ש
אז ככה, נניח יש לי בעיה.
כשיש לי אותה יש לי שתי אפשרויות: או לשתף עם אדם קרוב, או לחכות שהבעיה תעבור (ברור שבמקרים מסוימים בעיות לא נעלמות אבל לפעמים כן).
אז ברגע שאני משתפת עם מישהו את הבעיה היא הופכת לממשית וגדולה יותר.
הרבה פעמים יוצא לי לא לשתף במשהו שמפריע לי כמה זמן כי אני מפחדת שזה יהפוך אותו לגדול יותר ממה שהוא, וגם להפך- יוצא לי לשתף ואז להתבאס ולהבין אחר כך שזה סתם היה שהגדלתי את המקרה או הפכתי אותו לדרמטי יותר.
לא בגלל שסיפרתי את הסיפור לא כמו שהוא אלא כי אוטומטית זה קורה מעצם הסיבה שבחרתי לשתף.
איך אני יכולה להפריד מתי זה מקרה שחשוב לשתף כי אלו מחשבות שלא אמורות להיות לי לדוגמא, ומתי אני יכולה להגיד אוקיי, התקופה הזאת שחשבתי מחשבות לא טובות עברה אז זה נגמר, אז לא כדאי לשתף כי זה להפוך זבוב לפיל?
מקווה ממש שאני מובנת, תודה רבה:)
ת
שלום לך, יקרה!
את שואלת שאלה נפלאה.
כמו שהצגת בצורה כל כל אותנטית ואמיתית,
לשיתוף יש השפעה משמעותית עלינו.
לפני שנדבר על מתי לשתף ומתי לא,
אני רוצה להתייחס לשלב שלפני השיתוף.
עוד לפני שאת בוחרת אם לשתף או לא, את יכולה לבחור את הצורה שבה את מתייחסת למקרה.
🌱 עיבוד ראשוני
השלב הראשוני שמגיע עוד לפני ההחלטה לשתף הוא עיבוד של הדברים בתוכי.
להבין עם עצמי-
מה אני מרגישה?
מה אני חושבת על זה?
איך זה משפיע עלי?
להגדיר את המקרה, את הבעיה, את הקושי.
לעבד את זה בפנים.
אחרי שעיבדת את המקרה או את הבעיה, תחליטי את המקום שזה תופס אצלך.
🌱 שיתוף אדם חיצוני
לפעמים, אנחנו משתפים אנשים עוד לפני שעשינו בעצמנו 'עיבוד ראשוני'.
הרבה פעמים זה יכול להוביל להגדלה של המקרה, כי הסביבה קובעת בשבילך איך להתייחס לזה.
לכן כשאת בוחרת לשתף, אל תתני להדים ולתגובות של הסביבה לשנות את המקום שאת בחרת לתת לזה.
אין סיבה ששיתוף יהפוך מקרה ליותר גדול ממה שהוא.
זה לגיטימי לשתף, ולא צריך שמשהו יהיה חריג או דרמטי בשביל זה.
🌱 אז מתי נכון לשתף?
באופן כללי, אחרי שעשינו עיבוד ראשוני עם עצמנו, שיתוף כמעט תמיד הוא חיובי.
לא תמיד השיתוף נצרך, אבל הוא כמעט אף פעם לא מיותר- הוא נותן תחושה טובה והוא עוד שלב שמאפשר לנו לעבד את הדברים.
השיתוף מאפשר לך לפרוק, לשחרר, להבין דברים חדשים בעצמך, אבל לא לקבוע עבורך איזה מקום זה תופס לך בחיים.
יש אנשים שיותר מתאים להם להתמודד עם דברים בעצמם, יש אנשים שיותר זקוקים לתמיכה של הסביבה, אבל אצל כל אדם יש מקום לשני הדברים.
אני חושבת שאת יודעת הכי טוב מתי זה נכון לך להתמודד לבד, ומתי נכון לך לשתף ולקבל תמיכה מהסביבה.
אבל כמו שכתבתי למעלה-
אחרי השלב של העיבוד הראשוני, שיתוף כמעט אף פעם לא מזיק, ככה שאת יכולה להרגיש חופשי לשתף;)
🌱 עזרה חיצונית
כל אדם זקוק לפעמים לעין חיצונית שתעזור לו להתמודד עם קושי, לא הכול אנחנו יודעים לפתור לבד.
אולי זה סוג קצת אחר של שיתוף, שיתוף כדי להתייעץ.
לפעמים, קשה לנו אפילו את העיבוד הראשוני לעשות לבד. קשה להחליט מה המקום שזה תופס, קשה להבין מה אני מרגישה.
שיתוף מהסוג הזה, הוא שיתוף שבאופן טבעי ישפיע עליך הרבה יותר. הרי כמו שראינו בהתחלה, העיבוד הראשוני הוא שמאזן את ההשפעה של השיתוף עליך.
כאשר לא הצלחת לעשות עיבוד ראשוני בעצמך, אני ממליצה לבחור היטב את מי את רוצה לשתף.
במקרה כזה תרצי לשתף אדם שאת סומכת עליו, שיראה בצורה נכונה את המקום שבו את נמצאת.
לפעמים איש טיפול יכול לעזור לך למצוא את המקום הנכון של זה, ולפעמים מספיק אדם גדול שאת סומכת עליו.
אנחנו נוטים לחשוב שבעיה שדורשת עזרה חיצונית היא בהכרח בעיה גדולה ורצינית, משהו לא טבעי ולא נורמלי.
בעיות מסוג 'פיל' 😉
אני חושבת שיכול לעזור לך להבין, שמה שמשפיע על הבחירה מתי לפנות לעזרה חיצונית, זה לא אם זאת בעית זבוב או פיל, אלא אם את מרגישה שאת לא מצליחה לעבד את הדברים באופן ראשוני בעצמך, וזקוקה לגורם חיצוני שיעזור לך למצוא את המקום הנכון של זה.
לוקח זמן למצוא את האיזון הנכון לך,
מתי לשתף ומתי להתמודד לבד,
הסוד הוא לדעת לעשות את העיבוד הראשוני בעצמך,
ומשם- בניסוי ותעיה:)
בהצלחה גדולה!
רני