ש. שלום, פרוייקט מבורך, שבע"ה רק תעלו ותתעצמו. עכשיו השאלה שלי היא כזאת. אני פגשתי בחור ממש נחמד, ייצא לי לדבר איתו, אבל לא יותר מידי. אבל גם לפי הרמה הרוחנית שלו וגם לפי השאיפות שלו אני מבינה שיכול לצאת מזה משהו, אני יודעת שהקשר כרגע לא בריא, אני בת 16 והוא 17/18 אבל אני מפחדת שאם לא נעשה כלום, ולא נתחיל להכיר בקטע זוגי. אז הקשר שיכול להיות ייעלם, ופשוט כל אחד יימשיך בשלו, ולא נתראה יותר, אני ממש רוצה שייצא מזה קשר לחתונה בע"ה
ת.
שלום לך!
השאלה שלך חשובה מאין כמותה, שכן היא נוגעת בנושא יסודי כל כך בחיינו, שאין בו כללים ברורים או שיטות מובטחות.
בהתאם, התשובה שלי תספק בעיקר נקודות למחשבה, שאת (וגם הוא, בעצם) תצטרכי לבחון כיצד לנהוג איתן.
בעבר, היו מקובלים נישואין בגיל צעיר מאד, ברגע ההגעה לבגרות מינית ולעתים אף קודם לכן. הדבר היה נעשה בשידוכין של ההורים, והמערכת התבססה על מחויבות חברתית והדדית לקשר, בלי להתחשב באופי וברגשות של בני הזוג, שבשלב זה עוד בכלל לא מפותחים כל כך. הילדים גדלו יחד, למדו לחיות זה עם זו ובנו את האופי שלהם מתוך ברית הנישואין הקיימת שלהם.
היום, ניתן דגש רב יותר על ההתפתחות האישית, ועל התאמה בין בני זוג גם ברגשות הדדיים ובתכונות אופי שמתחברות זו לזו. בחברה הכללית ובתרבות המערבית העניין מתבטא רבות בנישואין מאוחרים מאד שבאים רק לאחר בנייה אישיותית עצמאית כולל דרך חיים וביסוס כלכלי, וגם זמן רב של בחינת הקשר הזוגי לפני ההתחייבות ההדדית. ממש בהיפך מן הנהוג בעבר.
נראה לי, שבחברה הדתית בה אנו חיים יש מעין סינתזה בין הדברים הללו, וברמות שונות לכל אדם - מצד אחד אנחנו מנסים להקדים ולהנשא, בראיית הערך שבחיי משפחה וזוגיות תקינים תחת ברית הנישואין, ומצד השני, אנחנו רואים את הערך בהמתנה לבגרות ובבחירת זוגיות איכותית הנובעת מקשר פנימי בין שתי אישיויות שונות.
חשבי על זה כמו על שני עצים הגדלים לגובה, ובשלב מסוים מתערבים זה בזה. איננו רוצים ליטוע אותם יחד, באופן שיתערבו זה בזה ויהפכו לגזע אחד, אך גם איננו מעוניינים לחכות שהעצים יהיו חזקים ועבים, ויתחברו רק בעלווה ובענפים. מדובר כאן בשילוב עדין בין התמסדות האישית של כל עץ להיות דבר כשלעצמו, ובשלב מסוים במעלה הגזע, להתחבר וליצור עץ אחד שהוא שניים.
איך כל זה קשור אליכם?
את בת 16 כרגע, מלאה בידיעות ובתשוקות ובתפיסות עולם. בשלב זה, את אומרת, שהבחור שפגשת מתאים לך, ונראה בעינייך כבן זוג מתאים. אך יש לזכור שרק חלק מהתכונות שלך כעת יהפכו בבוא השנים להיות יסודיות בעיצוב אישיותך הבוגרת. לעומת זאת, חלקן ישתנו, יתעצבו ויתפסו כיוון חדש.
התהליך הזה נכון בכל גיל, אבל ברמות שונות. בגילאי הנעורים מתרחשות רוב התמורות הגדולות הללו, והן עשויות להמשיך גם עד גיל 18 או גילאי העשרים. בדרך כלל, אנשים מחפשים בתוך עצמם את השלב בו התבססו על עיקר אישיותם, לפני שהם מחפשים את האדם המתאים להמשיך לעצב ולהתעצב עמו בגדילה משותפת של זוגיות. לכן טווח הגילאים המדובר - בין גיל 18 לסוף גילאי העשרים - הוא שלב חיפוש הזוגיות, כל אחד לפי תחושתו, מצבו ותפיסותיו.
בדרך כלל, מערכת היחסים הזוגית, הדייטים, מתחילים רק בשלב זה, ומכוונים לחתונה מיד כשיתברר שהקשר באמת מחזיק ומתאים לשני הצדדים. כניסה למערכת יחסים מוקדם יותר, לרוב כוללת הכרה בכך שהיא תמשך זמן רב ללא מימוש של נישואין. מערכת יחסים ממושכת בשלב בו הנפש משתנה ומתעצבת, עלולה לקבע בכם תכונות שאחרת הייתם משנים ומשייפים, וליצור ביניכם תחושה של מחויבות זו לזה, גם אם בסוף הדרך תהיו קצת יותר שונים משחשבתם.
מן הצד השני, ברור מאד החשש שיש לך מ'לפספס' את האדם המדהים הזה שמולך. במקרים רבים דוקא קשרים ותיקים או היכרויות ישנות הופכים לזוגיות מוצלחת, ויתכן אף שקשר כזה הוא נח, מוצלח ופשוט יותר מחיפוש ארוך של שידוכים בבא העת.
אם כן, נראה לי להציע לך דרך אמצע. לדאוג לשמור על קשר אבל לא להתחייב ל'זוגיות' ולדייטים עד שהזמן המתאים יבוא.
ראשית, אינך יודעת מה דעתו, וראוי לבדוק אתו. אלא שבמקום להפוך את זה להצעת חברות זוגית של נערים, ניתן לשים את הדברים על השולחן: את הקשר שנראה מתאים ואת בעיית התזמון של הגיל וההקשר. אז, אם יש מצדו הסכמה, להציע לשמור כעת על קשר פשוט, ולקבוע כבר עכשיו שבעוד כשנתיים, כשתהיו שניכם מוכנים, לשבת לדייט ולבדוק - האם זה עדיין נראה נכון?
יתכן שתגיעו לשם ותגלו שהשתניתם, שניכם, ותוכלו להמשיך לדרככם בידידות; ויתכן, שתגלו כי הנה ההמתנה השתלמה ואכן מצאתם את שאהבה נפשכם.
מאחל לך הצלחה רבה בדרך שבה תבחרי, ושתמצאי את הבן זוג הטוב והמתאים לך בקלות ובטוב, לחיים של שלמות.
מקווה שהייתי לעזר. ממליץ לך להסתכל בקובץ גם על תשובות לשאלות דומות שכבר נשאלו. לכיוונים נוספים של מה שכתבתי כאן: 30, 46. לדעות קצת שונות: 92.
בהצלחה!
אביעד שלמה מוריה