ש. כניסה להדרכה
אהלן:)
אמרו לנו את השיבוצים בבנ"ע ונכנסתי ברוך ה' להדרכת הראה, טיפים לאיך להתחיל שנתיים מדהימות עם החניכות?
ת.
אהלן
ראשית מזל טוב, כניסה להדרכה היא יום גדול וחשוב.
אתן כמה נקודות שחשובות בעניי בכניסה להדרכה ככלל ובפרט בכניסה לשבט הגדול בסניף, שבט שעתיד להוביל את הסניף בשנתיים הקרובות ובסופם להיכנס להדרכה.
1. לעיתים אנחנו מזלזלים בהדרכה, נכנסים בשביל ההווי, בשביל הרזומה של מדריך\כה בבני עקיבא, בשביל לתת לעצמנו כלים או סתם "כי כולם עושים את זה". אבל חשוב שנבין שהדרכה היא לא רק פרחים ופרפרים, היא עבודה קשה, לפעמים יכולים להיות רגעי משבר, אנחנו צריכים להיות מספיק גמישים כדי להבין את המציאות.
2. הדרכה היא חינוך לכל דבר, אבל הפן האישי שבה גדול יותר, אנחנו מחוברים יותר לחניכים, זמינים יותר, קשובים יותר, קרובים בגיל ולכן לפעמים מבינים יותר.
אם לחניך קשה בבית, עם חברים, בכיתה או סתם צריך תשומת לב, הוא יבוא אל המדריך אם הקשר מספיק טוב וקרוב, הורים ומורים הם גוף מרתיע, אנשים מבוגרים לא תמיד מבינים מה חניכים חווים באמת, ומהצד השני חברים בגיל שלהם לא תמיד נותנים את המענה הנכון אם בכלל.
3. כולם הם החניכים שלנו, חשוב שנשים לב לצרכים של כל חניך וחניכה שלנו, מי יותר מרכזי בשבט מי פחות, מי אוהבת פעולות אנרגטיות ומי רגועות, למדריך\כה אסור לאהוב חניך\כה אחד על פני אחרת, תחשבי לרגע על עצמך בתור חניכה....
4. החניכים רואים הכל, הם יודעים הכל, הם לא ילדים קטנים, אם החלטת לא להגיע יותר לתפילה בשבת בערב, זה מראה להן משהו (זו רק דוג'), החניכים ישמו לב אלינו וילמדו מזה אפילו בלי שאנחנו או הם ישימו לב, חלק גדול מהחינוך באופן כללי ולא רק לגבי ההדרכה הוא דוגמה אישית.
5. לקבל את החניכים באופן חיובי תמיד, לא משנה אם הם מעירים לנו, מתחצפים, רבים בינם לבין עצמם או סתם לא עומדים "בצפיות שלנו", אסור שהדברים ישליכו על היחס הכללי שלנו אליהם. אפשר להעיר, לבקש ולשנות דברים, לדרוש ולהציב גבולות, אבל אחרי שמקרה כזה או אחר נגמר למחוק הכל.
6. תהיי פתוחה, ותבחני את המציאות סביבך כל הזמן, היא משתנה, על חניכה יכול לעבור משבר, את צריכה להיות שם בשבילה ברגע הזה, אסור לנו לפספס את ההזדמנות.
אתן לך סיפור שקרה לי שבעיניי מסכם את הכל, המוטו שליווה אותי בשלוש שנים שלי בהדרכה:
3 חודשים אחרי שנכנסתי להדרכה בא אלי חניך ואומר לי: "אתה ממש לא מגניב", למזלי הוא מיד הלך ולא ממש הביט בי אבל אני די בטוח שנפלה לי הלסת, אמרתי לעצמי "אני?, אני לא מגניב??", וחשבתי על זה שניה והבנתי שזה באמת מה שהחניך חושב, ואם זה המצב אין ספק שמשהו בי צריך להשתנות.
מטרת הסיפור היא להדגיש את הצורך בתשומת לב, בקבלת החניכים שלנו כמו שהם, לראות לאיפה הרוח נושבת (במקרה הזה היא נשבה ממש מולי אבל בשביל הרעיון), לדעת להתגמש במקרה הצורך, לא לשנות את עצמנו מהקצה אל הקצה, לא לכפות על עצמנו אלא להבין שחלק אינטגרלי מהתפקיד הוא שינוי שלנו והתאמה לחניכים.
הצעות נוספות
לדבר עם המדריכים הקודמים שלהם
לשאול על כל חניך, מה על האופי שלו, על הדברים שהוא אוהב, על הנקודות שבהן הוא אולי צריך עזרה. לשאול על האווירה הכללית בשבט, מה רוב השבט אוהב, פעולות רגועות? אנרגטיות? סיפורים? דיונים?
למצוא מקום שיצור אווירות שמתאימות לפעולות שונות, גם צורת הישיבה יכולה להשפיע - פעולה על מחשבות בנושא פוליטיקה מתאימה אולי בחדר על כיסאות, ופעולה על תפילה במעגל בדשא (אני סתם זורק)
לקחת פלאפונים – לא יודע אם יש או אין אבל הם מסיחי דעת חזקים ביותר, קופסה לפלאפונים שלהם שהמדריך שומר עובדת מצויין
מקווה שעזרתי ממש בהצלחה
איתן שור