*ש* אנשים מחמיאים לי הרבה. ב"ה הולך לי טוב מבחינה חברתית, ואני די מוכשר בהרבה דברים שאני עושה, אני מדריך מאוד כריזמט וכאלה. עכשיו הבעיה היא שאני מפחד שזה 'יעלה לי לראש'... כלומר, כולם אוהבים לשמוע דברים טובים על עצמם, זה מאוד מחזק ומעודד הלאה, אבל באיזשהו שלב אתה מתחיל לתפוס מעצמך יותר מדי, ואני מאוד משתדל שלא להגיע למצב הזה. אני מאוד מנסה להתרחק מהמחמאות, באמת! והרבה פעמים זה יוצר תגובת נגד של להוסיף על זה ואני מפחד שזה יעלה לי לראש ואני אתחיל לחשוב שאני כל כך טוב ומדהים ואני לא יודע מה. ואני מאוד שמח שיש את הקבוצה הזו כי זו שאלה שקשה לשאול כי זה נשמע מאוד גאוותני.
*ת* דבר ראשון, אשריך שאתה שם לב ומשתדל באמת לא להתגאות.
ועכשיו לשאלתך, אז באמת דבר ראשון שחשוב להבין, זה שכל תכונה (פנימית וחיצונית) הגיעה מהקב"ה.
שום דבר לא *באמת* שלנו.
וגם בדברים שדורשים ממך להשקיע, יש "נגיעה" אלוקית.
דבר נוסף, הרב קוק מסביר שענווה אמיתית, היא לא להתעלם מהכוחות שלך!
(מי שבורח ממחמאות ועונה כל הזמן דברים בסגנון של "זה כלום" "זה לא אני" וכו וכו, זו נחשבת "ענווה פסולה")
ענווה אמיתית היא הרגשת שליחות - שה' נתן לי כוחות, ועלי להשתמש בהם כדי לעזור לעולם. (לדוגמה: אדם שיודע להיות אסרטיבי מאוד, אז הוא יהיה אסרטיבי אבל רק נגד דברים רעים. וכשזו הברירה האחרונה..)
אני חושבת שברגע שמבינים את זה, ומכניסים את זה לראש *כל הזמן* זה משנה את התודעה וכך אי אפשר להיות גאוותנים. כי איך אתה יכול להתגאות על משהו שלא אתה עשית? קח למשל ציור ממש יפה אבל שלא אתה ציירת, אתה יכול ללכת לכולם ולהשוויץ בציור הזה? פחות, כי הוא לא שלך. ואותו הדבר עם תכונות:)
וגם מהבחינה של מה שהרב אמר. אם אתה לא משתמש בתכונות שלך למטרות רעות אלא רק לטובות, זה מדהים ואין לך עם מה להתגאות. אתה פשוט עושה את מה שאתה עושה בצורה טובה, למען דברים טובים:)
מידת הענווה היא מידה שקשה לקנות. נדרשת העמקה רצינית ולא רק הבנה.
לכן, כדי להכניס את הידיעה הזו לתודעה, אני אנסה לסכם ולהוסיף לך כמה שיותר דרכים:)
• דבר ראשון, במסילת ישרים, פרקים כב ו כג מדובר על מידת הענווה ועל הדרך לקנותה.
• הייתי ממש ממליצה לקרוא את הספר בכל לבבך של הרב אליעזר קשתיאל.
הפרק החמישי, מוקדש להעמקה במידת הענווה:)
• להודות ל' על הכשרונות שנתן לי. כשאני מודה לו, מלבד עצם ההודאה שהיא דבר גדול, אני גם מכניס לעצמי את ההכרה ש ה' נתן בי את הכשרונות:)
• להתפלל ולבקש מה' שיעזור לי לקנות את המידות.
• לזכור שלפעמים (וברוב המקרים.) הבן אדם שמחמיא, מחמיא כדי להרגיש טוב עם עצמו. לא בקטע מתנשא חלילה. אבל למשל כשמדריך מעביר פעולה ממש טובה לחניכים שלו, אז יהיו חניכים שיבואו ויחמיאו לו על הפעולה במקום להודות לו. (כי ככה הם מודים לו.) אז אין לו על מה להתגאות כי הם בסך הכל רצו להרגיש יותר טוב אז הם הודו לו:)
• להבין שזה כוח שהקב"ה נתן לך ויש לך את האפשרות לתרום עם הכוח הזה!!
• להשתדל לעשות חשבון נפש כל יום.
•• הרב חרל"פ אומר שלימוד תורה מתוך התלבטות ורצון אמיתי להבין את חכמתה ולקבל מקדושתה, הוא היסוד לקניית מידת הענווה.
וכמובן שישנם עוד הרבה ספרים שמדברים על המידות בכלל ועל הענווה בפרט, אך עדיין לא הגעתי לזה.
ממליצה לך להתייעץ עם הר"מ שלך או עם בן אדם אחר שמכיר אותך. (אפילו סתם בייניש)
והם ידעו להפנות אותך לעוד ספרים:)
המון בהצלחה!
להרחבות והסברים:)
רחלי 0527726915 מוזמן תמיד לשלוח הודעה:)