ש
שלומות:), אני סלחנית מדי..לא משנה כמה אני צודקת בסוף אני ארגיש אשמה ואבקש סליחה זה נותן לכולם הרגשה של "אפשר להעליב אותה כמה שנרצה ולא יקרה כלום" זה קורה בסניף, במשפחה, עם החברים ואפילו עם הרכזת נחשון שלי, וזה לא שאני לא נפגעת אני נפגעת אפילו יותר חזק, פשוט הנקיפות מצפון שלי לא נותנות לי לחזור לחיים עד שאפתור את הדבר הזה... אני מרגישה שכל החיים שלי אני אהיה ככה ואף פעם לא אעמוד על שלי ואני לא רוצה את זה מה אני יכולה לעשות?
ת
שלום :)
כל הכבוד שאת מודעת לעצמך, ולמה שמפריע לך. גם כל הכבוד לך שיש לך את הרצון להסתדר עם אחרים, ולדאוג שהקשרים שלך עם אחרים יהיו טובים. שתדעי שמידת הסלחנות היא מידה מאוד טובה - יש מדרש משבח אנשים שמעליבים אותם, והם לא מחזירים עלבונות אלא שותקים. וגם פרק כ"ב במסילת ישרים באמצעו הוא אומר שחלק ממידת הענווה היא לסלוח לעלבונות. אז קודם כל יישר כוחך שזכית להיות בעלת מידה זאת :).
רק כמו כל מידה, היא צריכה להיות במידה, ולכן ננסה לחשוב על דרכים שתוכלי להתאזן.
לפעמים התגובה הטבעית הזאת שלך, של להתקפל, ולא לכעוס ולהיפגע כלפי חוץ, ממש מתאימה. מול אדם זר, או אדם כועס מאוד, זה בדרך כלל הדרך החכמה להתנהג, כי זה פותר את הבעיה יותר.
בקשר שלך עם אנשים יותר רגועים, או שקרובים אלייך זה פחות מתאים.
מניסיון כואב אני יכולה להגיד לך, שכל אחד צריך לבטא את מה שיושב על הלב שלו, ולא לבטל את מה שהוא מרגיש, כדי לדאוג לעצמו, ולבריאות הנפשית שלו. לכן, שינוי של המצב הוא באמת בסוף גם בשבילך.
בנוסף את לא יכולה לדעת מתי זה יתפרץ ממך. אולי יום אחד לא תוכלי לסבול את זה יותר וזה יצא ממך בצורה לא נעימה. אני גם הייתי כמוך, לא כועסת כי אני לא הייתי מסוגלת להשאיר קשר לא פתור, בגלל המצפון, וזה התפרץ ככעס גדול שלי על עצמי.
אבל עבדתי על עצמי והתקדמתי משם, גם את מסוגלת לשנות, יש בך כוחות של שליטה עצמית על הכעס שלך, ואת יכולה גם לקחת אותם למקום של שינוי ההתנהגות.
גם זה טוב שזה יהיה הדרגתי, כדאי לך להתחיל לעשות את זה עם אדם אחד או שניים, שיותר נח לך איתם, ולהתקדם משם לעוד אדם אחד, עוד שניים, בקצב שמתאים לך.
אז מה אפשר לעשות כשנעלבים ולא רוצים להעליב?
1. הבנת ההיעלבות
מותר להיעלב, זה מראה על משהו בתוכך, מה חשוב לך שיחשבו עלייך. נגיד אם מעליב אותך שקוראים לך דוסית, זה אומר שחשוב לך שיכבדו את זה שאת דתייה קצת יותר רצינית. אז כדאי קודם כל למצוא את הסיבה על ידי לענות על השאלות האלה: למה אני נעלבת? מה זה אומר עלי? זה משהו שאני רוצה לעבוד עליו?
יש היעלבויות ששווה להמשיך הלאה ולא להתעכב עליהם, ויש כאלה שחשוב לעמוד על שלך בהם. תשבי עם עצמך ותנסי לכתוב, מה הגבולות שלי? איפה אני לא מרשה שיפגעו בי? אני אישית הולכת לפי תחושה פנימית, אבל זה יכול גם לעזור להפעיל את השכל.
2 לפרוק את כל הכאב
לכתוב מכתב לאדם הזה, שאת לאו דווקא תשלחי, אבל תכתבי שם כל מה שאת רוצה, כל מה שיושב לך על הלב, גם אם זה נורא ואיום. הכי חשוב שיהיה לך מקום לפרוק את כל השליליות, כדי שהיא לא תתעצם בתוכך.
3. דו שיח עם המעליב
זה יכול לפעמים לבנות גשרים, ולהרגיע את הלב של שתי הצדדים, גם ככה יש הצבת גבולות מבחינתך, שתרגישי שאת מתבטאת, כמו שאת.
הנה כמה טיפים לזה:
1. לבקש לדבר עם המעליב/ה בזמן שאתן/ם רגועות/ים
2. חשוב לפני שניגשים לנושא להסביר שהשיחה באה מרצון לשמור על הקשר, או להסביר שלי יש נקודה רגישה שלא בטוח שמפריעה לאחרים, 'נקודה שטותית/ שריטה'
עוד טיפ חשוב: לחזור על זה שאנחנו מבינים את הצד השני, ומבינים שהיה רצון טוב.
4. לא עובד? הנה כמה עוזרים
להתייעץ עם חברה קרובה/אמא/אחות, שמבינה אותך איך כדאי להגיב לפגיעה, לפעמים יהיה להם את התשובות.
מקווה שעזרתי 🤗
אלישבע