1 דקות קריאה
18 Sep

ש. שאלה קטנה לי אליכם:-)

אז כל שנה בתשעה באב אני יכולה לנסות לדמיין את ביהמק ולראות להיות בו כי אני מדמיינת שזו מציאות מושלמת שאין בה מריבות ואין בה שנאה וכו וכו 

אבל אז חשבתי שיש סיבה שבתי המקדש נחרבו לא עלינו, אז ביררתי וכל התשובות שאמרו לי זה שלא בטוח יהיה שלום בתקופת בית שלישי, ושאי אפשר לדעת מה יהיה עד שזה יהיה.

עכשיו הרבה יותר קשה לי להתחבר לחורבן ולצפות לבית המקדש השלישי, כי אני לא באמת יודעת מה היה או מה הולך להיות..

אשמח לעזרה ותודה רבה על מלאכת הקודש שלכם!!


ת.

 שלום רב לך!

השאלה שלך יפה ואמיתית, והרצון שעומד מאחוריה- יפה עוד יותר. 


על מנת לענות אני רוצה שנתייחס לשני עניינים שהעלית בשאלה:


●מה יהיה בתקופת המקדש?

●איך מתחברים לרצון למקדש?


לפני שנתחיל, אני חושבת שהכוונה שלך במילה "בית המקדש" היא למציאות העתידית שאנחנו קוראים עליה בנביאים ושעליה אנחנו מתפללים והיא כוללת בתוכה כל מיני מושגים ואירועים נוספים- גאולה, ביאת המשיח, תחיית המתים ועוד. 

נראה לי, ש"בית המקדש" עבורך הוא סימבול, מילת קוד כדי לתאר את המציאות הזאת, שברשותך מעכשיו נקרא לה "לעתיד לבוא".


ועכשיו לנקודה הראשונה.

כפי שאמרו לך, אי אפשר לקבוע בוודאות מה יהיה לעתיד לבוא. יתרה מכך, יש מרבותינו שאמרו שדבר לא ישתנה במציאות הסבל והרע שאנחנו מכירים. יהיו עניים, יהיה חולי, יהיו קשיים...

כך לדוגמא אומר הרמב"ם:


~"ולא ישתנה במציאות שום דבר מכפי שהוא עתה, זולתי שתהא המלכות לישראל...

וישארו בימיו החזק והחלש ביחס לזולתו..."~


ההבדל הוודאי היחיד בין מציאות חיינו העכשווית לבין זו העתידית היא מה שנקרא "שיעבוד מלכויות" שיסור מישראל, וכך כותב על זה הרמב"ם:


~"אבל ימות המשיח הוא זמן שבו תחזור המלכות לישראל, ויחזרו לארץ ישראל, ויהיה אותו המלך העומד מקום מלכותו ציון, ויתגדל שמו ויגיע לקצוי תבל יותר וגדול על ממלכת שלמה, ויכרתו עמו העמים ברית שלום, ויעבדוהו כל הארצות לגודל צדקו, ונפלאות יתגלו על ידו, וכל מי שיעמוד עליו יכריתהו ה' וימסרהו בידו..." ~


אז עד כאן ראינו שבכלל לא בטוח שלעתיד לבוא הכל ויהיה מושלם וכל הרע יעלם.

למעט הזירה הפוליטית- גם בתוך עמ"י וכן בינו ובין שאר אומות העולם ששם המצב יתייצב.

אז כשמבינים את זה, כמו שאמרת- אנחנו קצת בבעיה...

למה שנרצה בית מקדש?


(בסוגריים אוסיף שיש מרבותינו שחשבו אחרת, אך אין זה גורע מן הצורך לברר מהו מקור הרצון לביהמ"ק. ובכ"ז אם תרצי להעמיק עוד בעניין את מוזמנת להסתכל בתשובה 745 א. )


וכאן אנחנו עוברים לנקודה השניה.

קשה מאוד להתחבר לדבר שאיננו מרגישים בחסרונו, או לא מבינים את הצורך שלו. לכן כמו שתיארת על עצמך- קשה להתחבר לרצון לביהמ"ק.


את הקושי הזה פוגש כל מי שבאמת רוצה ומנסה לרצות בית מקדש, גם אותי הוא פגש...וחושבני, שחלק מהתובנות שעלו לי מהקושי הזה יכולות לעזור והלוואי שכן יהיה.


תראי, בית המקדש הוא דבר גדול. וכדי להיות ראויים לגעת במעט ממנו, אפילו רק ברצון- צריך לעבוד בכלים של גדלות. לכן חיבור לביהמ"ק מתוך רצון שיפסקו הצרות הוא אמנם יפה, אבל הוא מאוד קטן. האם זו הבשורה הגדולה והחידוש שיביא עימו בית המקדש?!

הרי יש בחיים דברים חשובים יותר מנוחות. יש מציאות רוחנית, יש ערכים, יש קודש.  קשה לחשוב שבית המקדש מסתכם בפתרון כל הכאבים. 


אינני יודעת בדיוק מה היא מציאות חיים של בית מקדש ואני חושבת שאין מישהו היום שיודע. אבל אני יודעת שכמו שאמרו חכמינו- בית המקדש הוא ביטוי מוחשי, כאן בארץ למלכות ה'.

עוד אני יודעת שאנחנו, עמ"י, בניו עבדיו אוהביו ואהוביו של הקדוש ברוך הוא. וזכינו, ועלינו מוטלת האחריות לגלות את שם ה'. כך ברא ה' את עולמו, שעל ידינו- על ידי המעשים, הדיבור, וכל ההתנהלות של חיינו מופיעה המציאות האלוקית בעולם.

והדבר נכון בחיים הפרטיים של כל יהודי, שעל ידי כך שהוא מקיים את דבר ה' הוא מנכיח וכאילו מכניס את רבש"ע אל המציאות, ונכון עוד יותר בחיים הלאומיים שלנו כעם.

"ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר"- הקב"ה מתפאר בנו ואנחנו בחיינו מפארים אותו, וממילא יוצא שכשעמ"י בזוי וקל בעיני העולם כך גם חס ושלום שם ה'. לכן, "שיעבוד המלכויות" שעליו מדבר הרמב"ם הוא חשוב כלכך. כי רק כשעמ"י מכונן חיים עצמאיים בארצו, כשכל העולם נושא אליו עיניים- רק אז הוא יכול בעצם למלא את תפקידו ולגרום לעולם כולו להכיר במלכות ה' ולעבוד אותו. 

ואנחנו היום כיהודים שחפצים בה' וברצונו, מבינים שבעצם בית המקדש מסמל מצב שבו כל העולם(!) מכיר בה' ומקיים את דברו. את מבינה, זו קפיצת מדרגה כלכך גדולה ואיכותית בקשר של כל העולם ובפרט שלנו, עם הקב"ה. זה צעד ענק! בדרך להגשמת מטרת החיים שלנו ומטרת העולם בכלל. 


כשמבינים את זה אז אפשר להתחבר באמת לרצון למקדש. כי בכל דור ודור אנחנו רוצים יותר קרבת ה' ושה' יהיה נוכח יותר בחיים שלנו. ותמיד אנחנו רוצים להתקדם ולמלא את היעוד שלנו...גם את רוצה את זה, והרצון הזה יגיע לידי מימוש בע"ה כשיבנה הבית.

צריך להבין שבית המקדש זה לא זבנג וגמרנו-הכל מושלם. המציאות שלנו אינסופית ותמיד שואפת אל הטוב, ותמיד יש עבודה. של חסד, הטבה ותיקון...בכל המובנים.

אנחנו חיים בעולם של עמל,  שבוודאי ימשיך גם בזמן המקדש. רק שאז העבודה שלנו תהיה בהירה וברורה יותר, ישירה יותר.

וההבנה הזאת לא אמורה לדכא אצלנו את הרצון למקדש. הפוך! היא אמורה להגביר אותו. כי הרי מהי הבקשה התמידית של חיינו, התכלית הגדולה שלהם, אם לא לעבוד את ה' ולהידבק בו עוד ועוד?


אז תסתכלי על המציאות של עמ"י. ותראי.. תראי איך במובנים מסויימים קרן ישראל ירודה. איך כמעט כל הגינויים של מועצת הביטחון של האו"ם הם על ישראל. איך לפלסטינאי בן 16 ימ"ש יש כזאת עזות כדי לשלוף סכין על חייל. ואיך את מפחדת לפעמים לומר את הדעה שלך כי היא "קיצונית" מדי.


בעצם בית המקדש יביא איתו בשורה של אמת וצדק ודעה צלולה לעולם- "..ותרבה הדעת כמו שאמר כי מלאה הארץ דעה את ה'...". 

ולרצונות האלה בוודאי שאנחנו יכולים להתחבר, מתוך הסתכלות על הבלבול ומתוך הרצון שלנו להיות תמיד יותר אחוזים בה' ויותר עושים את רצונו- אנחנו והעולם כולו.


איזו מדרגה גבוהה. בבניין הבית נהיה שלמים יותר. כל העולם יהיה שלם יותר. היינו כחולמים. 


ודרך נוספת שעל ידה אפשר לעורר בנו יותר את הרצון לבית מקדש, הוא אהבתנו את ה'.

אם תסתכלי במדרשים על החורבן בטח תראי כמה צער יש לרבש"ע מהחורבן. 

~"באותה שעה היה הקב"ה בוכה וצועק ואומר: אוי לי על ביתי! בני, היכן אתם?..." ~

איזה תיאור מזעזע.

באופן טבעי כשאני אוהבת מישהו, אני רוצה שיהיה לו טוב. וכשכואב לו, כואב גם לי. ולכן בפשטות, כשאנחנו אוהבים את ה' יש לנו צער- כי הוא מצטער. רצונו הוא שיבנה הבית, ולכן גם אנחנו רוצים בזה.


ועצה נוספת שנכונה לכל דבר היא להתפלל על זה. לבקש מה' שיפתח לנו את שערי הלב  ושנצליח לרצות בבית המקדש.


זה לא קל, אבל זה אפשרי.  הכוזרי אומר ש "ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה". 

וברוך ה' אנחנו כבר בדרך...

ראיתי אנשים שבאמת מחוברים לזה, וגם את יכולה.

ושתדעי שכל התעוררות הרצון של כל אחד מאיתנו יקרה עד מאוד, ומצטרפת לגעגוע הגדול והנצחי לבית חיינו.


מקווה שהצלחתי לפתוח קצת את הראש והלב. וכמובן שאם יש לך שאלות נוספות אז אשמח מאוד שנמשיך לברר ביחד.


תביאנו ששים ושמחים בבנין שלם.

יישר כחך,

נעם.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.