ש
בתקופת הקורונה, דיברתי עם משהו אחרי זמן מסויים הרגשתי שזה כבר לא מתאים לי אז אמרתי לו את זה והפסקנו לדבר. אני מרגישה שהוא ממש נעלב לא יודעת ומרגישה על זה מצפון מה לעשות?!
ת.
אהלן. אני רוצה קודם לומר לך שאני מאוד מעריך אותך על האכפתיות שלך, והעובדה שאם מישהו נפגע למרות שזה לא באשמתך זה חשוב לך ואת מנסה לתקן. זה ממש לא מובן מאליו!
אשמח לתת שתי נקודות למחשבה, ובעזרת ה' מקווה שאצליח לעזור:
א. תיווך. קשר יכול להסתיים רע ובהיעלבות של אחד מהצדדים מהסיבה הפשוטה שעליה בנוי כל הוליווד בערך, וזהו קצר בתקשורת. אני לא יודע מהי הסיבה שבגינה החלטת שלא מתאים לך יותר הקשר, אבל אם לא אמרת אותה גם לו, יכול להיות שהוא נעלב. כיוון שהוא מתחיל לחשוב מה הוא עשה, ואיך הוא אולי פגע בך, רגשות המרמור והפגיעה הם כמעט בלתי נמנעים. כמובן שגם ברמה הכי פשוטה הוא יכול לחשוב שהבעיה היא בו ושהוא לא שווה זה אפילו עוד יותר פוגע..
חשוב להדגיש שאם זה לא נעים לך להגיד בגדול מה הפריע לך זה לגיטימי אבל אם אפשרי להסביר זה יכול לעזור.
ב. לדעת לשחרר -אנחנו בני אדם. במסלול החיים שלנו אנחנו ניפגש בהרבה אנשים, חלקם נחמדים יותר וחלקם נחמדים פחות. כשנזכור שכולנו בני אדם, נבין גם שאין לנו אחריות על הרגשות של כולם. במילים אחרות, אם ניתקת קשר עם אדם מסוים, בצורה מכובדת אסור לך לקחת על עצמך את כובד הרגשות של אותו אדם. כמובן זה לא אומר להתנהג לאנשים בצורה רעה, אבל אם עשינו ככל יכולתנו, וזה לא מצא חן בעיני אדם אחר, אנחנו צריכים לשחרר את עצמנו מזה.
זאת דוגמא קצת קיצונית, אבל בדיוק כמו שברור לנו שלא נתחתן עם אדם כדי שלא ייפגע, ככה אסור לנו לסחוב על עצמנו עלבונות של אחרים.
מקווה שעזרתי ואם יש עוד שאלות מוזמנת בשמחה
יהונתן