ש.
אהלן, יצא שהיינו כמשפחה השבוע בצפון, וכמו בצפון תמיד היינו המון בבריכה והמון במעיינות ובכנרת וכו'.. משפחתי מאוד אוהבת את זה.
אבל אני נקרע תמיד בין המשפחה שלי לרצון שלי להשאר בחדר או באוהל כי אני שומר על שמירת העיניים (כמו שצריך בסה"כ.) ולפעמים יוצא מצב שאני מבאס את המשפחה. כשאני לא בא איתם גם כי כל אחד הוא משמעותי וגם ההורים שלי רוצים שנתגבש. אני נקרע כי לא בא לי לבקר את הוריי חס ושלום ולומר שזה לא מתאים לדעתי.. כמה אפשר למתוח את החבל הזה?
ת.
שלום לך!
קודם כל אני רוצה לומר לך שיש לך זכות עצומה. היכולת להישאר לבד כשכולם הולכים ונהנים כדי לשמור על טהרת העיניים היא מיוחדת מאוד, והשכר על זה גדול מאוד. אשריך!
בנוסף, דע שכל צעד קטן שאתה עושה עכשיו כדי לשמור על טהרת העיניים יעזור לך הרבה מאוד בהמשך החיים, במיוחד כשתרצה לבנות בית נאמן בישראל בע"ה, היכולת לבנות קשר פנימי ועמוק ולא להתבלבל בגלל החיצוניות מתחילה להיבנות כבר מעכשיו.
💦
אמרת שאתה לא רוצה לבאס את המשפחה, וזה חיובי וטוב, גם הרצון שלך לא לבקר את ההורים שלך ולומר להם מה מתאים ומה לא הוא רצון נפלא.
מה עושים כדי לא להיקרע?
💦 דיבור – פתרון הקסם.
אתה עומד מול שני דברים, עבודת ד' האישית שלך, והרצון להשתלב יחד עם כל המשפחה. אני מציע לך לשבת עם ההורים שלך, לדבר איתם על זה, לומר להם מה חשוב לך, ולהסביר למה חשוב לך לא להיכנס למעיינות כשזה מפריע לשמירת העיניים. אתה לא צריך לבוא ממקום ביקורתי ולומר להם איך הם צריכים להתנהג לפי דעתך, רק להסביר את המקום שלך, ולנסות למצוא פתרון יחד.
אם אתה לא יודע מהם הגבולות ההלכתיים של כל דבר ומקום, אני מציע לך לחפש מסביבך מישהו שמבין ויודע, הכי טוב זה רב, אבל אפשר גם חבר בוגר עם ידע בהלכה ונסיון חיים. תדבר איתו, תספר לו מה המצב במקומות שהולכים אליהם עם המשפחה, איך הדברים שאתה עלול לראות שם משפיעים עליך, ותבקש שיעזור לך לקבוע גבולות של מותר ואסור.
איך מדברים עם ההורים?
הרמה הרוחנית שלך לא צריכה להיפגע מהגיבוש של המשפחה, אבל זה יהיה לא טוב אם היא תפגע בו, וצריך להיזהר ממש לא לפגוע בהורים כשאתה שומר על עצמך. מה אפשר לעשות כדי שזה יקרה בצורה טובה?
💦 'אני' - ענווה.
אני מציע לך, לפני שאתה ניגש לדבר איתם, לשבת עם עצמך ולנסח לעצמך את המשפטים שאתה רוצה לומר בצורה עדינה. לדוגמה, במקום לומר 'אני חושב שלא מתאים שנשב במקום מהסוג ההוא', לומר 'אני מרגיש שלי זה לא מתאים', או 'אני מרגיש שאני נפגע מזה'. להעביר את הדברים מאמירות כלליות לאמירות שנוגעות אליך באופן אישי. ככה זה מאפשר לדיון להתנהל בצורה טובה יותר.
💦 לפתור בעיות, לא להתלונן
כשפונים להורים אפשר בקלות ליפול למקום של תלונות, של אמירה 'זה לא בשבילי' שתביא למסקנה שפשוט אי אפשר לטייל ביחד, כי רק ככה המשפחה אוהבת לטייל. מציע לך לנסות לחשוב מראש, אולי יש דרך להמשיך בצורה שהמשפחה שלך אוהבת ליהנות, אבל בלי שאתה תיפגע?
לדוגמה, אפשר לחפש מעיינות פחות מוכרים, או למצוא מעיין שצריך ללכת קצת כדי להגיע אליו, ואז הסיכוי להיות לבד גדול יותר. אפשר גם לנסות לטייל בזמנים פחות עמוסים, בזמן שיש חלק שעדיין לומדים או בשעות הבוקר המוקדמות, או ללכת למקומות שנמצאים בהם בעיקר דתיים, ואז הצניעות נשמרת יותר.
אפשר למצוא הרבה מאוד פתרונות יצירתיים, צריך רק לשבת ולחשוב, ולנסות לשמוע מחברים שגם שומרים על העיניים, מה הפתרונות שלהם אם הם רוצים ליהנות עם המשפחה במים.
אם תפנה להורים אם הצעות לפתרון, חוץ מזה שהשיחה תהיה הרבה יותר נעימה, הם גם יהיו הרבה יותר פתוחים לשמוע את הצד שלך.
ומה עושים אם ההורים לא מוכנים לשמוע?
זה כבר הרבה יותר מורכב. אם ההורים לא מוכנים להבין את הצורך שלך בשמירה על רמה רוחנית, או לא מבינים למה הדרך שלך היא מה שישמור עליך, הדבר נהיה הרבה יותר קשה. אתה לא צריך לוותר, אבל אסור לכעוס עליהם, אתה לא יודע על מה בדיוק מבוססת תפיסת העולם שלהם, ולא אמור לנסות לחנך אותם.
במצב כזה, לפעמים מה שיהיה נכון הוא להמשיך כמו שנהגת עד היום, להישאר בצד, בלי רעש, גם אם תהיה פגיעה קטנה, ולהשתדל לחפות על זה בשמירה על קשר טוב עם כולם בכל הזדמנות אחרת. להיות נעים ונחמד לסביבה בכל הזדמנות שאתה יכול, וכך חוסר ההשתתפות בטיולים יהיה פחות משמעותי.
תמיד תזכור שכשקשה לך אפשר לחזור לכאן ולשאול שוב, בהתאם לקושי שהתחדש או התחדד, והכי טוב למצוא מישהו מבוגר שאתה סומך עליו, שיבין אותך ויוכל לעזור לך להתמודד ולהחליט מה לעשות בכל שלב.
מאחל לך הרבה הצלחה והנאה עם המשפחה!
רועי.