאמין אבל כל פעם צצות מחדש שאלות בסיסיות שמפריעות לשקט הפנימי שלך.
קודם כל כדאי להבין שלכל אחד יש את דרך האמונה המתאימה לו, לפי האישיות שלו- אדם שכלי יחפש את האמונה דרך השכל וכו.
לכן, אני מציעה לך לעשות לעצמך מבדק קטן כדי להבין האם את נמצאת בתוך תהליך של בירור אמונה בסיסית או שהשאלות שלך הם חלק מהאופן בו האישיות שלך פועלת ולכן הן נכנסות גם לעולם האמונה.
התבונני בהתנהלות שלך ביומיום- האם את אדם ששואל שאלות (לא בקשר לאמונה) בתדירות גבוהה? האם את שלמה עם החלטות שאת מקבלת בחייך או מערערת עליהם? האם את מצליחה להיות כל כולך בתחום מסויים או שאת חושבת לעצמך מה היה קורה אילו היית בוחרת באפשרות אחרת?
אם את מוצאת שאת אדם החלטי, כזה שבודק- מחליט- ומבצע, בלי תהיות ועירעורים שלאחר מעשה- כנראה שאת בשלב שעדיין לא ביססת מספיק את האמונה שלך.
בעזר"ה תמשיכי ללמוד ולבסוף תצליחי למצוא את השביל שלך באמונה שיביא לך את השקט הפנימי המיוחל.
(יש המון דרכים ושיטות, יש בפרוייקט מגוון תשובות שמפנות למקורות רלוונטיים)
במידה ואת שמה לב שאת אדם ששואל שאלות, לא מסתפק בתשובות שיש לו וכל הזמן ממשיך לחפש עוד ועוד- אני חושבת שהדרך שלך לשקט תהיה שונה ממה שכנראה חשבת עד עכשיו ואציע לך את הדרך שאני מקווה שתהיה מדוייקת לך.
אמונה זה תהליך לכל החיים, תמיד יש עוד שאלות ועוד לימוד, אבל (!!)
יש שלב שאנו מגיעים אליו בו אנו מרגישים שיש לנו בסיס חזק ומוצק, שיש לנו "אמון במערכת".
מהמקום הזה יש שקט פנימי.
כשחווים את האמון הזה גם שאלות שעדיין לא מצאנו להם תשובות לא מערערות אותנו כי אנחנו בהרגשת ביטחון.
(כמו שאני לוקחת תרופה בבטחה גם אם אני לא מבינה איך היא פועלת כי יש לי אמון במדע)
איך מגיעים ל"אמון במערכת"?
בחרי לעצמך כמה שאלות באמונה שהם בסיסיות בעייניך, שאם תשיבי לעצמך עליהן יהיה לך "אמון במערכת".
כשתתחילי לענות על השאלות הבסיסיות את תראי ששוב פעם השאלות שלך נערמות.
כאן מגיע הקאצ':
את אדם ספקן וזו הדרך שלך לעבודת ה'!
השאלות הנערמות הן חלק מתבנית החשיבה שלך, אל תלחמי בזה, קבלי אותן, העריכי את עצמך ושאלותייך- הן בונות בך קומות גבוהות ועמוקות, הרפי, אל תלחיצי את עצמך, למדי אותך לאהוב את השאלות שלך. זה תהליך.
אח"כ, כשאת בטוב את צריכה לקבל החלטה.
הרבה פעמים אנשים ספקנים מתקשים להחליט שהם קיבלו מספיק תשובות והם יכולים להתקדם הלאה, הם נשארים בתבנית החשיבה המוכרת וממשיכים לשאול שאלות ולמרות שזה נראה להם שכך זו הדרך לבירור האמיתי- זה לא רציונאלי.
פעם שאלתי על כך את הרב משה רט (שכתב את הספר "פשוט להאמין" שמרחיב על העניין הזה) והוא אמר לי שגם אדם ספקן חייב באיזה שלב לשים גבול לשאלות שלו כדי להצליח לחיות.
אדם ספקן יכול להטיל ספק האם העולם הזה באמת קיים או שהכל בדימיון שלנו אבל תכלס כדי לחיות הוא יניח את השאלה הזו בצד ויתנהג כאלו העולם הזה מציאותי.
יש גישה שלימה בפילוסופיה שמדברת על כך שאפשר להטיל ספק בהכל- האם ההורים שלי הם באמת ההורים שלי? האם השמש תזרח מחר בבוקר? האם העיניים שלי יעבדו גם מחר? וכו
במקומות האלה האמונה נכנסת! אמונה זה לא רק בה', אלא בכל הקיום שלנו!
לענייננו- את חייבת להחליט לשים גבול לשאלות!
כשאת שמה לב שיש לך מספיק "בשר" לשאלה בסיסית, גם אם יש עוד שאלות שממשיכות לנקר את שמה אותן בצד וממשיכה הלאה, לשאלה הבאה, לבניית ה"אמון במערכת".
כמובן שאת צריכה לחוש שזו תשובה שמספקת אותך (גם אם עוד נותרו בה כמה שאלות).
בהתחלה קשה לקבל את הגישה הזו, לפעמים נוצר בנפש "אנטי" כלפיה כי היא כביכול גורמת לאדם לא להיות נאמן לאמת, להפסיק לחקור גם כשהוא לא סיים לבדוק הכל.
העניין הוא שלאדם ספקן אף פעם לא ייגמרו השאלות, בכל תחום.
כדי להצליח להתקדם, לחיות ולא להישאר כל החיים רק בשאלות- הוא חייב לשים גבול (במאוזן!) ולקבל אכסיומות מסוימות גם כשתבנית החשיבה שלו היא אחרת.
שם המשחק הוא איזונים.
אף פעם לא יהיו לנו את כל התשובות לכל השאלות (העולם כל הזמן מתפתח ועם השנים יהיו לנו עוד ועוד תובנות), "המפתח" הוא לזהות את השאלות הבסיסיות, לשחרר את השאלות שפחות קריטיות לך, להצליח לבנות תפיסה של "אמון במערכת", ולהמשיך וללמוד כל החיים מתוך שקט פנימי.
זכרי- אין ייאוש! זה לא מסע קל אבל את חייבת להאמין בעצמך! אם דווקא את מוצבת בדרך הזו, יש בך כוחות מדוייקים שיעזרו לך להצליח! כשתגיעי בעזר"ה ל"אמון במערכת" את תחושי בעוצמה גדולה את השקט המיוחל וטעם רוחני כ"כ מתוק...
בהצלחה!
תודיה