ש. צניעות בים
הייתי בים עם חברה בחוף נפרד והיו הרבה חרדיות שנכנסו עם בגדים. זה היה לי קצת מוזר שהן נכנסות עם כל הבגדים גם כשזה רק בנות. ואז חשבתי על זה שהן לא צנועות בשביל בנים הן צנועות בשביל עצמן. וחשבתי על זה ומה, אני צנועה רק בשביל בנים? כי ברגע שאני בחוף נפרד אני כבר לא צנועה. תודה רבהה!!!
ת.
שלום לך!
ראשית, סליחה ומחילה על האיחור בתשובה.
שאלה יפה שאלת. כדי לענות עליה, אני רוצה שננסה להעמיק בעניין משני כיוונים, רעיונית והלכתית.
נתחיל בהיבט הרעיוני.
את בהחלט צודקת. הצניעות היא לא בשביל הבנים. ויותר מזה, גם בנים מחוייבים בה. אמנם בגדרים אחרים ובצורה שונה, אבל גם בגברים שייכת צניעות.
חשוב להבין שהצניעות בבסיסה היא מידה.
כמו זריזות, חסד, גאווה או עקשנות, גם הצניעות מצב פנימי, הלך רוח נפשי שהאדם מסגל לעצמו ומתוכו ובהשפעתו הוא פועל ומתנהג.
כדי לקנות את מידת הצניעות צריך לעבוד, ובוודאי שבעבודת המידות כולם חייבים, נשים וגברים כאחד.
אז מהי מידת הצניעות?
הצניעות היא תפיסת עולם, דרך חיים שמעמידה במרכז את הפנימיות של האדם. שמבינה שהפנים של האדם הוא יקר עד מאוד, וחשוב לאין ערוך מההופעה החיצונית.
בספר מיכה מובא: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' אלוקיך דורש מעימך... והצנע לכת עם ה' אלוקיך". יש פירוש שאומר, שרק הצנוע בהליכותיו באמת נמצא עם אלוקים. כלומר יש כאן הבהרה, שכדי לחיות חיי אמת ולהידבק בה'-צריך להיות צנועים.
התורה מדריכה אותנו שאת הפוקוס צריך לשים על החיים הפנימיים. המהות של האדם היא פנימיותו, וההסתכלות שלנו צריכה להיות מן הפנים אל החוץ.
חיים מתוך הסתכלות עמוקה ופנימית- זוהי צניעות.
אז אחרי שהבנו קצת יותר את הרעיון של מושג הצניעות, נעבור להיבט ההלכתי:
אנחנו מאמינים שהקב"ה מאהבתו אותנו נתן לנו תורה שהיא "תורת חיים". תורה שנוגעת לכל הרבדים בחיים שלנו (מחשבה, רגש, רצון, מעשה...), שההדרכות שלה מתאימות לטבע שלנו, ועל ידי זה היא מרוממת אותנו ואת החיים שלנו.
את בטח יודעת ורואה על עצמך ובכלל על העולם, שככל שאנחנו יותר עושים את הדברים ככה הם תופסים אצלנו יותר מקום ומשמעות.
לדוגמא, ככל שאנחנו מבלים זמן רב יותר וחווים חוויות רבות יותר עם אנשים מסויימים ככה אנחנו נקשרים אליהם יותר, מתחברים אליהם יותר, והם הופכים למשמעותיים יותר בחיים שלנו.
ובהתאם לטבע הזה, עומדת ההלכה.
ההלכה נועדה, בין היתר, לצמצם את הפער שבין עולם הרעיון ועולם המעשה (שגם אותו את בטח מכירה..)
להפוך את העולם הפנימי שלנו- הרצונות הרעיונות הגבוהים, מדבר מעורפל ורחוק לדרך חיים של ממש על ידי כך שאנחנו מקיימים אותה בצורה מעשית באופן שגרתי, יומיומי ותמידי, בכל מיני תחומים, וגם ב"פרטים קטנים"...
וזה נכון גם במקרה שלנו. הלכות צניעות, וביניהן צניעות הלבוש, עוזרות לנו לסגל לעצמנו את מידת הצניעות, לפתח אותה ולהפוך אותה לדרך חיים. שלנו, בשבילנו- בשביל המידות הפנימיות שלנו ובשביל אבינו שבשמיים.
זוכרת שאמרנו שצניעות היא מידה? אז באמת צניעות לא מסתכמת רק בבגדים. גם לצעוק ברחוב זה לא צנוע. גם להתאפר בצורה מוגזמת זה לא צנוע. גם חיי פאר מוגזמים זה לא צנוע. כל החצנה שהיא, היא לא צנועה...כי היא הפוכה לגמרי מהרעיון של הסתכלות פנימה.
בשולחן ערוך מובא שעל האדם להיות צנוע אפילו שהוא לבד בחדר: "אל יאמר: 'הנני בחדרי חדרים, מי רואני?', כי הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו".
הצניעות היא דבר פנימי שמלווה אותנו בכל זמן ובכל דבר...גם בים.
אדם צנוע נוהג בצניעות תמיד...בהליכה שלו, בלבוש, בשפה, במחשבות, בשירים שהוא שומע. מבינה?
ובנוגע לחרדיות שראיתן.
אקדים ואומר שאינני רב. מבירור שאני עשיתי פעם על הנושא (הוא אכן מעסיק כל בת דתיה ממוצעת בזמנים אלו:) הפסיקות משתנות מרב לרב ולא הייתה הלכה אחת פסוקה וברורה. מה שכן, היה קו מנחה מסויים ואליו בע"ה אתייחס.
ודאי שבים (עם המציל או בלעדיו...) זה לא שפתאום כל גבולות הצניעות נפרצים. גם בים, כמו בכל מקום, שייכת הצניעות.
יש שסוברים שאכן צריך להיכנס כשהגוף מכוסה כמו ברחוב, יש שאומרים שבמים אפשר שלא אבל על החוף חובה להתכסות, ויש שסוברים שבים הסיפור באמת קצת אחר ולכן לא צריך לבוש רגיל וכיסוי מלא.
ובכל מקרה המשותף לכל התשובות האלה הוא (גם לדעת אלו שסוברים שלא צריך לבוש רגיל..) שהכיסוי צריך להיות מספק ומכבד, ושצריך לשמור על הצניעות הפנימית שלנו- גם בים...
אז אם ההלכה בעניין מטרידה אותך, את יכולה לעשות שאלת רב. או מתוך הסתכלות פנימה (שהמניע הוא לא לחפש איך מותר אלא מה נכון, הן מצד ההלכה והן מצד המקום שלך מול עצמך) ומתוך חשיבה ולימוד של הדעות ההלכתיות בעניין (אפשר בהתייעצות עם אבא, אח גדול, מחנכת או דמות תורנית אחרת קרובה) לראות מה הדבר הנכון עבורך כרגע.
יש עוד הרבה להעמיק. השתדלתי להתמקד בעיקר השאלה...ואם תרצי לברר עוד, בשמחה רבה.
אשריך. ה' יברך אותך על החשיבה והרצונות הטובים!
נעם.