ש
היי ותודה רבה על הפרוייקט הזה!
רציתי לשאול - התורה דוגלת באהבת חינם, אך עם זאת בא המשפט של - ׳כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים׳
יש פה סוג של ניגודיות והפינה הזאת לא סגורה אצלי. אשמח לתשובה! תודה רבה וכל טוב ☺️
ת
היי, אחלה שאלה! ברשותך אנסה להציע שתי הבחנות בין המושגים, ונראה לי ששתי ההבחנות נכונות מצד עצמן.
כיוון אחד לתשובה טמון במשל חינוכי משעשע שמיוחס לגדולי ישראל רבים. הגדולים נשאלו איך להתמודד עם תלמיד שלא הולך בתלם, האם להשאיר אותו מתוך תקווה שלא יתקלקל או להוציא אותו מחשש שמא יקלקל אחרים? והתשובה המפורסמת היא - כשחקלאי רואה תפוח חמוץ, הוא משאיר אותו. מה יש להפסיד? אבל ברגע שהוא רואה תפוח אחד רקוב הוא מיד מוציא אותו מהערימה, כדי שלא יקלקל אחרים.
אותו עיקרון נכון גם אצלנו. יש הבדל גדול בין מישהו נייטרלי לבין מישהו שמקלקל. באופן עקרוני אנחנו אוהבים את כולם אהבת חינם, גם מי שלאו דווקא 'ראוי' כביכול לאהבה. אך כשמישהו פועל בצורה שלילית ומקלקל, איננו יכולים להתעלם מכך ולאהוב אותו בצורה נאיבית. זה ממש מוסר נוצרי, שאומר שאם מישהו מכה אותך על לחי אחת - הושט לו את הלחי השנייה כדי שיכה גם אותה. הגישה שלנו הפוכה לגמרי, של "הבא להורגך השכם להורגו", וברור שאין לרחם על אכזרים שכן רחמנות כזו כוללת בתוכה אכזריות על המסכנים...
נדמה לי שאפשר להציע כיוון נוסף. יש פסקה מפורסמת של הרב קוק על אהבת ישראל: "האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עיננו מלראות את כל מומיה" [אורות ישראל ד, ג]. האהבה אינה נאיבית, והיא לא אומרת שהאוהב מתעלם מחסרונותיו של הנאהב. זה קורה אולי בסדרות חמודות, אבל במציאות אנשים מודעים לחסרונות של אהובותיהם.
אנו אמנם אוהבים את כל העולם, אבל אהבה זו לא מונעת מאיתנו להישיר מבט ולומר - 'זה לא תקין. את זה אנחנו רוצים לשנות. אתה אכזרי, ועליך להפסיק מיד עם מעשי האכזריות שלך ברמתך או שאנחנו נפסיק אותם ברמתנו'.
האהבה חשובה מכיוון שהיא מאפשרת לנו לראות את הרע שבאדם בלי לצבוע את כולו בצבע רע. כפי שאומרת ברוריה לרבי מאיר - אל תתפלל על חוטאים שימותו אלא על כך שיחזרו בתשובה. זה משפט של מישהי שאוהבת גם את האכזרים, גם את הרשעים, ולכן מבינה שעדיף להוקיע את מוקד הרוע - החטא, ולא את החוטא.
שנזכה!... ישי