ש. היי, דבר ראשון תודה ענקיתת על הפרויקט!! בת 17.
אני מרגישה שעם כמה שהאמונה שלי מבוססת ובאמת ביררתי למה אני הולכת בדרך שאני הולכת, זה לא באמת לגמרי שלי. האמונה בה', ובתורה כדרך חיים לגמרי שלי ב"ה!! אבל יש כל כך הרבה גוונים בציר ה"דתי לאומי". דתי לייט, חרדלים, קו, גוש, וזה לא נגמר....
אני מרגישה שאני הולכת בדרך שאני הולכת כי פשוט ככה ההורים שלי.. איך אני אדע מה באמת נכון? ויש בכלל נכון? בסופו של דבר שנגיע בעז"ה ב120 לשמיים, יש אנשים שיקבלו יותר שכר (מבחינת הדרך חיים..)? יש אנשים שעושים יותר נחת לה'? אם כן, אז מה הנכון? ולמה לא כולם הולכים בדרך הזאת? אם לא, אז איך כל המחלוקות האלה? ואיך אני אדע מה הנכון בשבילי? סתם לפי מה ש"מתחשק לי" ונראה לי נכון?
תודה רבה!!
ת
הי, אחלה שאלה! משמח לשמוע שאת מערערת על מה שמובן לך מאליו. נדמה לי שזה חלק מתהליך בריא וחיובי שקורה לכל אחד בחיים. בגיל צעיר את מקבלת דברים רבים כמובנים מאליהם (בעיקר מן הסתם מה שהוא מקבל מההורים ומהסביבה), ולאחר מכן את מתבגרת ומתחילה לשאול ולסנן - מה באמת נראה לי נכון? מה מתאים לי?
את מתארת שאת מרגישה שאת הולכת בדרך שהורייך הולכים, ונראה לי שבצדק זה מפריע לך. העובדה שהורים עושים משהו מסוים אינה בהכרח מלמדת שהוא הנכון (אם כי היום אולי צריך להדגיש שהיא גם לא מלמדת שהוא לא נכון...). בעצם הבנתי מדברייך שתי שאלות - האם יש דרך אחת שנכונה יותר מדרך אחרת? ואם כן, איך מבררים וקובעים מהי? אתייחס ברשותך לשאלה הראשונה ואסביר שלדעתי אכן יש דרך שיותר נכונה מהאחרות, ואז אנסה לברר איך מבררים אותה.
בדרך כלל כשאנחנו שואלים על השכר שיהיה בעולם הבא, אנחנו מתכוונים לשאול על העולם הזה - מה הנכון והטוב? הדרך הטובה ביותר להתייחס לכך עוברת דרך העולם הבא, מכיוון ששם הכל ידוע ואין משוא פנים, אבל בעצם מוקד השאלה הוא על מה שקורה פה (מקווה מאוד שזו אכן כוונתך, אחרת אני מחטיא פה ובגדול...).
כשאנו מבררים האם מעשה מסוים או דרך חיים הינם טובים ונכונים, ההתייחסות תמיד צריכה לכלול שני פנים - פן הכוונה הסובייקטיבי, ופן התכל'ס האובייקטיבי. מן הסתם גם היטלר חשב שהוא מציל את העולם, בדרכו שלו, ואף על פי כן ההתייחסות שלנו אליו אינה מוטלת בספק. ומהצד השני, להבדיל אלף אלפי הבדלות, התורה דנה באשה שנדרה נדר ואביה הפר אותו ללא ידיעתה, ומתייחסת למקרה שהאשה עשתה את המעשה שחשבה שהוא אסור (אבל בעצם היה מותר, שכן הנדר הופר) ואומרת ש"ה' יסלח לה", וחז"ל דורשים שאפילו על מעשה כזה צריך סליחה. כל התייחסות צריכה לכלול גם את הכוונה וגם את השורה התחתונה, והאחד בלי השני חסר תמיד (גם בלי ללכת לקיצוניות מוגזמת כמו היטלר..).
התייחסות זו נצרכת מכיוון שכשאנו דנים בדרכי חיים שונות, קל לחשוב שכולם טובים ורק צריך לבחור - הרי גם ישיבות הקו וגם ישיבות הגוש רוצות לעשות טוב בעולם, וכנראה שגם הרבה דתיים לייט וחרד"לניקים (ואפילו חרדים)... אך כפי שהזכרתי, הרצון לעשות טוב לא מספיק - אם מה שקורה בפועל אינו טוב ונכון, הכוונה איבדה הרבה ממשמעותה. המחלוקות (הלעיתים חריפות) בין הזרמים השונים בציבור הדתי נובעות בדיוק מהנקודה הזו - לכולם ברור שגם השאר רוצים לעשות טוב בעולם, אבל הם חושבים שבפועל הם טועים ומקלקלים.
ברור שיש אנשים שעושים יותר נחת רוח לקב"ה, והם אלה שאכן מצליחים לכוון לרצונו. ככל שהאדם מצליח לכוון לרצון הקב"ה, ופועל מתוך תודעה של עבודת ה', כך הוא עושה יותר נחת רוח (ויקבל יותר עולם הבא)..
{אני מרגיש שאני חייב להכניס פה שתי הסתייגויות לאמירה הגורפת שהעליתי פה עכשיו. הסתייגות ראשונה היא שיכול להיות שלאנשים שונים מתאימות דרכי חיים שונות. אני באופן אישי חושב שחלק מהדרך הנכונה להתנהל בחיים היא להיות ביקורתי על מה שאתה פוגש, אבל אני מכיר בכך שיכול להיות שלאנשים שונים לא מתאימה דרך ביקורתית בחיים. וכן הלאה... הסתייגות שנייה היא שצריך לזכור שבדרך כלל זרמים שונים ביהדות מדגישים ערכים שונים שהם בוודאי חשובים מאוד בפני עצמם. אם נקח את הציבור החרדי ואת ההתמסרות שלו ללימוד תורה, ואת הציבור הדתי-לייטי והרצון שלו (לפחות של חלק ממנו, לפחות בגלוי) להתחבר לקב"ה בלי מחיצות ומסכים, וכך גם שאר הציבורים... כשאני מדבר על דרך חיים נכונה אני מתכוון לכך שהחיים מורכבים וממילא לא מספיק רק להדגיש ערך מסוים, אלא צריך להבין איך הוא משתלב/מתנגש עם ערכים שונים ממנו, ופה נראה לי שבאופן עקרוני יש דרכים שנכונות יותר מאחרות.)
אם את מסכימה עם מה שאמרתי עד עכשיו, אז עכשיו בעצם שאלת הבחירה חמורה הרבה יותר - זה כבר לא סתם בחירה בין כל מיני אפשרויות של לעשות טוב, אלא בחירה בין אפשרות נכונה לאחרות שפחות נכונות.
בהקשר זה, אני שמח לבשר אם זו בשורה ואני מצטער לאכזב אם זו אכזבה, אבל האחריות מוטלת על כתפייך ועליהן בלבד. את צריכה לברר - מה נראה לי שהקב"ה רוצה מהעולם, רוצה מהיהדות, רוצה ממני? בשביל מה אנחנו פה? האחריות בהכרח מוטלת על כתפייך, שכן גם אם תנסי להשליך אותה על מישהו אחר (רב שאת מעריכה, מחנך או מחנכת, הורים) בסוף זו בחירה שלך על מי להשליך את האחריות.
האתגר בהבנה זו הוא, כפי שנרמז בניסוח שלך בשאלה, שקל לגלוש לעשייה של מה שמתחשק לי במסווה של זה מה שנכון. קל לאדם להכשיר את השרץ כשהוא ממש רוצה לאכול אותו, וכבר לא חסרים הסברים אידיאלוגיים שמצדיקים ויתור על שמירת נגיעה או קיום יחסים חד-מיניים בין אנשים עם נטיות הפוכות. האתגר המרכזי שמוטל לפתחך הוא היכולת שלך להתגבר על הדחפים שלך, על הרצונות שלך ולברר בצורה כנה מה הקב"ה רוצה.
בשביל זה צריך ללמוד הרבה, להכיר את התורה בה הקב"ה טמן את דבריו לעולם.
בשביל זה צריך להכיר הרבה את העולם ואת עצמך, לדעת מה עושה טוב ובאיזה אופן.
בשביל זה צריך הרבה בירור והתייעצות עם אנשים חכמים ממך, שעברו תהליך דומה בחייהם. והרבה שיח עם אנשים שנמצאים באותו מקום איתך, שאולי עוברים כעת תהליך דומה. ובעוד כמה שנים (אולי כבר עכשיו) תועיל לך מאוד התמודדות עם שאלות שצעירים ממך ישאלו, התמודדות שתסייע לך לברר הרבה דברים שאת באופן אישי אולי החלקת בלי לשים לב.
אך לפני הכל, בשביל זה צריך לעבוד הרבה (מאוד!) על המידות, כדי שהרצונות והתשוקות שלך לא ישתלטו עלייך וימנעו ממך מלברר בצורה ישרה מה הקב"ה רוצה. כי העבודה הנפשית כוללת שני דברים - נקיון עצמי ויכולת להתבונן בדברים בצורה חפה מנגיעות אישיות, שזה כולל גם תשוקות ורצונות שאינם דווקא תואמים מה שאת באמת חושבת שנכון, ולאחר מכן בירור מה אכן נכון.
ולקראת סיום, אני רוצה להוסיף עוד משפט הרגעה 😅... נכון שבמהלך התשובה הדגשתי מאוד את התכל'ס, אבל כמו שלכוונה שלילית יש חשיבות גדולה כך גם לכוונה חיובית יש חשיבות גדולה לא פחות (אולי ואף יותר, כפי שלמדנו מחז"ל שמרובה מידה טובה ממידת פורענות). "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", והקב"ה ברא אותך (וכן כל אחד ואחד) על דעת זה שתנסי להבין כמיטב יכולתך מה הוא רוצה מהעולם. לאחר שעשית את ההשתדלות שלך - עבדת על המידות, עשית בירור מוסרי, למדת הרבה תורה, הכרת את העולם - לא צריך לחיות בחשש מתמיד שאולי את מחטיאה. "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה", וחז"ל מסבירים שהכוונה למי שהתאמץ כמה שיכול לעשות את המעשה הטוב, ובסוף נמנע ממנו. אם התאמצת לכוון לרצון הבורא ככל שביכולתך - דייך ואשרייך.
מקווה שעזרתי לפחות מעט לסדר את הדברים בראש, ובאמת מתפלל שלפחות תצאי עם שלושת הדברים החשובים (לתחושתי) שבתשובה - שהאחריות מוטלת על כתפייך, ושהדרך להגיע לשם היא עבודת מידות ובמקביל בירור אמיתי וכנה על רצון הקב"ה.
מוזמנת תמיד לשאול עוד אם את מרגישה שדברים נוספים אינם ברורים...
בהצלחה! ישי