ש.
אשרייכם על הפרוייקט, לא מובן מאליו בכלל!!
אני מדריכה והסניף שלנו מתחיל לאבד כוחות, לצוות אין כוח להרים פרוייקטים, או לעשות כל מני דברים למען החניכים. וזה מציק לי זה סוג של וויב שלא כיף ומוריד מהאווירה הכללית. יש לכם טיפים איך אפשר לגבור על זה ולהרים את הסניף לשמיים גם במצב שלנו היום?
ת.
שלום לך:)
קודם כל איזה כיף ששמת לב למצב שהצוות נמצא בו, באמת.
אני לא יודעת אם להבין ממך שאתם סניף בלי קומונרית... אם יש לכם קומונרית אני ממש מציעה לפנות אליה, פשוט להגיד לה איך את מרגישה, וזה לא אומר לזרוק עליה את האחריות. תבדקי איפה את יכולה לעזור, זה הצוות של כל אחד מהמדריכים בדיוק כמו שזה הצוות שלה.
אם אין לכם קומונרית אני בטוחה שיש לכם איש קשר בתנועה, כדאי לפנות אליו ולבקש עזרה.. אין לכם איש קשר? תבחרי מישהו מהמחוז ותפני אליו. ברצינות, זאת העבודה שלהם, והם בדרך כלל שמחים לעזור.
בכל מקרה, אלה תקופות שאנחנו תמיד מגיעים אליהן בסופו של דבר... הדרכה זה עסק שוחק, ומותר לנו להרגיש מידי פעם שאנחנו נשחקים. בטח עם ההשבתה של פעילויות פנים אל פנים. חוץ מזה שהקורונה לקחה לנו את רגעי השיא ובלי מחנה, מוראלים, מסע פסח ופעילות פתיחת קיץ משוגעת אין לנו משאבי ראבק כמו שאנחנו רגילים אליהם.
אז מה אפשר לעשות? חסר לצוות איזה שהוא סוג של ראבק ואפשר ליצור אותו מחדש, לארגן להם איזה פינוק, או איזה פירגון, לשבת לישב"צ פרקטי ולדאוג מראש שהוא לא יהיה ארוך מידי (למשל הזום נקטע אחרי 40 דקות... מושלם.) בישב"צ הזה אפשר להעלות רעיונות ולחלק משימות: אפשר לחלק לחניכים ערכות פעולה לבתים ואז להיפגש לזום ולעשות אותה, אפשר ליצור סרטונים או גמד וענקי אינטרנטי של מחמאות, יש המון דברים לעשות, רק צריך לשבת ולחשוב, וכמובן לוודא שיהיה קצר ופרקטי כי אין דבר שמוריד יותר את המפרשים מישב"צ שנמשך שעות או שלא יצאנו ממנו לפעולה.
לא תמיד יש לנו כוח להרים פרוייקט ענק ומושקע, וזה בסדר כי אי אפשר לחיות רק מפרוייקט לפרוייקט, התקופה הזאת יכולה להיות זמן לתהליכי עומק. שיחות אישיות עם חניכים, למשל שאנחנו לא מגיעים אליהן בתקופות העמוסות יותר ומעצמנו הן לא דורשות מאמץ הירואי, זאת הזדמנות נהדרת (וגם מותרת על פי חוק💪). באופן אישי, מצאתי שאחרי שיצאתי אפילו סתם לגלידה עם החניכות שלי בזוגות פתאום רציתי להוריד בשבילן את הירח, כי השקענו אחת בשניה את הזמן שלנו ואין דבר שיותר מחזק קשר מאשר פתיחות, וכשקשר מתחזק אנחנו רוצים להשקיע בו.
וכמובן לזכור שלא צריך לצפות מהחניכים לתגמול, לא בהכרח נשמע כל הכבוד או אפילו תודה בסוף פעולה, וזאת לא המטרה שלנו, אנחנו שם בשביל העשייה, שלא על מנת לקבל פרס:)
אלופה אחת! תזכי למלא נחת, ואנחנו כאן אם צריך.
נעמה חורי👐